מקורות אנונימיים, עיתונאות נחותה, בן כספית

איפא"ק, הלובי האמריקני הפרו-ישראלי הפועל בוושינגטון, מתנגד לנאום נתניהו בקונגרס באופן מוחלט וחריף. כך לפחות טוען בן כספית ("יום הכיפורים של איפא"ק", אל-מוניטור, 26.2; וכן "AIPAC opposes Netanyahu's Congress speech", אתר i24 news למחרת).

על סמך מה קובע כספית את קביעתו הגורפת? על סמך ציטוטים משורת מקורות באיפא"ק אותם הוא מביא במאמרו, ולפיהם:

זה יום הכיפורים של איפא"ק… זו נקודת שפל שלא היתה כמותה… כל מה שהזהרנו מפניו, מתגשם… חזינו את אפקט הדומינו שיתרחש, את ההחרמה בידי יותר ויותר חברי קונגרס דמוקרטים, את ההרעה המשמעותית ביחסים עם מחוקקים דמוקרטים, את הדיבורים על החרמת ועידת איפא"ק בידי הממשל. על הכל התרענו, מהכל הזהרנו.

ומיהם אותם מקורות באיפא"ק אותם מצטט כספית? "ראשי איפא"ק" במקום אחד, "מישהו מראשי הארגון בשיחה פרטית" במקום שני, "אחד מראשי איפא"ק בשיחה סגורה" במקום שלישי.

כולם אנונימיים, אף לא אחד מהם מזוהה בשמו או בתפקידו.

ומי לא מופיע במאמרו של כספית, אף לא ברמז? דוברה הרשמי של איפא"ק, מרשל וויטמן, שדווקא התבטא בסוגיה בשמו ובתוארו לאתר החדשות האמריקני 'פוליטיקו', ואמר בדיוק את ההיפך:

אנו מעודדים את כל חברי הקונגרס לנכוח באולם בזמן נאומו החשוב של נתניהו

כספית אינו מזכיר גם הודעה גלויה נוספת שפרסם הלובי, למרות שגם היא, כמו הודעת הדובר, פורסמה לפני מאמרו, ולפיה:

אייפאק קוראת לפעיליה לדחוק בחברי קונגרס לבוא למליאה לנאום נתניהו

חשוב לציין כי אין בהודעות הגלויות הנ"ל בכדי לקבוע אם איפא"ק תומכת בנאום אם לאו, אבל אם החליט כספית לפרסם מאמר כה פסקני, היה עליו לכל הפחות להזכיר את העובדה שעמדת הארגון הגלויה והמוצהרת היא דווקא העמדה ההפוכה לעמדה שמבטאים מקורותיו האנונימיים.

כספית מכיר היטב את חולשת האמינות המובנית בשימוש שעושים עיתונאים במקורות אנונימיים, ובנחיתות המוחלטת שלהם לעומת המקורות המזוהים, שכן זהו עיקרון יסוד במקצוע העיתונאי. בספר "עיתונאות, איסוף מידע, כתיבה ועריכה" מאת יחיאל לימור ורפי מן, מוסברת נחיתות זו באמצעות ציטוטים מתוך ספרי ההדרכה של כלי תקשורת בולטים בעולם. ספר ההדרכה של סוכנות הידיעות רויטרס, למשל, קובע שכתב חייב לייחס את המידע שהוא מביא בידיעה למקור "בצורה מפורשת וברורה", וזאת משתי סיבות:

לאפשר לקוראים להפעיל את שיקול הדעת שלהם לגבי אמינות הידיעה ולהגן על שמה המקצועי הטוב של סוכנות הידיעות. יוצא מכלל זה, הוא ידיעה על דבר אירוע שהתרחש בפני קהל רב.

לפי הנחיות ה"טיימס" הלונדוני,

כל קביעת עובדה השנויה במחלוקת חייבת להיות מיוחסת בצורה קפדנית למקור. פרט למקרים קיצוניים לא יתפרסמו בעיתון ללא יחוס למקור ציטוטים שיש בהם כדי להשפיל אדם או מוסדות. ציטוטים כאלה הם פחדניים וכך הם נקראים.

גם עורך 'העין השביעית' לשעבר עוזי בנזימן, הסביר בעבר את חלקלקות המדרון שבעצם השימוש בפרקטיקה המקצועית שנקט כספית במאמרו על איפא"ק:

שימוש-יתר במקורות בלתי מזוהים הוא פתח להעברת מידע מוטעה או כוזב, למניפולציות לא הוגנות על דעת הקהל ולהכשלת עיתונאים בתפקידם.

בנזימן מוסיף וקובע גם את זה:

ההסתתרות מאחורי אנשי־צללים, המביאים לכאורה את דבריהן של דמויות חיות וקיימות שיש לציבור עניין וזכות לשמוע מה בפיהן, היא פירצה לבריחה מאחריות. בצורה זו מופרחות גרסאות שאין להן כתובת ושלא ניתן, לכן, לבוא חשבון עם מי שמסר אותן. האנונימיות יוצרת שכפ"ץ להפקרות עיתונאית מהסוג הנחות ביותר.

במיתולוגיה של העיתונות הישראלית מוכר סיפור על כתב ישראלי בארה"ב, שליחו של עיתון גדול, שעמד בתוך תא טלפון באחד ממסדרונות האו"ם, והכתיב לדסק בתל אביב כתבה על מהלך דיפלומטי חשוב אותו סיקר. הכתב הפליג בניתוחי משמעות המהלך, אותם ייחס ל"משקיפים על הפוליטיקה האמריקנית" ול"מקורות יודעי דבר בוושינגטון". עמית ישראלי שלו שעמד לצדו וראה איך בוקעים כל אותם "משקיפים" ו"מקורות" מתוך ראשו, פרץ בצחוק. "מה אתה צוחק", שאל אותו הכתב תוך שהוא מהסה בידו את האפרכסת. "גם אני משקיף וגם אני מקור יודע דבר".

פרספקטיבה: בן כספית, מדוע השענת את כל הדיווח שלך על מקורות אנונימיים, והתעלמת לחלוטין ממקורות גלויים הסותרים את טענתך?

בן כספית: אני לא חייב לתת לך דין וחשבון ואל תעז לפנות אלי יותר אף פעם.