הארץ': חאלדה ג'ראר היא "מנהיגת ציבור"

עיתון 'הארץ' מנהל קמפיין רב שנים למען המפקדת הבכירה של ארגון הטרור הפעיל והרצחני 'החזית העממית'. הטיעון הכללי של העיתון, החוזר פעם אחר פעם בעשרות מאמרים, בהם מתוארת ג'ראר כ"מתנגדת כיבוש" תמימה, הוא שהמדינה מתנכלת לג'ראר בגלל פעילותה הפוליטית ולא בגלל פעילותה האקטיבית והדומיננטית בארגון הטרור.

ביום שישי פרסמה חוקרת הפלסטינים מאיה רוזנפלד מאמר נוסף בקמפיין למען ג'ראר, הפעם בביקורת על השר לביטחון פנים עומר ברלב, ממנו ציפה העיתון להורות על שחרורה של ג'ראר להלוויית בתה, על אף שהדבר מנוגד לנהלים ועל אף שלשר אין כל סמכות בעניין.

במסגרת מבצע הלבנת פשעיה של המחבלת המורשעת ג'ראר, היא מכונה ב'הארץ' "מנהיגת ציבור פלסטינית וחברת הלשכה המדינית של "החזית העממית""

"מנהיגת ציבור" זו הגדרה מחמיאה למי שהורשעה על פי הודאתה בהנהגת ארגון טרור פעיל ורצחני.

רוזנפלד אף מוסיפה ש"ג'ראר מעולם לא הורשעה בעבירת טרור", אלא שב 2012 היא דווקא כן הורשעה בעבירת טרור, הסתה לטרור ליתר דיוק,  כשב-2012 השתתפה בעצרת ברמאללה ובה נשאה נאום ובו הטיפה בהתלהבות לחטיפת חיילים למטרת מיקוח ושחרור אסירים פלסטיניים, בראשם אחמד סעדאת, עמיתה להנהגת החזית העממית ומתכנן רצח רחבעם זאבי. את הטפותיה הבוטות של ג'ראר לטרור חיזקו גם שלטים שניתלו מאחורי הבמה עליה עמדה, שקראו לבצע פיגועי חטיפה.

שב"כ הגדיר אז את פעילותה כ"מעורבות בקידום פעילות טרור", והשופט הצבאי הצטרף לעמדת שב"כ, כשקבע ש

כתב האישום עוסק בפעילותה האסורה והמסוכנת של הנאשמת בארגון החזית העממית ועל כך בלבד היא נותנת את הדין.  

רוזנפלד אף זוקפת לזכות ג'ראר את העובדה ש"נבחרה לכהן בפרלמנט הפלסטיני". אז מה? אפילו מרואן ברגותי רוצח המרצה שישה מאסרי עולם, (שאגב התיימר אף הוא, כג'ראר, להציג עצמו כפעיל פוליטי בלבד) נבחר לכהן לא רק בפרלמנט, אלא אף כמועמד מוביל לתפקיד נשיא הרשות הפלסטינית. האם גם אותו שומה על ישראל לשחרר בשל כך?

גם לנקודה זו התייחס בזמנו השופט הצבאי, כשאמר בפשטות את מה שמובן לכל מי שעיניו בראשו:

חברותה של הנאשמת בפרלמנט הפלסטיני אינה מעניקה לה חסיון מפני העמדה לדין בגין עבירות חמורות אלו. ההליך הדמוקרטי אינו נועד לאפשר שילובם של ארגוני טרור, הקוראים להשמדתם של אחרים באמצעים אלימים ובלתי חוקיים, ובוודאי שלא לאפשר להם להגשים את מטרתם

הנה כי כן, הטרגדיה המשפחתית של חאלדה ג'ראר אינה משנה את עובדות היסוד: היא מחבלת מורשעת על פי הודאתה בהנהגת ארגון טרור שרק בשנים האחרונות רצח נערה יהודייה ופצע את בני משפחתה, כשהלכו לטבול במעיין. (אגב פיגוע שהמודיעין שהתקבל מחקירת מבצעיו הוא שהוביל למעצרה של ג'ראר)

למה אפוא מנהל 'הארץ' קמפיין כה עיקש להלבנת חטאיה?

מניין הוא מגייס את האמפתיה במקרים המעודנים ואת ההערצה במקרים אחרים, למחבלת שמנהיגה בגאווה ארגון טרור שחרת על דגלו את השמדת ישראל כולה?

מדוע גס לבו באבלה של משפחת שנרב, קורבנות הפיגוע האחרון שהוציא ארגונה של ג'ראר לפועל, אבל רחמיו נכמרים על ג'ראר, שהנהלים מונעים ממנה מלהשתתף בהלוויית בתה?