מי הדליק את הגפרור שהחל את ההתלקחות?

ביום שישי האחרון פורסם ב'הארץ' מאמר מקיף (מאת שלמה זנד) שהתיימר לנתח בדיעבד את סבב האלימות האחרון. במאמר מטיל זנד את האחריות להצתת המהומות על ישראל ועליה בלבד:

ההתלקחות הנוכחית החלה בעזרת שני גפרורים. הראשון דומה לזה שהצית את ההתקוממות באוקטובר 2000: פגיעה מזלזלת במסגד אל־אקצא שהוא לא רק אתר דתי מרכזי, אלא גם נהפך לסמל לאומי מובהק

האמנם החל סבב האלימות האחרון בעקבות "פגיעה מזלזלת במסגד אל אקצא"?

רצף האירועים מעיד שלא רק שהאלימות היתה יוזמה ערבית מתוכננת מראש, היא הונעה על אף שממשלת ישראל נקטה שורת צעדים בכיוון ההפוך, של הרגעת הרוחות, תוך תשלום מחירים פוליטיים וציבוריים כבדים. הנה מהלך האירועים:

ב 7 במאי, לבקשת ראש הממשלה ושר הבט"פ, סגר ח"כ איתמר בן גביר את הלשכה הפרלמנטרית שפתח בשייח ג'ראח, (על אף שהיתה לו כל הזכות החוקית להותירה פתוחה)

למחרת בערב, 8 במאי, נערכה בהר הבית תפילת 'לילת אל קאדר', שהתפתחה במהירות להתפרעות קיצונית  באמצעות אבנים, סלעים ובקבוקי תבערה שהוכנו בשטח ההר מראש והושלכו על שוטרים, שרבים מהם נפצעו.

המהומות היו מתוכננות מראש, בין היתר באמצעות הסעת אלפי פעילים אסלאמיים קיצוניים מהצפון להר הבית

למחרת, ב 9 במאי, דיווח כתב 'הארץ' על אבנים שיודו גם אל הכותל המערבי.

על אף זאת, באותו יום בחרה המדינה בצעד נוסף להרגעת הרוחות, כשביקשה את דחיית הדיון בבית המשפט העליון בנושא פינוי המשפחות הערביות מהבתים בבעלות יהודית בשכונת בשייח ג'ראח. (יצוין שלו"ז ההליכים המשפטים בנושא נקבע זמן רב מראש, על ידי בית המשפט)

למחרת, ב 10 במאי, שוב נקטה הממשלה בצעד דרסטי להרגעת הרוחות, על אף המחיר הציבורי הכבד הכרוך בו, – כשהודיעה על סגירת הר הבית ליהודים למשך שבוע לפחות. (סגירה שהתארכה ל 19 ימים רצופים)

באותו יום הורה ראש הממשלה על צעד דרסטי נוסף להפגת המתיחות – כשהורה  לשנות את תוואי מצעד הדגלים במטרה להרגיע את הרוחות

מאוחר יותר באותו יום, הוא יום ירושלים, בו הוסט מצעד הדגלים ממסלולו הקבוע, בו נסגר הר הבית לכניסת יהודים, בו פינה ח"כ בן גביר את לשכתו משייח ג'ראח בהוראת רה"מ, ובו נדחה הדיון בבית המשפט בעניין שייח ג'ראח, הגיב חמאס במטח כבד של רקטות על ירושלים, מה שלא הותיר להסלמה ברירה אלא לפרוץ.

באותם ימים היה ברור ונהיר לכולם מי נושא באחריות לפרוץ המהומות ומי עושה הכלל למונען:

אבל בחלוף כעשרה ימים, הזיכרון מתקהה וניתן להתחיל "לשכתב" את הסיפור, כדי לגלגל את האשמה לפתחה של ישראל.

'הארץ' קלאסי.