שקט אסור שקט מותר

שנים אחדות לאחר רדת ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט מהבמה הציבורית, הודה בדיעבד איש 'ידיעות אחרונות' נחום ברנע, שהעיתון אכן היה "הרבה יותר קשוב לאולמרט. זה מאה אחוז נכון. היה בנושא הזה קו". על יחסו ההפוך בתכלית של העיתון כלפי ראש הממשלה הנוכחי נתניהו, (עליו כתב בעבר ברנע שהוא "זקוק לאשפוז"), דומה שאין צורך להרחיב.

בעקבות תוצאות הבחירות האחרונות, הודו עורכי העיתון שטעו כשרתמו את העיתון למסע נגד נתניהו, גם במחיר פגיעה באמינות העיתון ובאמות המידה המקצועיות שלו.

ולכן, על הרקע הזה, מעניין לבחון את שיפוטו של ברנע את אולמרט ואת נתניהו, לראשונה לפני כחצי שנה ולאחרונה ביום שישי האחרון, בשתי נקודות זהות: האם מותר להם להתברך בשקט שבא בעקבות מבצעים מלחמתיים שניהלו, או שאסור להם.

ביום שישי האחרון, בעקבות פרסום דו"ח מבקר המדינה על מבצע 'צוק איתן' שניהלה ממשלת נתניהו, כתב ברנע כך:

נתניהו, יעלון וגנץ שופטים את הישגי המבצע על פי אורך השקט שהשתרר אחריו. זה משגה.

ואולם, לפני חצי שנה, (8.7.2016) בהתייחס לתוצאות מלחמת לבנון השנייה שניהלה ממשלת אולמרט, כתב ברנע על השלישיה המקבילה – רה"מ אולמרט, שר הביטחון פרץ והרמטכ"ל דן חלוץ, כך:

עשר שנים של שקט בחזית לבנון מעידות לטובתם. במבחן התוצאה הם ניצחו.

הראינו לברנע את שני הציטוטים ושאלנו אותו:

פרספקטיבה: נחום ברנע, למה כשאולמרט טען לשקט בעקבות מבצע הוא ניצח, וכשנתניהו טוען לשקט בעקבות מבצע הוא שוגה?

נחום ברנע: אני מעבר לים

פרספקטיבה: לא תוכל להסביר זאת כאן?

להודעה הזו ברנע כבר לא הגיב