לא, בפריז הייאוש לא יותר נוח

"החלטנו לעזוב את הארץ", מספרת השחקנית נעמה פרייס בראיון לסמדר שיר ב'ידיעות אחרונות', על ההחלטה שלה ושל בן זוגה הבמאי נדב לפיד, לעבור לחיות בצרפת. הסיבה המרכזית, כמובן, היא מצבה הקשה של התרבות בישראל מאז מגפת הקורונה החלה להתפשט:

ככל שהמגפה התפשטה התחדדה בי תחושת חוסר האמון בהנהגה…מקומה של התרבות בישראל נמחק ולאף אחד לא אכפת. בוועדת הקורונה מתווכחים מתי ואיך לפתוח קניונים, ואף אחד לא אומר מילה על זה שאין קולנוע ואין תיאטרון ואין הופעות מחול. התחושה היא שקברו לחלוטין את האמנות וזה יגון נוראי. מדינה שאין לה תרבות ‐ בעיניי אין לה זכות קיום.

מצבם של אנשי התרבות הישראלים אכן קשה ומעורר הזדהות. אך זה אינו פוטר את המראיינת סמדר שיר מלהציג את המציאות נכוחה בפני הקוראים. במקום זאת, התמונה העולה מהכתבה היא שלעומת התרבות הישראלית הנמקה תחת סגרים והגבלות, התרבות הצרפתית פורחת ומשגשגת.

מדובר בתמונה מעוותת לחלוטין.

האמת היא שבצרפת, בתי הקולנוע, התיאטראות, המוזיאונים וכל מוסדות התרבות סגורים מאז מרץ 2020, כמעט ברצף.

יוצרי הקולנוע הצרפתים עדיין ממתינים לפתיחת האולמות, מה שיאפשר סוף סוף את הקרנת סרטיהם. פסטיבל הסרטים 'קאן' לא התקיים השנה, לראשונה מאז 1968. עולם התרבות מזהיר כי הוא עומד על סף פשיטת רגל מוחלטת. הפגנות רבות שאורגנו לא הועילו, וגם לא עצומה שקראה להעניק עדיפות בחיסונים לאנשי התרבות, כדי שיוכלו לחזור לעבוד.

לפני חודש, בית המשפט העליון הצרפתי דחה עתירה של אנשי התרבות לפתיחת מוסדותיהם תחת הגבלות. אלה היו אמורים להיפתח, אולם הממשלה החליטה לאחרונה שהם יישארו סגורים לפחות עד סוף ינואר – וגם אז, דבר אינו מובטח.

סמדר שיר לא עימתה את פרייס עם המציאות הזאת, וגם לא הציגה אותה בפני קוראי 'ידיעות אחרונות'. כנראה שבשביל העיתון, תיווך המציאות לאשורה בפני הקוראים היא מטרה שולית, אם בכלל.

פנינו לסמדר שיר והצגנו לה את העובדות. תגובתה תתפרסם פה אם וכאשר תבחר להגיב.