מה קרה בכפר עין ע'זאל ב 24 ביולי 48'?

תחת הכותרת "דברים שסיפרה לי סבתי בחג", בוראת חנין מג'אדלה ב'הארץ' סיפור חדש לגמרי על קורות עין ע'זאל, הכפר של סבתה על מורדות הכרמל המערביים במלחמת העצמאות.

כך מספרת מג'אדלה:

מישהו שאל איך המשפחה של אמי הגיעה לפורדיס. הרי ההורים של סבא וסבתא שלי הם במקור מעין עזאל (היום מושב עין איילה) וטירת חיפה, טירת הכרמל היום. טוב, מתברר שהם ברחו לפורדיס מאימת היהודים

"ברחו מאימת היהודים"?

הספר 'לידתה של בעיית הפליטים 1947-1949' שכתב ההיסטוריון בני מוריס, (מי ש'הארץ' עצמו הגדיר כ"חלוץ חוקרי העימות הישראלי פלסטיני, אחד ההיסטוריונים הישראלים הבולטים של דורו"), נחשב למקור היסטורי בעל רמת אמינות גבוהה על אירועי ה"נכבה".

כוחו של הספר, שהוא מתאר בפרטי פרטים את הקורות בכל כפר וכפר במהלך המלחמה.

בדקתי בספר אם אכן את גורלם של תושבי עין ע'זאל במהלך 1948, נכון לתאר כ"ברחו מאימת היהודים", גם אם זה הסיפור שמספרת הסבתא מג'אדלה לעצמה ולנכדתה.

ובכן, לא. ובהרחבה:

כפר עין ע'זאל היה חלק מ'המשולש הקטן', גוש בשליטת צבא עיראק במערב הכרמל ובו שלושה כפרים (יחד עם ג'בע ואיג'זים) שכרתו ביניהם ברית לוחמה משותפת נגד ההגנה וצה"ל. בכפר שהו גם "כוחות לא סדירים" רבים, כלומר כנופיות ערביות שחלקן הגדול הגיעו מלבנון.

לאורך כל המלחמה הותקף כביש חיפה מתל אביב על ידי תושבי עין ע'זאל, שחלשו בירי על חלקו הצפוני של כביש החוף, לאחר ששיבשו בצליפות מרחוק ובמארבי ירי מקרוב את התחבורה האזרחית בין תל אביב לחיפה.

ב 18 ביולי רצחו תושבי 'המשולש הקטן' ביריות שני נוסעים יהודים בכביש החוף. בתגובה הוזהרו תושבי עין ע'זאל שעליהם להיכנע או להתפנות. הם דחו את שתי החלופות. ב 18 וב 19 ביולי ערך צה"ל התקפה ראשונה על הכפרים, אך נהדף. צה"ל נסוג להתארגנות וב 24 ביולי יצא ל'מבצע שוטר'. עוד לפניו ברחו רוב התושבים.

כלומר, כפר שהיה בסיס צבאי, שניתק באש את חיפה מתל אביב, שקיבל אזהרה שהוא עומד להיכבש, דחה הצעה להיכנע או להתפנות והמשיך להילחם, אכן נאלץ אחרי כל זה "לברוח מאימת היהודים". אבל האם כך נכון לספר את הסיפור?

מה שמעניין זה ש'הארץ' נוהג בדיוק כך שוב ושוב.

הוא מאפשר למוחמד ברכה לספר סיפורי בדים ועלילות שקר על מה שקרה ב 48' בכפר הוריו ספוריה,

ולעודה בשאראת לשכתב בבוטות את אירועי תש"ח בכפר הוריו מעלול,

ולסייד קשוע לשקר בבוטות שלא תיאמן על מה שקרה בעיירות טירה ומסכה, מהן באה משפחתו,

ועכשיו גם לחנין מג'אדלה לספר לקוראי 'הארץ' את עשירית האמת על מה שקרה למשפחתה בעין ע'זאל. 

מה גורם ל'הארץ' למעול כך באמון קוראיו ולהניח לכותביו להטעותם בסיפורי בדים, במטרה להשחיר את דמותה של ישראל?

לדעתי זה נובע מרגש אשמה אינסופי, שבתורו מוביל לכניעות, לקבלת נרטיב האויב ולהפניית עורף למדינה ולחברה בישראל, אותה מאפשר העיתון לכותביו להציג כמנשלים, מדכאים, פושעי מלחמה ורוצחים.

אבל גם בעין ע'זאל, בה כזכור הוצע לתושבים להיכנע או להתפנות והם בחרו להמשיך להילחם, עשינו את הדבר הנכון. אין מקום לתחושת אשמה.