בוקר טוב השופט גולדסטון

בשעה טובה ומוצלחת, התחרט השופט ריצ'ארד גולדסטון על כתיבת הדו"ח הנושא את שמו, אשר האשים בפועל את ישראל בביצוע פשעי מלחמה ואולי פשעים נגד האנושות, בעקבות "מבצע "עופרת יצוקה".

המשפט התמוה ביותר במאמרו הוא:

אילו ידעתי אז את מה שאני יודע היום, דו"ח גולדסטון היה מסמך אחר לחלוטין.

כמו עשרות – אם לא מאות – ארגונים ואנשים פרטיים, גם "פרספקטיבה" וארגון האחות שלה בארה"ב, "קאמרה", הטילו ספק בממצאי הדו"ח כבר מיום פרסומו. הטלת הספק באה לידי ביטוי באופנים רבים, החל מהפרכת "עובדות" אשר הופיעו בדו"ח וכלה בחשיפת ההטיה האנטי-ישראלית של חלק מהחוקרים שכתבו את הדו"ח.

כיצד ייתכן שארגונים ואנשים פרטיים עם משאבים דלים בהרבה מאלו של מועצת זכויות האדם של האו"ם הצליחו לבצע תחקירים עצמאיים ולהגיע למסקנות שהשופט גולדסטון הגיע אליהם רק לאחר שנתיים? מה עוד שחלק מאותם ארגונים ואנשים פרטיים ניסו להעביר לוועדה חומר המוכיח כי ישראל לא ביצעה פשעי מלחמה במהלך המלחמה נגד החמאס.

אלו הנושאים בהם טיפל "פרספקטיבה", בנוגע לליקויים של וועדת גולדסטון:

ליקויים חמורים באופן איסוף הראיות בוועדת גולדסטון (לקריאה לחץ כאן).

משוא פנים ועובדות שקריות בוועדת גולדסטון (לקריאה לחץ כאן).

עמדות אנטי-ישראליות קיצוניות של חלק מחברי וועדת גולדסטון (לקריאה לחץ כאן).

שיטות איסוף מידע בלתי מקצועיות, מעוותות ומסולפות של ארגונים לא ממשלתיים ישראליים, אשר סיפקו מידע רב לוועדת גולדסטון (לקריאה לחץ כאן).

"פרספקטיבה" התייחס גם לעובדות בלתי נכונות אשר התפרסמו בכלי תקשורת ישראליים בנוגע ל"עופרת יצוקה":

·       התעקשות עיתון "הארץ" כי שני קצינים בכירים ננזפו על שימוש בפגזי זרחן, למרות ש"פרספקטיבה" הוכיח כי מדובר היה בפגזים רגילים וכי שום גורם צבאי לא מצא פסול בירי פגזי זרחן במהלך המבצע (לקריאה לחץ כאן).

טעות אופיינית של גדעון לוי אשר ניפח את כמות הבתים שנהרסו בעזה בעקבות המלחמה (לקריאה לחץ כאן).

·        טענה של עמירה הס כי חיילי צה"ל קיבלו הנחיות אחידות לעבור על החוק, כולל ירי על אזרחים ושימוש באזרחים כמגן אנושי (לקריאה לחץ כאן).

טענות של התקשורת כי ישראל היא זו שהפרה את "התהדיאה" (רגיעה) שקדמה למבצע "עופרת יצוקה" (לקריאה לחץ כאן וכאן).

טעות חמורה של "הארץ" באנגלית אשר הטעה את הקוראים לגבי כמות החמושים שאנשי החמאס הודו שנהרגו במבצע. המספר הוא למעלה מ-600; העיתון כתב "בין 200-300" (לקריאה לחץ כאן).

המסקנה היא כי היצמדות לעובדות מבוססות, ביצוע תחקירים אחראיים ורציניים, הצלבת מקורות מידע ללא התבססות על צד אחד בלבד ועמידה בסטנדרטים של אובייקטיביות נטולת משוא פנים – רק באמצעות קריטריונים אלה ניתן להגיע באופן הקרוב ביותר לאמת העובדתית.

חבל שגולדסטון הבין את זה שנתיים מאוחר מדי.