בג"ץ אמיץ, בג"ץ פחדן

הפרשן משה נגבי טוען ב'הארץ' שבג"ץ האמיץ התיר לפני 30 שנה תהלוכה לזכר אמיל גרינצווייג, ואילו בג"ץ הפחדן אסר לאחרונה מצעד גאווה בבאר שבע. האם ההשוואה במקומה?

בעוד כמה דקות יזרק הרימון וגרינצווייג, הצועד שני מימין, ירצח. (צילום: פלאש 90)

 

במאמרו ב'הארץ'  ("בג"ץ של היום", 24.7.2016), יוצא משה נגבי נגד הפחד שהקרין, לדבריו, בית המשפט העליון כשגיבה את סירובה של משטרת באר שבע להתיר את את מצעד הגאווה ברחוב הראשי בעיר.

נגבי קובע ש"לא כך נהג בג"ץ בעבר", ולהמחשת דבריו מביא דוגמא מפסיקה שניתנה לגבי הפגנה שביקשו חבריו של אמיל גריצווייג ז"ל לערוך במלאות 30 למותו.

כך כותב נגבי:

במלאת שלושים יום לרצח ביקשו חבריו של גרינצוויג לחזור ולהפגין במצעד לזכרו באותו מסלול בדיוק. המשטרה מיאנה להתיר את ההפגנה, בנימוק שהיא חוששת מהישנות האלימות הרצחנית. בג"ץ פסל פה אחד את הנימוק הזה, ונענה לדרישת העותרים להפגין בתוואי המקורי — לאורך הצירים המרכזיים והסואנים ביותר בבירה

נוכח ההחלטה לאסור את מצעד הגאווה ברחוב המרכזי בבאר שבע, קובע נגבי ש"בג"ץ התנכר לפסיקתו מלפני שנות דור והעניק זכות וטו לאספסוף".

אבל עיון בהחלטות בג"ץ אז ועתה, מעלה שאלה בנוגע להשוואה, שכן קיים שוני מהותי בין נסיבות המקרים.

הנימוק שבגינו קיבל בג"ץ את העתירה לקיום הצעדה לזכר גרינצווייג באותו המסלול, היה שלא מצא "ודאות קרובה" לסיכון לביטחון הציבור. ובלשונו (בג"ץ 153/83 אלן לוי נגד מפקד המחוז הדרומי של משטרת ישראל):

מפקד המחוז הגיע, בעניין שלפנינו, למסקנה, כי קיים "חשש רציני לפגיעה חמורה בסדר הציבורי ובטחון הציבור"…משביקשנו לדעת, על מה מתבסס חשש זה, נאמר לנו, כי הוא הינו פרי של הערכת האירועים אשר התרחשו בעת ההפגנה והתהלוכה הראשונה, חודש קודם לכן. לדעתנו, בכך טעה מפקד המחוז. אין די בחששות והערכות, אלה צריכים להיות מבוססים על עובדות, והם צריכים להצביע על "ודאות קרובה". בעניין שלפנינו, העובדות היחידות היו אירועי העבר. אלה יוצרים חשש, אך לא מעבר לכך. אין בהם כדי ליצור "ודאות קרובה"

יתירה מזאת, בג"ץ קבע שלו היתה מתקיימת ודאות קרובה לפגיעה בביטחון הציבור, היה מקום לדון בהצעות למסלולים או אירועים חלופיים:

משהגענו למסקנה זו, שוב אין מקום לבחון את השאלה, אם מפקד המשטרה יצא ידי חובתו בכך, שהיה מוכן לאשר קיום אסיפה בגן הוורדים אשר מול משרד ראש הממשלה. בהצעה זו היה מקום לדון, לו סברנו כי אכן קיימת "ודאות קרובה" לקיומו של סיכון לביטחון הציבור בקיום התהלוכה במסלולה המקורי

ומה לגבי מצעד הגאווה בבאר שבע? גם במקרה הזה טענה המשטרה שקיים סיכון ממשי ברמת הסתברות של ודאות קרובה לפגיעה בחיי אדם במהלך האירוע, אבל הפעם השעינה את אזהרתה על מודיעין קונקרטי ולא על סמך אירועי הצעדה הקודמת, כמו במקרה גרינצווייג. נראה כי נוכח זאת, בג"ץ השתכנע. כך כתבו השופטים בבג"ץ  5546/16:

