שקר "הפקרת החטופים"

ביום חמישי האחרון קראתי ב'הארץ' מאמר הסתה למרי אזרחי מאת מייסד המכון הישראלי לדמוקרטיה אריק כרמון בו קבע כרמון כעובדה את "הפקרת החטופים", ואף ראה בה את העילה וההצדקה לאותו כיאוס כללי במדינה לו הוא מטיף.

לטענת כרמון,

מכלול סממניה של התנהלותו המופקרת של בנימין נתניהו התנקזו ל"אירוע" אחד – הפקרת החטופים. "אירוע" זה, שכבר הוטמע בתוך שגרת חיינו, אוצר בתוכו את כל סממני השבר בתשתיותיה הערכיות והמבנית של החברה הישראלית.

באותו בוקר שמעתי בגלצ את הכתב הצבאי של 'הארץ', עמוס הראל, מתייחס אף הוא אל "הפקרת החטופים" כעובדה. כשהזכירה דיין את התנצלות הנשיא ביידן בפני משפחות החטופים שלא הצליח להשיבם, הפטיר בציניות "טוב, הוא לפחות ניסה". כלומר ממשלת ישראל והעומד בראשה כלל לא ניסו.

וכמוהם כידוע עוד רבים.

האמנם "הפקרת החטופים" בידי הממשלה היא עובדה כה מובהקת, עד ש"הוטמעה בשגרת חיינו"?

לא. זהו שקר מופקר. עצם הלך המחשבה שהממשלה בוחרת להפקיר את החטופים, שזאת בכלל אופציה מבחינתה, הוא טירוף מבעבע.

ראשית, ראוי להזכיר שהממשלה בראשות נתניהו כבר החזירה את רוב החטופים. מיעוטם בסדרת מבצעי חילוץ הרואיים עליהם שילמנו מחיר יקר, חלקם הגדול בעסקה אותה נאלץ חמאס לקבל תחת לחץ צבאי, ואשר התמורה שביקש תמורת החטופים היתה שחרור מעט מחבלים זוטרים ובעיקר הפוגה בקרבות.

שנית, כולנו רואים כיצד הממשלה, ועמה רובו המוחץ של העם, מגויסים בכל מאודם למלחמה קשה ועקובה מדם, שיעד מרכזי שלה הוא החזרת החטופים ושהחטופים והשמירה על חייהם הם המשפיע הדרמטי ביותר על מהלכי המלחמה כולה, לרבות סיכון חיי חיילים רבים.

האם כך נראית הפקרה?

שלישית, והחשוב מכל, העסקה הגדולה במסגרתה הוחזרו לארץ למעלה ממאה חטופות וחטופים ישראלים וזרים, היתה גם האחרונה שחמאס הסכים לה.

ממשלת ישראל לא יכולה "להפקיר את החטופים", כי מאז הניחו מתווכים בינלאומיים כמה וכמה הצעות לעסקה, לכולן הסכימה ישראל ואת כולן דחה חמאס.

וזאת לא פרשנות, אלא סדרת הודעות רשמיות מטעם ממשל ביידן.

היתה עסקה אחת ויחידה שחמאס אכן הציע. אבל לפי העסקה הזאת היתה ישראל מחויבת לכניעה מוחלטת: נסיגה מלאה מכל שטח הרצועה, ערבות בינלאומית שישראל לא תפגע בבכירי חמאס ולא תחדש את פעילותה הצבאית, החזרת כל תושבי הרצועה לבתיהם כולל תנועת חמושים, ושיקום הרצועה מנזקי המלחמה. וכל זאת תמורת מספר לא ברור ולא סופי של חטופים, ובלי התחייבות מי מהם חיים ומי מתים.

זאת לא עסקה אלא כניעה. ולכך אכן התנגדה הממשלה, (אגב בגיבוי הציבור).