רקע על הפרופסור אילן פפה: כשהאידאולוגיה גוברת על ההשכלה

חלק מהמכפישים הגדולים ביותר של ישראל הם ישראלים בעצמם. אנשי אקדמיה ישראליים אנטי-ישראלים ואנטי-ציונים מתקבלים כגיבורים בקרב גורמים שונאי ישראל אשר מהווים את השמן בגלגלי רכבת השנאה והתעמולה האנטי-ישראלית. פרופ' אילן פפה הוא ללא ספק מהמובילים שבהם.

 

חלק מהמכפישים הגדולים ביותר של ישראל הם ישראלים בעצמם. אנשי אקדמיה ישראליים אנטי-ישראלים ואנטי-ציונים מתקבלים כגיבורים בקרב גורמים שונאי ישראל אשר מהווים את השמן בגלגלי רכבת השנאה והתעמולה האנטי-ישראלית. פרופ' אילן פפה הוא ללא ספק מהמובילים שבהם.

 

ההשראה והמניע מאחורי ההצעה לחרם אקדמי על מוסדות ישראליים הוא פרופסור מן המניין באוניברסיטת חיפה שנראה כי הוא עצמו ההפך מכל דבר מושכל. אילן פפה הוא יליד הארץ, פרופסור למדעי המדינה והיסטוריון הנמצא במרכז המאמצים של איגוד המרצים האונברסיטאי הבריטי, שבו כ-40,000 חברים, להחרים אוניברסיטאות ישראליות. כפעיל במפלגת השוליים הקומוניסטית של ישראל הוא הקיצוני ביותר מקרב ההיסטריונים המנסים לכתוב מחדש את תולדות המדינה כדי להציג את ישראל כמדינה שנולדה מתוך פשע.

 

פפה הודה זה מכבר שהוא אינו אובייקטיבי ושמעייניו אינם נתונים לדייקנות עובדתית. הוא מוכן להודות שהמאמרים ההיסטוריים וההצהרות שלו מונעים מכוח האידאולוגיה, ומדובר באידאולוגיה פשוטה מאוד: לישראל אין זכות קיום, ועל הקהילה הבין-לאומית להטיל עליה סנקציות עליה עד אשר ייעלם צביונה היהודי.

 

פפה מביע את דעתו בדבר חקירה היסטורית ואוביקטיביות אקדמית:

 

אין בעולם היסטוריון אובייקטיבי. פחות אכפת לי מה שקרה מהדרך שבה אנשים רואים את זה. ("ריאיון עם אילן פפה," בודווין לוס, לה סויר [בריסל], 29 בנובמבר, 1999)

 

אני מודה שהאידאולוגיה שלי משפיעה על המאמרים ההיסטוריים שלי. (כנ"ל)

 

המאבק מבוסס על אידאולוגיה ולא על העובדות. מי יודע מהן עובדות? אנחנו מנסים לשכנע כמה שיותר אנשים שהפירוש שלנו לעובדות הוא הפירוש הנכון, ואנחנו עושים את זה משום שאנחנו אידאולוגים ולא רודפי האמת. (כנ"ל)

 

הוויכוח בינינו הוא ברמה אחת בין היסטריונים שמאמינים שהם אוביקטיביים לחלוטין בבנייתו המחודשת של העבר, כמו [בני] מוריס, ובין אנשים כמוני, הטוענים שהם אנשים סוביקטיביים שמנסים לספר את הגרסה שלהם על העבר. ("שקריו של בני מוריס לגבי הספר שלי," תשובתו של אילן פפה לביקורת שהעביר מוריס על ספרו של פפה, "תולדות פלסטין" בניו ריפאבליק, 22 במרס, 2004, היסטורי ניוז נטוורק, 5 באפריל, 2004)

 

נרטיבים [היסטוריים], כשהם נכתבים בידי היסטריונים השקועים עמוקות בנושא שעליו הם כותבים –  כמו היסטריונים ישראלים הכותבים על העימות עם הפלסטינים –  מונעים גם ממעורבות רצינית בנושא ומרצון להדגיש נקודה כלשהי. הנקודה הזאת נקראת אידאולוגיה או פוליטיקה. (כנ"ל)

