מצעד הלהיטים של חנין מג'אדלה

"העולם הפסיד אותך, יא חסן". במילים אלו הספידה עיתונאית 'הארץ' חנין מג'אדלה, בסטורי באינסטגרם, את תועמלן החמאס, חסן אצליח, שחוסל לאחרונה בעזה בידי צה"ל.

עבור רובו המכריע של הציבור בישראל, אצליח ייזכר לעד כמי שנכנס יחד עם אלפי מחבלי החמאס בשבעה לאוקטובר, ותיעד את הזוועות באהדה רבה. במלחמת 'חרבות ברזל' שימש גם כחבר מן המניין בגדוד השלישי של "חטיבת חאן יונס" של חמאס. ומי שעוקב אחרי פועלו מזה שנים, יודע על קשריו העמוקים עם החמאס ושירי ההלל שהוא מפרסם לרצח אזרחים יהודים.

זה לא המצב עבור חנין מג'אדלה. בשבילה היה מדובר באבידה גדולה. בפוסטים נוספים ששיתפה נכתב על אצליח "אתה יקר לנו, חסן, זכותך מעל ראשינו"; יש שם גם תמונות שלו מימים קודמים בקריירה ה"עיתונאית".

את התמונה שאצליח עצמו פרסם ב-2020, בה יחיא סינוואר מנשק אותו, מג'אדלה לא העלתה משום מה.

כמה ימים לאחר חיסול אצליח, פרסם צה"ל מסמכים אודותיו המוכיחים שמעבר להיותו תועמלן העובד בכלי התקשורת של חמאס ומעודד רצח יהודים – הוא גם היה חבר בגדוד השלישי של "חטיבת חאן יונס" של חמאס (אם כי זה היה ידוע גם קודם לכן). באופן לא מפתיע, מג'אדלה לא חזרה בה מההספדים ששיתפה ולא התנצלה.

זו לא הפעם הראשונה לאחרונה בה השקרים האנטי-ישראליים של חנין מג'אדלה עוררו סערה. כמה ימים קודם לכן היא דיווחה על סיפור ביזארי ומזעזע:

קשה לעכל את הסיפור הנורא. אזרח ישראלי, שכל פשעו הוא עבירות תעבורה עליהן כבר נתן את הדין, מאבד את חייו בלב עזה, והכל בגלל רשלנות ישראלית טיפוסית מתובלת בגזענות???

אלא שאז נכנס לתמונה כתב תאגיד 'כאן' אבישי גרינצייג, שטרח לבדוק את העובדות ולהציגן: באסל כלל אינו אזרח ישראלי, והוא תושב דיר אל בלח שברצועת עזה; ורשימת הרשעותיו כוללת את תקיפת בת זוגו, איומים, שהיה בישראל שלא כחוק, עבירות סמים והתחזות. בניגוד לאשת 'הארץ', גרינצייג גם הציג ראיות לטענותיו – מסמכים של משרד הפנים, כתבי אישום והרשעות. במילים אחרות, כל מילה מהדיווח של מג'אדלה היה שקר.

לאחר שהם המשיכו להתווכח, וגרינצייג המשיך לתקן את שקריה של מג'אדלה, היא סיכמה את הדיון: אני לא מעוניינת באינטראקציה עמך משום שאתה חלאה.

שתי האנקדוטות לעיל הביאו את שמה של מג'דאלה לתודעתם של ישראלים רבים שמעולם לא שמעו את שמה קודם לכן. אך קוראי 'פרספקטיבה' יודעים ששקרים הם לחם חוקה המקצוע. למעשה, בכל טור ומאמר שלה היא תעקם את המציאות כמיטב יכולתה על מנת להתאים אותה למסרי התעמולה הפלסטינית והאנטי-ישראלית. היא משקרת כשהיא כותבת על ההיסטוריה של הקמת ישראל ומלחמת העצמאות; היא משקרת כשהיא כותבת על המאבק של ישראל בטרור הפלסטיני; והיא משקרת כשהיא כותבת על מציאות חייהם של הערבים אזרחי ישראל.

