האג'נדה הירושלמית של "הארץ"

(15.11.10)
עיתון "הארץ" ממשיך להשפיע על החדשות במקום לדווח עליהן: החל מ"תחקיר" אשר מתאמץ להציג תיאוריית קונספירציה בין המדינה ל"עמותות הימין" שרוכשות קרקעות בירושלים, וכלה בעוד טור של עקיבא אלדר אשר ממשיך למכור לקוראיו טעויות עובדתיות ומציאות מסולפת בירושלים.

עיתון "הארץ" החליט להתלבש על ירושלים. בעבר זה בא לידי ביטוי בדיווחים ומאמרי מערכת מתלהמים או על ידי העלמת עין מהשימוש הציני שמבצעים גורמים בעלי אג'נדה בכלי התקשורת. התחושה העולה מסקירת הדיווחים על ירושלים היא שאין ל"הארץ" עניין לדווח באופן אובייקטיבי על הנעשה בעיר המורכבת, אלא ליטול צד בוויכוח המדיני ואף להשפיע על החדשות במקום לדווח עליהן.

הדוגמא הטובה ביותר לעניין זה סיפק קלמן ליפסקינד מ"מעריב". הוא חשף כי הדיווח של "הארץ" מלפני שבוע על אישור בניית כאלף יחידות דיור בשכונת הר חומה בדיוק כשראש הממשלה ביקר בארה"ב היתה מניפולציה מוחלטת, מכיוון שהאישורים התקבלו כבר לפני שנתיים, ואף פורסמו בעיתון "הארץ" עצמו. על כך כותב ליפסקינד:

[…] ידעו בעיתון שמדובר בפרוייקט שאושר זה מכבר. אלא שלפני שנתיים ראש הממשלה נתניהו לא המריא לארה"ב ולפני שבוע כן וב"הארץ" חשבו שזה כשלעצמו מצדיק מיחזור של הסיפור כאילו לא פורסם מעולם, תוך ניסיון לייצר מיצג של אירוע חדשותי שקרה ממש עכשיו.

שתי דוגמאות נוספות מהשבוע האחרון הן תחקיר שביצע ניר חסון על הקשר שבין המדינה ל"עמותות ימין", וטור של עקיבא אלדר שכותרתו, לא פחות, "ירושלים של שקרים".

שלטון החוק חוקי או לא?

תחקיר "הארץ" על עמותות "אלע"ד" ו"עטרת כוהנים" ("כך מסייעת המדינה לעמותות הימין להתנחל במזרח ירושלים", 5.11.10) מתיימר לחשוף אילו שהם קשרים אפלים ובלתי תקינים בין הרשויות לבין עמותות הרוכשות קרקעות במזרח ירושלים ובעיר העתיקה. ניתן להעיר על העובדה כי רוב ה"תחקיר" מבוסס על חומר גלוי וידוע שהתפרסם בעבר, למשל בדו"ח של "עיר עמים" ממאי 2009, כלומר מלפני שנה וחצי (חלקים מהכתבה ב"הארץ" אכן מודבקים מאותו תחקיר). ניתן גם לדבר על הסמנטיקה של "הארץ" אליה כבר הורגלנו, כמו למשל הגדרת כל תושב יהודי "מתנחל" (האם גם תושבי רמות, גילה והגבעה הצרפתית – כולן שכונות מעבר לקו הירוק – מוגדרים כ"מתנחלים" על ידי "הארץ"? בשני המקרים מדובר ביהודים אזרחי ישראל אשר רכשו כדת וכדין קרקעות ב"שטח כבוש". האם "מתנחל" הוא כל מי שיש לו כיפה וציצית?).

אך המשפט החשוב ביותר בכתבה הוא:

[…] גם אם הכל נעשה כדין ועל פי חוק, כפי שחוזרות ומזכירות העמותות לאורך השנים, מסע הרכש במזרח ירושלים הוא יקום עם חוקי משחק משלו.