 

כן, אני משתמש במקורות פלסטיניים לנושא האינתיפאדה. הם נראים לי אמינים יותר, אני מודה. (כנ"ל)

 

פפה מבסס את ההאשמות שלו כנגד ישראל לא על עובדות שהוכחו, אלא על נרטיב פלסטיני. הוא מעוות בחופשיות את האמת כדי ש"תיישר קו" עם האידאולוגיה שלו, וכך הוא מעיד על מעשי טבח שלכאורה ביצע צה"ל, בעוד מעשים כאלה לא היו מעולם. הוא מקדם את מיתוס הטבח בתושבי כפר טנטורה בשנת 1948 בטענה שהאקדמיה הישראלית זוממת להדחיק את המידע, והוא ממשיך להפיץ את השקר שישראל ביצעה טבח בג'נין ב-2002 למרות עדויות רבות (ובהן דוח של האו"ם) המוכיחות שטענה זו מזויפת. כמו בסיפור על טנטורה, הוא מציע שיש קונספירציה לכסות את "הטבח" בג'נין:

 

יותר משנה עברה מאז פלש צה"ל לתוך מחנה הפליטים בג'נין, הרס בתים, הרג רבים מתושביה וביצע את אחד מפשעי מלחמה הנוראים ביותר באינתיפאדה הנוכחית, אינתיפאדת אל-אקצא. בעזרת קמפיין מוצלח של עיוות ומניפולציה של העובדות, הצליח משרד החוץ הישראלי, בעזרת ארה"ב, להסתיר מהעולם את הזוועות שקרו בג'נין, ואף גרוע מכך, הוא הצליח גם להפחיד את כל מי שמעז להגיד את האמת על מה שקרה שם. כפי שאפשר לראות מהספר הזה [של עדויות פלסטיניות], ג'נין היה לא רק טבח, זה היה מעשה בלתי-אנושי של ברבריות שלא תיאמן." ("מחפשים אחר ג'נין: הדיווח הסמכותי ביותר על פשעי המלחמה שנראה אי פעם," ביקורת ספר מאת אילן פפה, קאונטרפאנץ', 3 במאי, 2003)

 

פפה מנסה גם להפיץ את המסר המעוות שלו בקרב הקהילה הבין-לאומית, דרך ספרים, מאמרים, נאומים, רעיונות, ומכתבים. ההטעיות שלו כל כך מוגזמות ובלתי מושכלות שאפילו בני מוריס, שבעצמו נחשב "היסטריון חדש" ונאשם בעיוות העובדות כדי להתאים אותן לתאוריה שלו על הולדת מדינת ישראל, הבדיל את עצמו מפפה. מוריס העביר ביקורת על ספרו של פפה משנת 2004, תולדות פלסטין המודרנית: ארץ אחת, שני עמים מעל דפי הניו ריפאבליק. כתבתו של מוריס, בכותרת "ספרו החדש של אילן פפה מזעזע," מדגישה את הבעיה:

 

פפה הוא פוסט-מודרניסט גאה. הוא מאמין שלא קיימת אמת היסטורית, אלא רק איסוף של נרטיבים רבים כמספר המשתתפים בכל אירוע או תהליך; וכל נקודת מבט או נרטיב הם ענייניים, לגיטימיים ואמיתיים.

 

על הספר מוריס כותב:

 

לצערנו הרבה ממה שפפה מנסה למכור לקוראיו בדוי לחלוטין.

 

לדברי פפה, אין להאשים את הפלסטינים שתקפו את היוזמה הציונית באופן תכוף […] הפלסטינים הם תמיד הקרבנות, והציונים הם תמיד ה"מתיישבים הברוטלים".

 

ריבוי הטעויות בכל דף ודף הוא תוצר של שיטות העבודה של פפה, כמו גם של נטיותיו הפוליטיות.

