איילה חסון: "עד קום המדינה חיו היהודים והערבים בארצות ערב ביחסים מעולים"

ננצל את הקביעה השגויה שנקבעה אמש באולפן 'המטה המרכזי', כדי לצאת למסע רווי אלימות, השפלה, שוד, אונס ורצח, בקורות יהודי ארצות ערב לכל אורך אלף השנים שקדמו להקמת המדינה

אקסטזת העריפות ההמוניות של ראשי יהודי ק'רייטה בכיכר השוק של מדינה. עומד ומשקיף: הנביא מוחמד. ציור מוסלמי של מיתוס 'קרב ח'ייבר'

בתוכנית 'המטה המרכזי' בחדשות 13, התקיים אמש הדיאלוג הבא בין המגישה איילה חסון, עיתונאית טובה בדרך כלל, לבין האורח באולפן ח"כ ניצן הורוביץ:

איילה חסון: רבים מבני עדות המזרח באו ממדינות ערב ושם הם חיו ביחסים מעולים עם שכניהם…

הורוביץ: נכון

איילה חסון: אחרי קום המדינה כבר נהיה סיפור אחר

הורוביץ: הרבה יותר טוב מיהודים שבאו מאירופה ובאירופה השמידו אותם. בוודאי. המורשת של יהדות המזרח היא מורשת של סובלנות עם הערבים.

איילה חסון: כן

הורוביץ: נכון

בהמשך הדיון ניסה הפאנליסט נעם פתחי למחות על הקביעה השקרית, ואף הזכיר את קורות משפחת אביו שנאלצה להימלט מעיראק, אבל התגובה שקיבל, מהפאנליסט שלצדו – אלדד יניב – היתה "דבר בשם המשפחה שלך"

אז נדבר בשם המשפחה של פתחי. בעצם ניתן לגילברט לדבר:

אחד מספריו הבולטים של ההיסטוריון הבריטי הנודע, סר מרטין גילברט, (מי שהיה גם הביוגרף הרשמי של וינסטון צ'רצ'יל), הוא הספר 'באוהלי ישמעאל – תולדות היהודים בארצות האסלאם'. על פני מאות עמודים פורס גילברט מסכת אלימות מזעזעת, הכוללת את כל מה שחסון תיארה כ"יחסים מעולים": גזירות, פרעות, השפלות ורציחות, היו מנת חלקם היומיומית והטבעית לגמרי של יהודים שחיו בארצות האסלאם לאורך 1400 שנים. הסקירה הבאה היא מעט שבמעט מהמובא בספר:

הכל מתחיל ונגמר בקרב ח'ייבר. מאבק פנים מוסלמי במאה השביעית לספירה, בין הנביא מוחמד לאחד ממנהיגי מכה, גרם לכך שיהודי ק'רייטה נחשדו על ידי מוחמד כמי שסייעו לאויביו אנשי מכה. כוחותיו של מוחמד צרו על מצודת היהודים במשך 25 ימים. היהודים ביקשו ממוחמד שיניח להם לצאת לגלות בחוסר כל, לפי תקדימים קודמים של גירוש היהודים ונישולם מכל רכושם על ידי מוחמד ואנשיו, ובלבד שלא יוכרחו להתאסלם. הם נלקחו בשבי ונדונו למוות, בפסק דין שמאותו זמן ואילך נתפס על ידי המוסלמים כהתגלות אלוהית.

700 גברים יהודים בני שבט ק'רייטה נלקחו לשוק של העיר מדינה. תעלות נחפרו בכיכר השוק, ראשי כל הגברים נערפו וגופותיהם חסרות הראשים גולגלו לתעלות. מוחמד צפה במתרחש. כל הילדים וכל הנשים נמכרו לעבדות, או ניתנו כמתנות לחבריו של מוחמד. את אחת מאלמנות הנרצחים לקח לעצמו. "קרב ח'ייבר", כפי שהוא מכונה מאז במסורת המוסלמית, הפך למודל לשליטים המוסלמים שבאו אחרי מוחמד.

מאה שנים מאוחר יותר הוסדר באופן חוקי מעמדם של היהודים כ"בני חסות", והם חויבו בתשלום מס הג'יזיה, מס הגולגולת לשליט המוסלמי המקומי. בני החסות אינם יכולים, עד היום, לשמש כעדים בבית משפט מוסלמי, לבנות מצבות גבוהות משל המוסלמים, להיכנס לבתי מרחץ ללא סימן מזהה מיוחד סביב צווארם, או לשאת נשק.