זוהי בעצם כל התורה על רגל אחת. לא בוצעה שום עבירה ולא הופר שום חוק. לדוגמא, כך מתוארת בכתבה הפינוי של משפחת גוזלאן הפלסטינית ממבנה שהיה שייך בעברו ליהודים, אליו הם פלשו:

רק ב-2006, חודשים ספורים לפני שאלע"ד קיבלה בעלות סופית על המבנה, פונו בני משפחת גוזלאן מביתם והעמותה נכנסה אליו. עם השנים פנתה משפחת גוזלאן לערכאות. בין השאר היא הציגה מכתב תודה נרגש מאנשי היישוב היהודי בסילוואן על פעילותו של אחד מראשי המשפחה להצלת יהודים בפרעות תרפ"ט. ללא הועיל. המשפחה הפסידה שוב ושוב בבית המשפט. כיום מתגוררות בבית שלוש משפחות יהודיות.

ישנם אנשים וארגונים אשר משתמשים במושג "שלטון החוק" באופן סלקטיבי. כשבית משפט מורה לאטום בית של יהודים, הם זועקים "יש לכבד את שלטון החוק". אולם כאשר בתי משפט מאשרים רכישת קרקעות ובתים על ידי יהודים הם זועקים "יש לכבד את הדיירים הפלסטינים". עיתון "הארץ" לא אמור להימצא ברשימה לא מכובדת זו.

החשיפה הכמעט יחידה בתחקיר נוגעת לסכום הכסף ששילמה עמותת "אלע"ד" עבור הנכסים אותם רכשה, אולם אין בכך כלום, בטח לא מעשה פלילי או בלתי חוקי כלשהו. בהנחה שהכתבה אמורה לצייר תמונה של "כשר אבל מסריח", מצופה מהקוראים להאמין כי ישנו קשר קונספירטיבי בין העמותות, משרד האוצר, משרד השיכון, מינהל מקרקעי ישראל, קק"ל, עיריית ירושלים ובית המשפט. האם באמת ייתכן כי כל כך הרבה גורמים מנהלים מדיניות בלתי תקינה או בלתי חוקית כלשהי? גודל המחדל לכאורה, מבחינת כמות הגורמים המעורבים, הוא גדול יותר מפרשת הולילנד, אז מדוע רק עיתון "הארץ" ודרור אטקס מתעסקים בזה?

מן הסתם, הרקע והמקור של ה"תחקיר" כולו הוא אותו דרור אטקס, פעיל שמאל אשר מנהל מספר שנים מסע צלב נגד מתנחלים והתנחלויות. לאחר מאבק משפטי ממושך של אטקס, בית המשפט פסק כי יש להעביר לו, על פי בקשתו, רשימה של נכסים שמכרה המדינה לעמותות. עיתון "הארץ" בסך הכל שימש שופר למר אטקס, כמו ש"שידיעות אחרונות" שימש שופר לא מזמן לדו"ח של "האגודה לזכויות האזרח". אין שום בעיה עם פניה של ארגונים או אנשים פרטיים לעיתונאים על מנת לפרסם מידע כלשהו, אולם האחריות העיתונאית היא לבדוק לעומק את העובדות ואת המניע לפרסום. כאן נדמה שיש קורולציה מושלמת בין אטקס ל"הארץ".

ולבסוף, מימד מרכזי של תחושת הקונספירציה בכתבה נובעת מפסיקת בית המשפט שחלק מהמידע שביקש אטקס צריך להישאר חסוי. זאת מכיוון שבית המשפט קיבל את עמדת העמותות כי הדבר יוביל לשפיכות דמים. אם הפסיקה הזו נראית ל"הארץ" מופרכת הם יכולים לעיין בידיעה שפורסמה בעיתונם ב-2009, על פיה פלסטיני נידון למוות בבית משפט פלסטיני משום שמכר קרקע ליהודים.