כשהיא דוחפת את נרטיב ה'נכבה', מג'אדלה מתעלה על עצמה. אחרי הכול, בעיניה הנכבה אינה שונה באופן מהותי מהשואה, וההבדל ביניהן הוא סמנטי בלבד. מכיוון שכך, אין לה בעיה לספר מעשיות הסותרות את המחקר ההיסטורי על 1948. למשל, היא טוענת ש-800 אלף ערבים גורשו באותה מלחמה (רובם נטשו מיוזמתם, כפי שקורה במלחמות רבות); ושישראל "כבשה פלסטינים, גירשה פלסטינים, הפעילה מערכת שיטתית של נישול, הכחשה ומחיקה לפלסטינים, שדדה את רכושם ונכסיהם" – למרות שאנו יודעים כי ישראל לא גירשה נישלה ומחקה פלסטינים ורכושם במלחמה, אלא ניהלה לחימה והשיבה אש. כפרים ששימשו בסיס להתקפות נגד יהודים אכן נהרסו, במהלך צבאי לגיטימי.

למג'אדלה גם אין בעיה לשקר על ההיסטוריה המשפחתית של עצמה. כך היה כשטענה שמשפחתה של אמה, מהכפר עין עזאל, "ברחו [ב-1948] מאימת היהודים". האמת היא שהכפר שימש בסיס צבאי ממנו יצאו מתקפות חוזרות ונשנות על תושבים יהודים וכוחות צה"ל. לכן צה"ל תקף אותו, לאחר כמה אזהרות והזמנות להיכנע.

מג'אדלה משקרת באופן תדיר כדי להציג את המאבק הפלסטיני כמאבק שוחר-שלום ופציפיסטי, ואת ישראל כמפלצת שמדכאת אותו באכזריות חסרת הצדקה. הפלסטינים "מושיטים יד לשיתוף פעולה ושוויון", אך ישראל, היא כתבה חמישה ימים לאחר השבעה באוקטובר, "לא עשתה דבר להציע חיים נורמליים לעזתים. רק מיררה את חייהם".

התפיסה הזאת מביאה אותה לכתוב דברים חסרי שחר. כחצי שנה לפני השבעה באוקטובר היא הסבירה שחמאס, בניגוד לישראל, מהווה דוגמה ומופת ליחס נאות לשבויי מלחמה. כשלוחמי צה"ל חיסלו בשכם שורה של מחבלים וודאיים ומזוהים, היא כתבה שהמילה "מחבלים" היא בסך הכול שפה מכובסת לסתם "פלסטינים" מהשורה. ורק לאחרונה היא התלוננה שהישראלים אינם מבכים את מותם של מחבלי הג'יהאד האסלאמי שנהרגו בטול כרם.

מג'אדלה נאמנה למסרי התעמולה האנטי-ישראלית גם כשהיא עוסקת בנושא הקרוב ללבה ולחייה – ערביי ישראל. שוב ושוב היא מתעלמת מפשעים שערבים מבצעים, ומנגד זועקת לאפליה דווקא היכן שאין לה כל זכר. על מהומות אוקטובר 2000, בהן נהרגו 13 אזרחים ערבים שהצטרפו מיוזמתם למתקפת הטרור פלסטינית, היא כתבה ש"13 מטובי בחורינו נהרגו משום שהיו פלסטינים".

מנגד, היא התלוננה עקב עונשים כבדים שנגזרו על ערבים שביצעו לינץ' ביהודים תמימים במהומות 'שומר החומות', לעומת יהודים שהתגוננו מפני פורעים ערבים שניסו לעשות בהם לינץ' – שלמרבה הפלא, לא נענשו כלל.

חנין מג'אדלה, הקורא יכול להיווכח, מזקקת בכתיבתה את כל מה שעיתון 'הארץ' הפך להיות: נאמנות מוחלטת לתפיסה שישראל, והחברה הישראלית, היא מפלצת חסרת תקנה; דבקות במסרי התעמולה הפלסטינית; ונכונות לעוות את המציאות ככל שיידרש כדי להפיץ את המסרים האלה.