מאתיים שנים מאוחר יותר, במאה העשירית, רצחו מוסלמים מקומיים כחמשת אלפים מיהודי גרנדה בספרד המוסלמית. הרקע לפוגרום היה הסתה נמשכת של המוסלמים נגד היהודים. "הם (היהודים) נהגו לשוטט סביבנו בלויים, מכוסי השפלה, לעג ובוז", כתב משורר ומשפטן מוסלמי ידוע, בן התקופה. "אל תראו את הריגתם כבגידה". אגב, מסע הצלב הנוצרי הראשון, שארע 30 שנים מאוחר יותר, עלה בחייהם של אותו מספר יהודים, או אף פחות.

גילברט מסכם:

ארבע מאות שנות האסלאם הראשונות היו כולן בצלו של "איום מתמשך של אפליה ורדיפות"

התקופה הצלבנית לא היתה מלבבת יותר. באמצע המאה ה 12, נאלץ הרמב"ם, רבי משה בן מימון, מלומד יהודי נודע, לברוח מרדיפות אכזריות בספרד המוסלמית למרוקו. באיגרתו 'מות קדושים', נאלץ הרמב"ם להתיר התאסלמות פורמלית, כחלופה לעינויים ומוות. "מלמלו את הנוסחה", ייעץ לאחיו היהודים, "ותחיו". באיגרת ששלח ליהודי תימן, כתב הרמב"ם, שידע היטב התקפות נוצרים על ההיהודים באירופה, כך:

אין אומה יותר אויבת לישראל ממנה (האומה המוסלמית, ח"ע). ולא אומה שהרעה בתכלית הרעה לדלדל אותנו ולהקטין אותנו ולמאוס אותנו כמוה

יהודים שסירבו להתאסלם, נרצחו. יהודים שהתאסלמו בכל רחבי אזורי השפעת הסולטן, חויבו ללבוש בגדים משפילים, כיסויי ראש דמויי אוכפי חמור ופיסת בד צהובה תפורה מעל לבגד החיצוני. גם צאצאיהם וצאצאי צאצאיהם של המתאסלמים, לא נהנו מיתרון הזמן. מצבם, גם בחלוף מאה שנים מהמרת הדת של אבות אבותיהם, לא השתפר במאום. הפילוסוף היהודי אבן עקנין, שהיה עד למצב היהודים בארצות המוסלמיות במאה ה 12, כתב:

אנו הופכים למטרה של האינקוויזיציה. גדולים וקטנים מעידים נגדנו וגזר דיננו נחרץ, ומעניק לגיטימציה לשפיכת דמנו, החרמת רכושנו, המתת חרפה על נשותינו

המאות הבאות לא היו שונות במאום. טיילים ונוסעים שסיירו ברחבי אסיה וצפון אפריקה, כתבו שוב ושוב ביומני המסעות שלהם על הרדיפות, ההשפלה, הרצח היחידני וההמוני והאלימות הקשה שהיו מנת חלקן של קהילות היהודים ברחבי העולם המוסלמי. על איך, למשל, נאסר עליהם לרכוב על סוסים, רק על חמורים, על מעמד תשלום מס הג'יזיה לשליט המקומי, שלווה בסטירת לחי משפילה. על האופן הרגיל והטבעי שבו היו היהודים מוכים ככלבים ועל ה"כניעות המדהימה" במסגרתה היו "מרשים לעצמם להימחץ ממכות ברחוב". ספרו של גילברט רצוף באינספור עדויות ודוגמאות לכך.

בראשית המאה ה 19, טרם שנולד הרעיון הציוני, תכפו וגברו ההתקפות על הקהילות היהודיות בארצות האסלאם ובפרט בארץ ישראל: בחברון (1813) כלאו שיי'חים ערבים את מנהיגי הקהילה היהודית המקומית ועינו אותם במשך כשנה עד שהושג הכופר לשחרורם. במרוקו (1820) הותקף הרובע היהודי של פס. הרכוש נבזז, הנשים והנערות נלקחו לרובע המוסלמי ונאנסו, גברים שניסו להגן על נשותיהם נרצחו. בצפת (1838) אירע מקרה דומה. נשים נאנסו, גברים עונו כדי לגלות את מקום מחבוא הכסף והזהב, הקהילה נהרסה.

