האם קיים קול מוסלמי ליברלי? על פי טור ב"מקור ראשון", שום ערבי מוסלמי לא הביע התנגדות למצע החמאס. האמנם? Presspectiva | 29.08.10 | שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס האם קיים קול מוסלמי ליברלי? (29.8.10) בטור של נעמן כהן ב"מקור ראשון" ("טעות הכיוון של חנה רוזנטל", 24.8.10), המציג את אג'נדת החמאס הרצחנית כמסוכנת כמו, ואף גרועה יותר, מזו הנאצית, הוא כותב בין השאר: בניגוד לגרמנים שחלקם התנגדו לאידיאולוגיה הגזענית-חסלנית הנאצית (למשל הסופר תומס מאן או הזמרת מרלין דיטריך) עד כה שום ערבי-מוסלמי, איש רוח או פעיל ציבור, לא הביע התנגדות למצע הגזעני-חסלני של החמאס. כהן אינו מדייק בקביעתו. ישנה קבוצה הולכת וגדלה של ערבים ומוסלמים רפורמיסטים וליברלים המתנגדים בפומבי לחמאס בפרט ולטרור המוסלמי בכלל. להלן מספר דוגמאות: ד"ר תאופיק חמיד, לשעבר פעיל בארגון הטרור "ג'מעה איסלאמיה" במצרים, עזב את עולם הטרור וכיום גר בארה"ב ומשמש חוקר ומרצה בענייני אסלאם רדיקאלי. לפני מספר שבועות כתב: יהודים הם אנשים אשר מגיע להם אותו כבוד הניתן לאנשים אחרים. אסור לקרא להם "חזירם וקופים". ההוראה האסלאמית על פיה מוסלמים צריכים להלחם ולהרוג את כל היהודים לפני קץ הימים בלתי נכונה ובלתי מקובלת לחלוטין ולא קיימת בקוראן. יש להכריז על כל הוראה דתית אשר מעודדות גישה אנטישמית, אלימות או חוסר כבוד כלפי יהודים כלא-איסלאמית. עארף עלואן, סופר ומחזאי ערבי מפורסם ממוצא עיראקי המתגורר כיום בלונדון, כתב מאמר נגד קונספציית ה"הנכבה" ובעד זכות היהודים לארץ ישראל. מתוך המאמר (לקוח מאתר "ממר"י"): כדי למנוע שפיכות דמים נוספת של חפים מפשע … וכדי למנוע הפיכת ההידרדרות בלבנון, עיראק, עזה והגדה המערבית לביצה שתתפשט ותכלול בתוכה את כל המדינות והחברות הערביות, צריכים הערבים לבחון עתה מחדש את שאלת ה"נכבה" ולהציע חזון חדש ואמיץ לעתיד האזור ותושביו; [חזון] שבמסגרתו יכירו בפומבי בזכות החוקית של היהודים על מדינתם לאור העובדות ההיסטוריות ולא בהסתמך על החיבורים מלאי הכעס והדמגוגיים, שהתודעה המבולבלת שלהם הפרישה והפכה אותם לאידיאולוגיה, [תודעה] המורכבת והבנויה על שקרים, מיתוסים וסילוף כתוצאה מהעיקרון של אי ההכרה באחר. הדבר החשוב מכל הדרוש למען חיזוק החזון החדש, הוא [אימוץ] העיקרון [הקובע] שיש לגנות באופן רשמי את האנשים, הקבוצות, החברות, המפלגות הדתיות והפוליטיות וכן המשטרים הטוטליטריים שייסדו את תהילתם ומנהיגותם הריקנית מתוך נקודת מוצא של מושג ה"נכבה", החשוף תמיד לקליטת טענות שווא ושקרים נוספים. זאת על מנת לצאת אל העולם בפנים ערביות חדשות, עם ערכים אנושיים, שלא ירשו לערבי, בכל תחבולה שהיא, לעשוק את בניו, אחיו או מי שהוא בן דת, לאום או אידיאולוגיה אחרים. עבד אל-חמיד אל-אנסארי, לשעבר דיקן הפקולטה למשפטים ושריעה באוניברסיטת קטאר כתב: מעולם לא היה באסלאם […] מישהו שפוצץ עצמו בין אויביו או בין כל אדם אחר. מי שנתן אור ירוק לפיגועי התאבדות נגד אזרחים ישראלים ואמר שהדיאלוג עם היהודים יתרחש באמצעות פצצות אנושיות, עשה כך מתוך מניעים פוליטיים ואידיאולוגים. […] אין לזה שום קשר לדת. כל המשכילים הדתיים […], אמרו שכל מי שמפוצץ עצמו, גם בין אויביו […] ייענש