מי אשם במצוקת החשמל בעזה?

למרות שישראל איננה אשמה בכל רעה חולה שמתרחשת בעזה, ישנם מומחים שלמרות מומחיותם היו רוצים שתחשבו שהיא דווקא כן.

פרופ' קנת מן, מייסד ושותף בארגון "גישה" הפועל ל"הגנה על הזכות לחופש תנועה של פלסטינים", פרסם מאמר דעה ב'הארץ' ("חובת ההוכחה על ישראל", 8.9) בו טען כי על ישראל להוכיח שהיא איננה מנהלת מדיניות שנועדה לפגוע באוכלוסייה העזתית. כרקע, הוא תיאר את המצב הקשה ברצועה בעקבות ההגבלות שמטילה ישראל:

שיעור הפלסטינים העוברים במחסום ארז כיום הוא פחות מ–1% משיעורם בספטמבר 2000. מאז הפצצת תחנת הכוח של עזה ב–2006 (ואחריה הגבלות שהוטלו על כניסת דלק וחשמל, והפצצת מאגרי הדלק של התחנה שוב במבצע האחרון), הרצועה סובלת ממחסור כרוני בחשמל. גם כיום מסופק לה פחות מ–50% מהחשמל הדרוש לתושביה. 

הכותב קושר בין הפצצות והגבלות ישראליות לבין מחסור כרוני בחשמל ברצועת עזה. האם אכן ישראל היא האחראית הבלעדית למצוקת החשמל ברצועה?

כיום שני שליש מהחשמל של עזה מסופק על ידי חברת החשמל הישראלית (למרות חובות עתק של הפלסטינים), ואילו שליש מסופק על ידי תחנת כוח פלסטינית בודדת, הפועלת (לפחות היום) על דלק המסופק לרצועה מישראל. היו אמנם שנים בהן ישראל הטילה הגבלות על כמות הדלק, אך ב-2008 המדינה התחייבה לבג"ץ כי תעביר מספיק דלק וחשמל "הדרושים לצרכים ההומניטריים החיוניים של האוכלוסייה האזרחית ברצועה." בפועל הועברו כ-2.2 מיליון ליטרים לשבוע, וכיום – כך לפי מתאם פעולות הממשלה בשטחים אליו פנתה 'פרספקטיבה' – "אין הגבלות על הכנסת דלקים לתוך הרצועה. אנו מכניסים דרך מעבר כרם שלום על פי הכמות המוזמנת."

היכן, אם כן, מצויה הבעיה? מצוקת נחשמל נובעת בעיקר מהשבתתה של תחנת הכוח הפלסטינית. ומדוע זו הושבתה?

בין השנים 2006-2009 מי ששילם עבור הדלק לרצועה היה האיחוד האירופי, ואילו החל מ-2010 הפלסטינים נדרשו לשלם בעצמם עבור הדלק התעשייתי. בהתחלה החמאס היה מבריח דלק במחיר זול במיוחד דרך המנהרות ממצרים, אלא שבעקבות פעולות המצרים כנגד המנהרות, נאלצו הפלסטינים לחזור ולקנות את הדלק מישראל. ובנקודה זו הושבתה התחנה, כפי שהסבירה עמירה הס עוד לפני מבצע צוק איתן:

התרומה [הכספית] מקטאר פותרת באופן זמני (הכסף יספיק לשלושה חודשים בלבד) את הוויכוח הפוליטי־כלכלי שמאחורי ההשבתה: ממשלת חמאס סירבה לשלם את מס הסולר (כ-30 אגורות לליטר) שהחליטה לגבות ממשלת רמאללה – הקונה את הדלקים מישראל. התעקשות שני הצדדים היא שגרמה להשבתת התחנה, שסיפקה כשליש מתצרוכת החשמל ברצועה. בשנים האחרונות נשענה האספקה לתחנת הכוח על הדלקים המיובאים ממצרים דרך מנהרות רפיח. מעבר לעובדה שמחיר הדלק המצרי זול יותר, הדבר תאם את הפוליטיקה של ממשלת החמאס – להשתחרר מהתלות בישראל וברמאללה. אבל מאז סגירתן של המנהרות, חודשה התלות בדלקים שמגיעים מישראל. 

במילים אחרות, החמאס סירב לשלם את המס על הדלק שדרש ממנו הפת"ח. הסכסוך הפלסטיני הפנימי הוא שעומד מאחורי מצוקת החשמל והדלק ברצועה. יצויין כי ישראל אף תיקנה במהלך מבצע צוק איתן את קווי המתח החשמליים שנהרסו בשל פגיעת רקטה של החמאס.

נקודה נוספת: בניגוד לרושם שנוצר מההערה הממוסגרת של הכותב, כלל לא ברור כי במהלך צוק איתן ישראל  הפציצה את מאגר הדלק של תחנת הכוח העזתית. דיווח של רויטרס מצטט עדי ראייה פלסטינים שטענו כי מאגר הדלק הופצץ בידי טנק ישראלי. מאידך, ל-CNN  המקורות הפלסטיניים דיווחו כי מדובר בהפצצה מן האוויר. ישראל, מצידה, בכלל הכחישה כל קשר לפגיעה במאגר, וטענה כי כוחות צה"ל (באוויר, בים וביבשה) כלל לא פעלו באותו אזור. מפקד בכיר אף ציין כי "ישראל מעבירה לפלסטינים את החשמל, את הגז ואוכל בכדי למנוע אסון הומניטארי. אז למה שנפציץ את תחנת הכוח?"

אמנם הסגר הישראלי החלקי על רצועת עזה יוצר הגבלות מסוימות עבור תושביה, אבל מצוקת החשמל אינה אחת מהן. אף על פי כן, זו המסקנה אליה מבקש פרופ' מן להוביל את קוראי 'הארץ', תוך התעלמות  מהרקע האמתי למצוקת החשמל – סכסוך פלסטיני פנימי.