באווירה הזו, ותחת השראתו העל זמנית של "קרב ח'ייבר", עשה המופתי הגדול של ירושלים, חאג' אמין אל חוסייני את ילדותו. כשבגר מעט, מצא עצמו, כקצין בצבא העות'מאני, מתרשם עמוקות מטבח העם שביצע צבא טורקיה בכמיליון וחצי ארמנים. התבססותה של חברה יהודית ציונית ברחבי הארץ, היתה לצנינים בעיניו והאפשרות לחסלה כשם שחוסלו הארמנים, הלהיבה אותו.

בסוף שנות השלושים של המאה ה 20 ביקש היטלר את תמיכת הערבים ולכן הציע להסיר מהתרגום לערבית של ספרו 'מיין קאמפף' את החלק שבו מיקם את הגזע הערבי בתחתית מדרג הגזעים, כשרק הגזע היהודי מתחתיו. בפברואר 1941 המופתי, שנמלט בינתיים מפני הבריטים מירושלים לבגדד, שלח להיטלר טיוטת הצהרת תמיכה בו, תחת שלושה תנאים: שהיטלר יסכים להוקיע את המפעל הציוני כלא חוקי, שיכיר בזכותם של הערבים לפתור את הבעיה היהודית "כפי שנהוג במדינות הציר", ושיאסור הגירת יהודים מארצות הכיבוש הנאצי לארץ ישראל. מבגדד נדד המופתי עוד, עד שהגיע לברלין, שם פגש בהיטלר, שכנעו שלא לאפשר גירוש מתוכנן של 4000 ילדים יהודים לארץ ישראל והציע גם עזרה אישית, בדמות הקמת אוגדת אס.אס. מוסלמית משימתית, שתפקידה לרצוח כחצי מיליון יהודים בארץ ישראל.

***

המחשה עד כמה עמוקה, יוקדת ואינה תלויה בזמן ובמקום היא שנאת היהודים בעולם המוסלמי, סיפק אחד ממבצעי פיגועי התופת באי באלי בשנת 2002, מוסלמי אינדונזי בשם אמרוזי בן נורחסין. סביר להניח שאותו טרוריסט, שחי את חייו בדרום מזרח אסיה, לא פגש מעודו ביהודים. הוא נמצא אשם ברציחתם של למעלה ממאתיים איש, רבים מהם תיירים מערביים, איש מהם אינו יהודי. במעמד הקראת גזר דינו בבית המשפט, כשעיני כל העולם נשואות אליו, הוא צעק

יהודים זכרו את ח'ייבר. צבאו של מוחמד חוזר שוב להביס אתכם

איילה חסון בתגובה: מבחינתי זו היתה אמירה ולא קביעה והיא אכן לא היתה צריכה להיות כה נחרצת

למאמר זה התפרסמו 1 תגובות
Loading Gif... לפתיחת כל התגובות
  1. אם הבנתי נכון את התגובה שלה, נראה שהיא לוקחת אחריות(גם אם חלקית ומסוייגת) על הטעות האיומה.
    כשלוקחים בחשבון את התגובות הילדותיות, אם בכלל, מהמבוקרים הקודמים, אני מרגיש צורך לציין אותה לטובה. עכשיו רק שתדאג לעשות תיקון בשידור, והיא שוברת לחלוטין את הכללים שגדלנו לשנוא.

הצהרת נגישות

Contrary to popular belief, Lorem Ipsum is not simply random text. It has roots in a piece of classical Latin literature from 45 BC, making it over 2000 years old. Richard McClintock, a Latin professor at Hampden-Sydney College in Virginia, looked up one of the more obscure Latin words, consectetur, from a Lorem Ipsum passage, and going through the cites of the word in classical literature, discovered the undoubtable source. Lorem Ipsum comes from sections 1.10.32 and 1.10.33 of "de Finibus Bonorum et Malorum" (The Extremes of Good and Evil) by Cicero, written in 45 BC. This book is a treatise on the theory of ethics, very popular during the Renaissance. The first line of Lorem Ipsum, "Lorem ipsum dolor sit amet..", comes from a line in section 1.10.32.The standard chunk of Lorem Ipsum used since the 1500s is reproduced below for those interested. Sections 1.10.32 and 1.10.33 from "de Finibus Bonorum et Malorum" by Cicero are also reproduced in their exact original form, accompanied by English versions from the 1914 translation by H. Rackham.
Ez accessibility wheelchair logo

נגישות