עיתונות: מצלמים ובוכים מערכת פרספקטיבה | 04.03.12 | שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס פורסם ב'ישראל היום' ב-29.2.12. לקריאה באתר 'ישראל היום' לחצ/י כאן. לפני קצת יותר משנה געש העולם סביב צילום שבו נראה רכב פוגע בנער ערבי ומעיף אותו לאוויר. הצילום, שאותו צילם איליה יפימוביץ' עבור סוכנות אי.אף.פי, המתעד את רגע הדריסה, אף זכה בתערוכת "עדות מקומית" בשנת 2011. נימוקי השופטים היו בין השאר: "איליה הצליח לתפוס רגע מכריע שחלף בשנייה. תמונה זו בעצם ממחישה את מהות צילום העיתונות בשיא תפארתו". בשיא תפארתו? האירוע המדובר התרחש לאחר שחבורת ערבים רעולי פנים יידתה אבנים על הרכב בעיר דוד שבירושלים בשעה שהנער הנדרס הוא אחד ממיידי האבנים. איליה יפימוביץ' הוא לא הצלם היחידי שהיה במקום. היו עימו עוד כעשרה צלמים מכלי תקשורת ישראליים ובינלאומיים. כבר לאחר האירוע רבים שאלו כיצד "במקרה" שהו כל כך הרבה צלמים סמוך לאירוע כל כך מרשים מבחינה ויזואלית? צלמי עיתונות, בייחוד צלמים מקומיים המתעדים אירועים אשר מתרחשים בשטחים, הפכו מזמן ממתעדי אירועים למחוללי אירועים. תזכורת לכך קיבלנו רק השבוע כאשר פורסמו כמה תמונות סטילס ולפחות צילום וידיאו אחד, המתעדים פלשתינים מיידים אבנים בעוצמה, ומקרוב, לעבר כלי רכב ישראליים בכביש 60, בין חברון לירושלים. מי שזכתה לחשיפה הגדולה ביותר היא זהבה וייס מכרמי צור, אשר צילום שלה מתכופפת תוך כדי נהיגה, שעה שאבן גדולה מנפצת את שמשת רכבה, התפרסם גם בעיתון זה. יידוי האבנים צולם גם בווידיאו ופורסם בחדשות 10. אפשר לראות שם בבירור את צלמי העיתונות מתעדים כל רגע מהאירוע ומחפשים את הזווית המושלמת בכל פעם שהתקרב רכב ישראלי לזירה. צריך לומר, למען ההגינות, שאותם צלמים לא היו שם במקרה. הם באו לתעד הפגנת תמיכה בחאדר עדנאן, בכיר הג'יהאד האיסלאמי ששבת אז רעב. יידויי האבנים החלו לאחר מכן. ובכל זאת יש לשאול – האם נוכחותם של הצלמים לא השפיעה על מיידי האבנים? האם גם כאן מדובר בעבודה עיתונאית "בשיא תפארתה"? האם הם המתינו לאירוע אלים? ואילו זהבה וייס היתה נפגעת, האם היו ממשיכים לצלם תוך כדי חיפוש התמונה המושלמת, או שהיו זורקים את מצלמתם וחשים לעזרתה? אלה שאלות כבדות משקל הנוגעות לאתיקה עיתונאית ולאנושיות. את האמת יש לומר – תפקידו של הצלם הוא לתעד את המציאות, כולל חיפוש רגעים דרמטיים. זה גם לא חידוש גדול שנוכחותם של צלמים משפיעה על האירוע או על האדם המסוקר. אולם כאשר נוכחות צלמים מעוררת ומדרבנת פעולות שמסכנות חיים, נדמה שנחצה קו אדום. אבנים הורגות. תזכורת לכך קיבלנו לאחרונה כאשר אשר פלמר ובנו התינוק יהונתן נרצחו ממש באותו הכביש, בגלל אבן שנזרקה על המכונית שבה נסעו. השאלה היא אם הצלם הבא שילכוד רצח בלחיצת כפתור ושתמונתו תזכה בפרסים, יוכל לטעון לאחר מכן כי "ידיי לא שפכו את הדם הזה"?
