גלי צה"ל יורדים נמוך

הבוקר ראיין העיתונאי אפי טריגר את ח"כ ניר ברקת ביומן הבוקר של גל"צ. חלק מסוים מהריאיון היה לא נעים להאזנה, והאמת שגם לא מתאים לטריגר – מראיין הגון, נעים ואדיב בדרך כלל.

את הריאיון פתח טריגר בשאלה הרב משמעית לברקת "האם גדעון סער צריך להתבייש", כפי שקרא לו ברקת בעקבות הציוץ הזה שלו.

ההקשר היה ברור וזו היתה ההזדמנות הראשונה שטריגר נתן לברקת להגיב לפיל שעמד בחדר, בדמות המילה האחרונה בציוץ של סער. ברקת אותת פעם ראשונה שאינו מעוניין לדבר על הנושא ולקח את הדיון לגופו של עניין. טריגר זרם איתו ולאורך כמה דקות אכן נסב הדיון על המחלוקת העניינית בין ברקת לסער.

אלא שכעבור כחמש דקות של ריאיון טוב, כמו שטריגר יודע להגיש, חזר טריגר לנושא ובמשך כשתי דקות תמימות עינה את ברקת בשאלות מביכות חוזרות ונשנות, תוך שהוא מתעלם לחלוטין מאיתותיו הברורים שהוא לא רוצה לדבר על הנושא.

טריגר מקריא לברקת את השורה האחרונה בציוץ של סער תוך שהוא מדגיש ומטעים את המילה האחרונה ושואל:

והוא כותב, 'ברקת, תלמד: ליכודניקים לא קונים בכסף ומנהיגות לא בזגזוגים ו-מצ-מו-צים'.

למה הוא התכוון במצמוצים?

בתגובה מתעלם ברקת לחלוטין מהשאלה, מסביר את נסיבות תמיכתו ב'קדימה' ובכך מאותת לטריגר באופן הברור ביותר (פעם שניה) שהוא מבקש לא לדון בעניין.

כדי להיות בטוח שטריגר מבין שהוא לא מעוניין לענות לשאלה, וגם כדי לתת בכל זאת תגובה רפה ומרומזת, בתקווה שתספק את טריגר, הוא מפטיר, "עם כל ההערות הקטנות האלה, האישיות, אני רוצה לומר לך הצלחתי בדרכי".

אבל טריגר בשוונג. קוטע אותו ומעלה את העניין פעם שלישית, הפעם ישר לפרצוף:

הוא ניסה לרמוז למשהו בריאותי? למשהו בעייתי שיש לך? סליחה שאני מחטט

ברקת לכוד. חוזר לנתיב המרומז. "יכול להיות, יכול להיות, באמת לא שווה להתייחס. אנחנו צריכים לעלות למעלה ולא לרדת נמוך".

כאן מוותר טריגר סןף סוף, מניח לברקת ומחזיר את הריאיון לנתיב הענייני. אבל הטעם הרע נשאר.

סעיף מס' 8 בתקנון האתיקה של מועצת העיתונות קובע כי:

לא יפרסמו עיתון ועיתונאי ללא הסכמתו של אדם דבר הנוגע לפרטיותו או לשמו הטוב והעלול לפגוע בו, אלא אם קיים עניין ציבורי בפרסום ובמידה הראויה.

האם התקיים הריאיון הבוקר תוך כיבוד סעיף זה?

יהיו שיגידו שהנושא ראוי לעיסוק עיתונאי. לא בטוח, אבל נניח. ומה קורה אם האדם נותן כל איתות אפשרי שהוא אינו מעוניין לדבר על זה? הרי אחרי הכל מדובר בחולשה גופנית מביכה. ועוד כזאת שכלל לא ניתן להסתיר. הוא אינו אשם בה. אם היה משתף פעולה ועונה עליה בחופשיות, מילא. אבל מה הטעם לבייש אותו שוב ושוב נגד רצונו?

שאלתי את אפי טריגר את השאלות האלה. הוא בחר לא להגיב