הפרכת שקרים או ייצור שקרים?

לאחר מספר ימים, תחת הכותרת האירונית "ירושלים של שקרים" ("הארץ", 15.11.10), עקיבא אלדר ניסה להפריך "שקרים" בנוגע לעיר הבירה של ישראל, אשר יצאו מפיו של ראש הממשלה נתניהו.

למשל, נתניהו אמר כי הבניה בירושלים מעולם לא הפריעה לתהליך השלום. שקר! טוען אלדר. מדוע? מכיוון שלדבריו, לאחר ההחלטה להקים את שכונת הר חומה בירושלים:

קיימה הליגה הערבית כינוס חירום מיוחד. המזכ"ל אז, עיסמת עבד אל-מגיד, גינה את "מדיניות ייהוד ירושלים, שנועדה ליצור עובדות בשטח ערב תחילת המו"מ על הסדר הקבע". חוסיין מלך ירדן שיגר מסר חריף לנתניהו, שבו הזהיר שהתוכנית תגרום לסערת רגשות. מצרים הביעה חשש מפני הנזק שההחלטה תסב לתהליך השלום. הנשיא האמריקאי אז, ביל קלינטון, הבטיח ליו"ר הרשות, יאסר ערפאת, ללחוץ על נתניהו להקפיא את התוכנית. נתניהו דחה את הבקשה והחמאס חגג עוד ניצחון בקרב נגד תהליך השלום.

אכן מלל מעניין, אבל היכן השקר? לאחר ההחלטה להקים את הר חומה ב-1997 התרחשו הדברים הבאים:

1997 – הסכם חברון (נתניהו)

1998 – הסכם וואי (נתניהו)

1999 – פסגת שארם והסכם וואי המתוקן (ברק)

2000 – ועידת קמפ דייויד, ועידת קמפ דייויד השניה, מתווה קלינטון (ברק)

2001 – שיחות טאבה (ברק)

2002 – מפת הדרכים (שרון)

2007 – ועידת אנאפוליס (אולמרט)

2010 – פסגת וושינגטון (נתניהו)

המשפט של נתניהו, אם כן, הוא מדויק להפליא. מעבר לחוסר הדיוק של אלדר, בסבטקסט של דבריו מסתתרת המנטרה שישראל היא האחראית על רוב הכישלונות של תהליך השלום עם הפלסטינים (הר חומה = חבלה בתהליך השלום). לא ברור מדוע פעם אחר פעם אלדר (ועיתונאים נוספים) מתכחשים או מתעלמים מסירובו של ערפאת להצעה הנדיבה של אהוד ברק ב-2000, ואי היענותו של אבו מאזן להצעתו הנדיבה יותר של אהוד אולמרט ב-2008? אולי גם לפלסטינים יש אחריות לכישלון השיחות?

"שקר" נוסף שמזכיר אלדר הוא אמרתו של נתניהו על פיה כל תושבי ירושלים יכולים לרכוש דירות בכל רחבי העיר. אלדר ממחזר "עובדות" שכבר הפרכנו בעבר. כך הוא כותב:

העובדות: בחוזי החכירה של מינהל מקרקעי ישראל יש סעיף שמתיר לבטל את הרכישה אם הרוכש איננו אזרח ישראלי או זכאי לעלות על פי חוק השבות (כלומר יהודי).

כאמור, זו לא הפעם הראשונה שאלדר מטעה את קוראיו. גם בדו"ח של ארגון "עיר עמים" מלפני מספר חודשים נשטחה אותה טענה (לניתוח מלא של הדו"ח של "עיר עמים" לחץ כאן). אלדר מבסס את טענתו על סעיף בחוזה החכירה של מינהל מקרקעי ישראל האוסר לחכור נכס ל"נתין זר", הכולל בין השאר את ערביי מזרח ירושלים אשר נחשבים תושבים ולא אזרחים. הטעות של אלדר היא כי במרץ 2008 מועצת מינהל מקרקעי ישראל קיבלה החלטה (מס' 1148), אשר הגדירה מחדש "נתין זר" באופן הבא:

1. הגדרות

"זר" –

1.1  יחיד שאינו אחד מאלה:

1.1.1 אזרח ישראל ו/או תושב ישראל.

