מי אשם בקריסת אמון הציבור בתקשורת?

אתמול בערב שודרה בחדשות 12 כתבה על תערוכת צילומים שמעלה צלם העיתונות הוותיק אלכס ליבק.

החלק המעניין בכתבה הגיע כשליבק הסביר צילום מסוים שבחר לתערוכה, המכילה את 24 הצילומים הטובים ביותר שלו, מתוך עשרות אלפי צילומים.

באותו צילום מלפני 30 שנה הצליח ליבק לתפוס את נתניהו, אז ח"כ, שולח קדימה את ידו בתנועה הממחישה מן הסתם גרף עלייה כלשהו, אבל מזכירה גם מועל יד נאצי.

ליבק סיפר שפרסם אותה בזמנו בעיתון 'חדשות' אבל לאחר שחבר שלו, ניצול שואה, כעס עליו ותבע ממנו להתנצל בפני נתניהו (מה שאכן עשה), לא הציג אותה יותר עד היום.

ומדוע שב להציג אותה?

כי דברים השתנו. גם מר נתניהו השתנה, המדינה השתנתה, אנחנו הולכים בכיוון מאד פשיסטי.

"אם רבין או פרס", הקשה עליו ביושר המראיין, יונתן ריגר, "באותו פריים, שהוא קורה, הרי זה מאית שניה.. לא היית מפרסם."

ועל כך ענה ליבק:

לא הייתי מפרסם, כי המדיניות של רבין ושל פרס שונה לגמרי מהמדיניות של ראש הממשלה הנוכחי

ועל כך שתי הערות, אחת על תודעה ואחת על הנדסת תודעה.

תודעה: כשמדברים פעם נוספת על האובססיה של התקשורת הישראלית להשוות כל תופעה לנאציזם, חשוב לשוב ולהזכיר את מה שלכאורה מובן מאליו: כל מי שרומז, אף ברמז דק, שיש בישראל, וודאי בזרמים המרכזיים בה, איזשהו אדם או איזושהי תופעה שיש בה מן הנאציזם, מעיד קודם כל על בורות עמוקה של עצמו. על כך שגם אם הוא פרופ' מכובד באוניברסיטה, הוא לא מבין ולא יודע מה זה נאציזם או מה זה פשיזם, במובנים המוכרים לאנושות מהמחצית הראשונה של המאה ה 20'.

הצדעה במועל יד, פירושה אמונה יוקדת בתורת גזע המבחינה בין גזעים עליונים וגזעים נחותים, אותם על הגזע העליון להשמיד או לשעבד. פירושה גם קריאת עידוד והמרצה לרצח עם, באמצעות בניית מכונה משוכללת לאיתור, בזיזה, כינוס, שינוע השמדה והעלמת שרידים של מיליוני אזרחים מהגזעים ה"נחותים".

האם מסוגל אלכס ליבק לספק ולו ראייה תומכת אחת ויחידה להצדקה שבהצגת נתניהו כמייצג של אקסטזת הרצחנות הנאצית?

יוצא אפוא, שהבורות המשוועת של ליבק גורמת לתודעה שלו להיות רעילה וכוזבת, מה שמביא אותנו להערה השניה:

הנדסת תודעה: לו היה ליבק מחזיק לבדו בתודעתו זו, ניחא. אבל ליבק, צלם מיומן שמבין היטב את כוחה של אמנות הצילום ואת נכונותה של הקלישאה לפיה תמונה אחת טובה מאלף מילים, מעוניין להנחיל את התודעה הזו לכלל הציבור.

ומכיוון שהעובדות, ההיסטוריה, ההיגיון והשכל הישר סותרים את התודעה הזו, הוא בוחר להנדס אותה, ואף להודות בפה מלא שהוא עוסק בהינדוס תודעה באמצעות תלישת פריים מקרי של מאית שניה מהקשרו והטענתו במטען אחר וכוזב.

כלומר אם לדעתו, לה כמובן לא סיפק כל נימוק או הוכחה, נתניהו הוא מייצג נאמן של מכונת ההשמדה הנאצית, הוא ישתמש בפריים שהצליח ללכוד כדי לנסות להנדס את תודעת הצופים בתמונה, שיחשבו כמוהו.

ולא רק שיחזור להציג את התמונה בתערוכת חייו, גם ינסה בגמלוניות להגן על המעשה, בטענה שדופה שלדעתו האישית "מר נתניהו השתנה, אנחנו הולכים בכיוון מאד פשיסטי".

התקשורת הישראלית משתרכת בתחתית סולם אמון הציבור במוסדות המדינה השונים. דובריה נוהגים לטעון להגנתם, שהסיבה שהציבור לא מאמין בה היא ההסתה הנמשכת של נתניהו נגדה.

אבל התמונה של אלכס ליבק, מבכירי העיתונאים של ישראל מזה שנות דור, מצביעה שאת הסיבה לירידת אמון הציבור בה, מוטב שתחפש התקשורת דווקא בתוך עצמה.