 

למוקסמים מסובייקטיביות וההולכים שבי אחר יחסות היסטורית, עובדה אינה עובדה, ודיוק אינו בר השגה. למה לגשש אחר האמת? הנרטיב הוא הכל. לא יפתיע שום קורא לגלות שעל פי פפה… [כאן מוריס מספק רשימה חלקית של שקריו הרבים של פפה].

 

כל מי שמעוניין בהיסטוריה האמתית של ישראל / פלסטין והסכסוך ביניהם, טוב יעשה אם ירוץ במהרה בכיוון ההפוך.

 

העובדה שיש אנשים בעולם שמאמצים אל לבם בלהיטות את פפה וטענותיו, אף שהוא בעצמו מודה שעובדות אינן רלוונטיות, מעידה שהאמת לא תעצור את מתנגדי המדינה היהודית.

 

מטריד עוד יותר הוא שעיתון הארץ, אשר המהדורה בשפה האנגלית שלו נתפסת כמייצגת ביותר את ישראל למרות תפוצתו הצנועה בעברית, פרסם כתבה ארוכה על פפה ונתן לו במה להציג טענותיו המעוותות בדבר החרם האקדמי. המאמר, מאת מירון רפפורט, פורסם ב-6 במאי 2005 בכותרת "מוקצה", והוא מציג את פפה כקרבן:

 

על המשיבון האלקטרוני מוקלטים אצלו לפחות תריסר איומים על חייו... פפה לא היה איש אהוד בסגל של אוניברסיטת חיפה גם לפני ההחלטה, ועכשיו אף פחות. נשיא האוניברסיטה, פרופ' אהרן בן זאב, קורא לו לעזוב את האוניברסיטה ו"ליישם בעצמו את החרם" שהוא עומד מאחוריו. מרצים בסגל מתארגנים להחרים אותו במסדרונות, לא לדבר איתו... מחוץ לקמפוס היה מי שתיאר את פפה כבוגד של ממש, אויב הציבור…

 

סיפור החרם, הוויכוח על הטענות בדבר טבח בטנטורה וההשלכות שלו מוצגים בעיקר מנקודת המבט של פפה. על אף שטענות מתנגדיו מוזכרות במאמר, הוא מבוסס בעיקר על ראיון אישי עם פפה, ורפפורט מאפשר לו לתאר באריכות את עמדתו. הוא שואל שאלות רכות ובקושי מאתגר את פפה. (לדוגמה, פפה נשאל: מהי המהות [של הסכסוך] בעיניך? [האם המצב קיצוני] עד כדי כך? אז יש לך אכזבה עמוקה מהאקדמיה הישראלית?) התוצאה היא מתן לגיטימציה לאיש, לשיטותיו, ואף לטענותיו.

 

לא פלא שהמאמר מוצג בעשרות אתרי-אינטרנט פרו-פלסטיניים התומכים בחרם האקדמי, וכמו פפה, הם תומכים גם בסילוק המדינה היהודית.

 

 

 

למאמר זה התפרסמו 0 תגובות

הצהרת נגישות

Contrary to popular belief, Lorem Ipsum is not simply random text. It has roots in a piece of classical Latin literature from 45 BC, making it over 2000 years old. Richard McClintock, a Latin professor at Hampden-Sydney College in Virginia, looked up one of the more obscure Latin words, consectetur, from a Lorem Ipsum passage, and going through the cites of the word in classical literature, discovered the undoubtable source. Lorem Ipsum comes from sections 1.10.32 and 1.10.33 of "de Finibus Bonorum et Malorum" (The Extremes of Good and Evil) by Cicero, written in 45 BC. This book is a treatise on the theory of ethics, very popular during the Renaissance. The first line of Lorem Ipsum, "Lorem ipsum dolor sit amet..", comes from a line in section 1.10.32.The standard chunk of Lorem Ipsum used since the 1500s is reproduced below for those interested. Sections 1.10.32 and 1.10.33 from "de Finibus Bonorum et Malorum" by Cicero are also reproduced in their exact original form, accompanied by English versions from the 1914 translation by H. Rackham.
Ez accessibility wheelchair logo

נגישות