לאחר ששקלנו את המכלול, השתכנענו כי המידע המודיעיני שהוצג לעיוננו, מצדיק סטיה חלקית מציר רגר, שאושר עקרונית על-ידי המשטרה כאמור בתאריך 27.06.2016. אנו סבורים כי אין בשינוי כדי לפגוע בחופש ההפגנה ובחופש הביטוי של העותרות המוכר בפסיקה… אלא איזון שהתבקש מחובתו של המשיב לדאוג לשמירה על הביטחון והסדר הציבורי, בנסיבות. (הדגשה אינה במקור)

יוצא אפוא, שההבדל בין אז לעתה אינו בין בג"ץ אמיץ לבג"ץ פחדן, אלא בין בג"ץ שלא הוצג לו מודיעין קונקרטי המזהיר מפני פוטנציאל התלקחות, לבין בג"ץ שכן הוצג לו ולכן פסק בהתאם. או במילים אחרות, בין מצב שבג"ץ ראה כמסוכן יותר למצב שראה כמסוכן פחות.

פרופ' משה נגבי בתגובה:

"בג"ץ גרינצוויג ניתן 30 יום אחרי שנזרק רימון – לא שנה אחרי רצח שירה בנקי ז"ל. אני חושב שכל אדם לא יכול להעלות בדעתו שהמצב בבאר שבע היה יותר נפיץ מאשר המצב שהיה חודש אחרי רצח גרינצווייג בהפגנה בירושלים. העובדה היא, שעוד לפני זריקת הרימון – היתה בהפגנה אלימות נוראה: כיבוי סיגריות, יריקות, חזיונות נוראים. אם בנסיבות האלה, בג"ץ אמר שאין ודאות קרובה שמצדיקה לתת וטו לאספסוף או פרס לאלימות, לא ניתן ליישב את זה עם ההחלטה בבאר שבע. היה לי יותר קל לקבל את מניעת ההפגנה בירושלים – חודש אחרי שנרצח אדם באותו ציר, מאשר את ההחלטה לגבי באר שבע, שבה לא התרחש אירוע מסוג זה.

לא כתבתי מאמר אקדמי של ניתוח פסק-הדין. היו לי 400-500 מילה, וכתבתי את הדבר העיקרי. בעיני, המסר העיקרי של בג"ץ הוא שאם בכל מצב של איום לאלימות אתה שולל את ההיתר להפגין, אתה בעצם נותן זכות וטו לבריונים על הפגנות".

למאמר זה התפרסמו 4 תגובות
Loading Gif... לפתיחת כל התגובות
  1. לידיעת הקוראים – מתחתי ביקורת חריפה _גם בראיון ל"מקור ראשון" וגם ברשת ב' עח סירוב המשטרה להתיר חפילת יהודים בהר הבית ועל הגיבוי שנתן לכך בג"ץ. גם תמכתי בשידור בהחלטת בג"ץ להתיר הפגנת כהניסטים באום-אל-פאחם. מצטער להרוס את התאזה לכמה מהמגיבים… שנה טובה!

  2. לא חראם לבזבז זמן על האדון נגבי
    הרי לדבר איתו זה כמו לדבר אל קיר חרש
    מעניין מה דעתו על ההפגנה של הימין בוואדי ערה

  3. כל דיון עם עם משה נגבי הוא בזבוז זמן
    זה כמו לשכנע קיר חרש.
    מעניין מה יהיה הנימוק שלו לאסור הפגנה שח הימין בוואדי ערה
    או עלייה של יהודים להר הבית
    יום טוב לכולם

  4. הפעם הטיעון שלכם מאוד רופף וחלש ומשה נגבי צודק. תפקידה של המשטרה הוא לשמור על הסדר ולאפשר לגורמים שונים להביע את השקפת עולמם.

הצהרת נגישות

Contrary to popular belief, Lorem Ipsum is not simply random text. It has roots in a piece of classical Latin literature from 45 BC, making it over 2000 years old. Richard McClintock, a Latin professor at Hampden-Sydney College in Virginia, looked up one of the more obscure Latin words, consectetur, from a Lorem Ipsum passage, and going through the cites of the word in classical literature, discovered the undoubtable source. Lorem Ipsum comes from sections 1.10.32 and 1.10.33 of "de Finibus Bonorum et Malorum" (The Extremes of Good and Evil) by Cicero, written in 45 BC. This book is a treatise on the theory of ethics, very popular during the Renaissance. The first line of Lorem Ipsum, "Lorem ipsum dolor sit amet..", comes from a line in section 1.10.32.The standard chunk of Lorem Ipsum used since the 1500s is reproduced below for those interested. Sections 1.10.32 and 1.10.33 from "de Finibus Bonorum et Malorum" by Cicero are also reproduced in their exact original form, accompanied by English versions from the 1914 translation by H. Rackham.
Ez accessibility wheelchair logo

נגישות