בגיהינום. הרשו לי לשאול: האם פיגועי התאבדות במשך ההיסטוריה כאן או בכל מקום אחר השיגו הישג פוליטי כלשהו? אף פעם. פיגועי התאבדות מעולם לא השיגו הישג פוליטי או תרמו למוסלמים. ואפה סולטן היא פסיכולוגית מוסלמית ממוצא סורי המתגוררת בארה"ב. היא התפרסמה ברחבי העולם לאחר שהתעמתה עם פרופסור מצרי ברשת אל-ג'זירה ותקפה בחריפות את האסלאם. כיום, בעוד היא חוששת לחייה, היא מהווה השראה לאלפי מוסלמים התומכים בה בסתר. בין השאר אמרה: מדוע צעיר מוסלמי בשיא חייו, כשכל חייו לפניו, מפוצץ את עצמו? איך ומדוע הוא מפוצץ את עצמו באוטובוס מלא נוסעים חפים מפשע? אתם יכולים להסביר לי את ההרג של 100,000 אנשים, נשים וילדים באלג'ירה תוך שימוש בשיטות ההרג המתועבות ביותר? מישהו יכול להסביר את ההרג של 15,000 אזרחים סורים […]? של 21 קופטים במצרים? […] מישהו יכול להסביר לי מה קורה באינדונזיה, תורכיה ועיראק? […] האם כל זה נקמה על אמריקה וישראל? או שמא זה נעשה כדי לספק אינסטינקטים חייתיים ברבריים אשר התעוררו בקרבם בעקבות לימוד דתי אשר מסית לדחיית האחר, להרג האחר ולהכחשת האחר? היהודים יצאו מטרגדיית השואה והכריחו את העולם לכבד אותם באמצעות הידע שלהם ולא באמצעות טרור, באמצעות עבודתם, ולא באמצעות יללות וזעקות […]. לא ראינו יהודי אחד מתפוצץ במסעדה גרמנית […], לא ראינו בודהיסט אחד שורף מסגד […]. רק המוסלמים מגנים על אמונתם על ידי שריפת כנסיות, רצח אנשים והרס שגרירויות. הדרך הזו לא תוביל לשום תוצאה. על המוסלמים לשאול עצמם מה הם יכולים לעשות עבור האנושות לפני שהם דורשים מהאנושות לכבד אותם. מאמון פנדי, הוגה דעות ובעל טור ממצרים כתב: אופן ההתנהגות של הפלגים [הפלסטינים] השונים והיריבות ביניהם נראים לעולם כחתירה להשארת המצב כפי שהוא. אסמאעיל הנייה וח'אלד משעל לא הפגינו עד כה בגרות מדינית המעידה כי הם רוצים פיתרון […]. אין מנוס מלעמת את ההנהגה הפלסטינית עם מגרעותיה. אסור שגינויה של ישראל יהיה בבחינת תעודת זיכוי ומחילה לכל מעשי האיוולת שמבצעים הפלגים הפלסטינים נגד עמם ובעייתם […]. האנשים עייפו מן 'ההתנגדות' חסרת התועלת. להתנגדות חייבת להיות מטרה מדינית […]. עד עתה הנהגת חמאס ואף רבים מקרב הנהגת פת"ח לא שכנעו אותנו שיש מטרה הגיונית ומעשית שהם חותרים להשיגה. ישנן עוד דוגמאות רבות. כבר לא ניתן לומר שאין כיום ערבים-מוסלמים אשר מתנגדים לדרך הטרור. ישנה קבוצה הולכת וגדלה של ערבים ליברליים דתיים וחילוניים, אשר מנסים להניע תהליך של רפורמה משמעותית בקרב הציבור הערבי-מוסלמי. מדוע רובנו לא שמענו על כך, ומדוע רוב האנשים הנ"ל הם זרים לגמרי לאוזן הישראלית? "הבעיה שלנו כליברלים חדשים," אומר האינטלקטואל הירדני ד"ר שאכר אל-נאבולסי בשיחה עם העיתונאי צבי בראל מ"הארץ", "היא, שקולנו למען רציונאליות ושלום ריאלי אינו נשמע מספיק בקרב אינטלקטואלים ישראלים". ואילו אנו מוסיפים כי גם לתקשורת יש תפקיד חשוב בנושא. כפי שאתר "ממר"י" (המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון) מתרגם לעברית מאות כתבות ומאמרים מהעולם הערבי, גם אנטי-ישראלים וגם פרו-ישראליים, ראוי שכלי התקשורת יביעו יותר התעניינות בנושא הזה ויביאו לידיעת הציבור הישראלי את כל קשת הדעות הקיימות בעולם הערבי-מוסלמי.