1.1.2 עולה לפי חוק השבות התש"י-1950, העומד בדרישות סעיף 2 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952.

1.1.3 זכאי לאשרת עולה או לתעודת עולה לפי חוק השבות, התש"י-1950, שקיבל במקומה אשרה ורשיון לישיבת ארעי כעולה בכוח מכוח חוק הכניסה לישראל,

התשי"ב-1952. [ההדגשה שלנו]

לפיכך, על פי החוקים וההגדרות של המינהל, תושבי קבע בישראל, כולל תושבים פלסטינים, זוכים לאותו היחס בדיוק כמו אזרחים ישראלים ולכן יכולים לרכוש דירות גם במערב ירושלים. המינהל כתב גם הנחיות מפורשות ליישום החלטה 1148.

יתר על כן, בפועל תושבים ערבים רוכשים בתים ברחבי העיר כל הזמן. נכון למאי 2010, הערכת עיריית ירושלים היא כי כ-1000 משפחות ערביות עברו להתגורר בשכונות היהודיות בצפון ירושלים בלבד. בסקר אוכלוסין שביצע מכון ישראל לחקר ירושלים ב-2008, עולה כי רק בפסגת זאב התגוררו אז כ-3,100 תושבים ערבים. נוסף עליהם, כפי שמתאר נדב שרגאי בכתבה בישראל היום ("הכיוון – מערב", 7.5.10):

[…] לא רק הצפון משתנה. ערבים החלו לקנות דירות גם במרכז ירושלים, ברחובות כמו קרן היסוד, יפו, החבצלת, המלך ג'ורג', הרב קוק או הפלמ"ח, וגם בשכונות הדרומיות: גילה ותלפיות מזרח. בסה"כ מדובר בכ-1500 משפחות ערביות בכלל השכונות היהודיות. המספר הזה לא כולל את השכונות המוגדרות "מעורבות".

בסוף טורו, כותב עקיבא אלדר כי "אפילו בירושלים, שקרים שחוזרים עליהם שוב ושוב לא הופכים לאמת". לאור כתיבתו, אנחנו מסכימים עם כל מילה. הגיע הזמן שעיתון "הארץ" ידווח בדייקנות ובאחריות על הנעשה בירושלים במקום לפזר עיוותים וסילופים וליצור מיצגי שווא על מנת להשפיע על סדר היום הפוליטי.

למאמר זה התפרסמו 0 תגובות

הצהרת נגישות

Contrary to popular belief, Lorem Ipsum is not simply random text. It has roots in a piece of classical Latin literature from 45 BC, making it over 2000 years old. Richard McClintock, a Latin professor at Hampden-Sydney College in Virginia, looked up one of the more obscure Latin words, consectetur, from a Lorem Ipsum passage, and going through the cites of the word in classical literature, discovered the undoubtable source. Lorem Ipsum comes from sections 1.10.32 and 1.10.33 of "de Finibus Bonorum et Malorum" (The Extremes of Good and Evil) by Cicero, written in 45 BC. This book is a treatise on the theory of ethics, very popular during the Renaissance. The first line of Lorem Ipsum, "Lorem ipsum dolor sit amet..", comes from a line in section 1.10.32.The standard chunk of Lorem Ipsum used since the 1500s is reproduced below for those interested. Sections 1.10.32 and 1.10.33 from "de Finibus Bonorum et Malorum" by Cicero are also reproduced in their exact original form, accompanied by English versions from the 1914 translation by H. Rackham.
Ez accessibility wheelchair logo

נגישות