'הארץ': הקמת המדינה – "בהלה להקים מדינה ליהודים אחרי השואה"

במסגרת מאמר הגנה של רוגל אלפר ב'הארץ' על חברות הקונגרס המוסלמיות ותומכות החרם שכניסתן לישראל סורבה, שתל אלפר טענה שראוי לברר אותה. כך כתב:

אם אתם לא מכחישי נכבה, ומודים שבעיית הפליטים הפלסטינית נוצרה ב–1948 לאחר שישראל, בבהלה להקים מדינה ליהודים אחרי השואה גירשה מכאן פלסטינים באלימות… כדאי שתקדישו חמש דקות לבחינת ההשלכות על חייכם של ההחלטה למנוע את כניסתן לישראל של חברות הקונגרס אילהאן עומאר ורשידה טליב.

האומנם הוקמה ישראל מתוך "בהלה להקים ליהודים מדינה לאחר השואה"?

אלפר לא המציא את הטענה הזו. זו טענה ערבית ותיקה מאד, שכוחה בשתי המסקנות הנובעות ממנה. והן שאם אכן בנסיבות האלו הוקמה המדינה היהודית, הרי שאין לה זכות קיום משל עצמה, אלא רק כניצול זריז וציני של השואה, וכן שלא הפלסטינים צריכים לשלם את המחיר על פשעי הנאצים.

כלומר – טענה זו שוללת ממדינת ישראל את הלגיטימיות שלה להתקיים.

טען אותה, למשל, המלומד הפלסטיני פרופ' אדוארד סעיד, בספרו The Question of Palestine, בו הדגיש כי

התנועה ששמה לה למטרה לחסל את הקיום היהודי על אדמת אירופה – האנטישמיות, ששיאה היה בשואה – הפכה את הפלסטינים בעקיפין לקורבנותיה האולטימטיביים.

גם ראשידה טליב, חברת הקונגרס הפלסטינית אמריקנית שלהגנתה נחלץ אלפר, טוענת את אותה טענה, וכמוהם כאמור רבים בעולם הערבי ובעולם האנטישמי.

זהו כמובן עוד שקר ערבי גס, אחד מאדניה של תעמולת השנאה המוסלמית לישראל, שעיתון 'הארץ' מתנדב לאמץ.

האמת ההיסטורית היא שאין וגם לא יכול להיות שום קשר בין השואה לבין הקמת המדינה.

השואה לא נוכחת, לא בהצהרת בלפור, שניתנה ב 1917, 22 שנה לפני שהחלו הנאצים במלאכתם.

גם לא בועידת מנצחי מלחמת העולם הראשונה, שהתכנסה ב 1920 בסן רמו כדי לדון בעתיד השטחים שנכבשו, ו 19 שנה לפני השואה, אימצה בהחלטתה הסופית את הצהרת בלפור בדבר הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.

וגם לא בהצבעה הבינלאומית בעד תוכנית החלוקה שהתקיימה שנתיים לאחר תום המלחמה, ב 1947 וקבעה שבארץ תוקם מדינה יהודית.

במהלך הקמת המדינה זוהתה הטענה הערבית השקרית אותה מאמצים אלפר ו'הארץ', והיא נענתה בתוך מילות מגילת העצמאות, בה הוכרז כי:

השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון, בה הוכרעו לטבח מיליונים יהודים באירופה, הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על-ידי חידוש המדינה היהודית בארץ-ישראל.

כלומר – השואה לא נתנה את הסיבה להקמת המדינה, כדברי אלפר, 'הארץ' ןהערבים, אלא הוכיחה מחדש את מה שכבר היה ידוע ומוחלט – זכותם של היהודים למדינה בארץ ישראל.

אפילו הנשיא האמריקני הקודם ברק אובמה, ראה לנכון להפריך תעמולת כזב זו, ובביקורו בישראל אמר:

מדינת ישראל לא הוקמה בגלל השואה אלא כדי שדבר כזה לא יישנה.

אם כבר שיחקה השואה תפקיד בהקמת המדינה, הוא היה הפוך. השואה כמעט חיסלה את הקמת המדינה, בשל אובדן העתודה האנושית שאמורה היתה להבטיח את הקמת הבית הלאומי והישרדותו. כמו שכתב בן גוריון ביומנו: "העם אשר הרה, הגה, טיפח, הגשים את המפעל החלוצי הגדול, המפעל ששיאו הוא החקלאות העובדת, העם הזה נשמד ואיננו…"

בזכות מה כן הוקמה המדינה? אך ורק מכוח זכותו ההיסטורית של העם היהודי על ארץ ישראל, ובזכות ההקרבה העליונה של בניה ובנותיה שלחמו למען הקמתה.

ויש לטענה הזו המשך אותו נוהגים הערבים והאנטישמים להוסיף: הציונים ניפחו את ממדי ההשמדה והמציאו מספר דמיוני של שישה מיליון נספים כדי להערים על העולם ו"לגנוב" ממנו מדינה. ויש אפילו טענה נוספת, (כאן, בעמ' 238) לפיה ההנהגה הציונית שיתפה פעולה עם היטלר ואף שילמה לו על ההשמדה, במטרה להקים את המדינה מתוך ים הדם של הנרצחים.

האם גם את הטענות האלו יאמץ אלפר בהמשך ועיתון 'הארץ' יתן להן במה?

שאלנו את רוגל אלפר מדוע הוא מאמץ שקר כה נתעב. הוא בחר לא להתייחס