'הארץ': חמאס, בניגוד לישראל, הוא דוגמא ומופת ליחס הוגן לשבויי מלחמה

עד כמה יכול עיתון 'הארץ' לזלזל באינטליגנציה של קוראיו?

בשבוע שעבר מת איש ארגון הטרור הרצחני הג'יהאד האסלאמי, חאדר עדנאן, שהיה עצור בישראל. זאת לאחר שביתת רעב ממושכת שעלתה לו בחייו. מותו הביא את כותבת 'הארץ', חנין מג'אדלה, לכתוב טור המגנה את המדינה על היחס שקיבל לאורך השנים, על המעצרים המנהליים בהם הושם והניסיון הישראלי המתמשך לשבור את רוחו. וגם על כתב האישום שהוגש נגדו:

שביתת הרעב שהובילה למוות של עדנאן לא היתה תגובה על מעצר מינהלי שרירותי כבעבר, אלא על כתב האישום השרירותי שהוגש נגדו, שכלל השתייכות לג'יהאד האיסלאמי והסתה. צריך לזכור שבעיני הרשויות הישראליות כל פעולה שפלסטיני עושה אפשר לפרש כהסתה, כמו פוסט בפייסבוק, או אולי אפילו המאמר הזה.

מדוע מג'אדלה טוענת שכתב האישום נגד עדנאן הוא שרירותי? משום שכלל "השתייכות לג'יהאד האסלאמי"? הרי היא אינה חולקת על כך – היא בעצמה מכנה אותו, באותו טור ממש, "אחד המנהיגים הבולטים של הג'יהאד האסלאמי". הארגון מוכר כארגון טרור על ידי ישראל, ארצות הברית, האיחוד האירופי, יפן, קנדה אוסטרליה ועוד.

שנית, מהדברים ניתן היה לחשוב שלעדנאן טפלו אישום בדבר "הסתה" בדמות פוסט תמים בפייסבוק או מאמר ב'הארץ', או "כל פעולה שפלסטיני עושה". אך במקרה של ח'אדר עדנאן, ישנו תיעוד המתפרס על פני שנים של פעילות ההסתה הענפה שלו.

למשל הנאום הזה בהלוויה ב-2007, בו הוא קורא לשומעיו, במפורש, לצאת לבצע פיגועי התאבדות ולרצוח אזרחים ישראלים:

או הנאום הזה מלפני שנה, בו הוא מהלל את מבצעי הפיגועים הרצחניים בתל אביב ובבני-ברק, וקורא לאחרים ללכת בעקבותיהם:

מג'אדלה מתארת את פעילותו של עדנאן כ"מחאה מילולית", כלומר כפעולה לגיטימית. האם דבריו החמורים אכן לגיטימיים בעיני 'הארץ'? אם זו לא הסתה, מה כן נחשב להסתה בעיניהם?

אך אפילו הסתרת העובדות מהקוראים מתגמדת לעומת השקרים הבוטים שמג'אדלה מפיצה בהמשך המאמר. כך היא כותבת על החטופים הישראלים שבידי חמאס:

מדינה דמוקרטית? אפילו חמאס, שישראל מחשיבה לארגון טרור, יודע אתיקה מלחמתית מהי ויודע לדאוג לשבויי המלחמה החיים שבחזקתו.

קשה להאמין שהדברים נכתבו ברצינות – ושהם עברו תחת עיניו של עורך שאישר אותם. קודם כל, לא רק ישראל מחשיבה את חמאס לארגון טרור אלא גם ארצות הברית, האיחוד האירופי, בריטניה ומדינות רבות נוספות.

ומה לגבי "שבויי המלחמה החיים" המוחזקים על ידיו? נכון להיום, בידי חמאס שני ישראלים חיים – אברה מנגיסטו (חטוף מאז 2014) והישאם א-סייד (שנחטף ב-2015), שני אזרחים ישראלים הלוקים בנפשם (מנגיסטו אושפז בבית חולים פסיכיאטרי, וא-סייד לוקה בסכיזופרניה) שעקב הבעיות הנפשיות מהן הם סובלים, מעולם לא שירתו בצבא. למרות אומללותם, הם אינם זוכים לביקור של אנשי הצלב האדום או כל גוף חיצוני אחר, לא ידוע היכן הם מוחזקים וחמאס אינו מוסר כל מידע על מצבם הרפואי או הנפשי.

רק ביוני 2022 שחר חמאס תיעוד לכך שא-סייד בחיים, ובינואר 2023 פרסם תיעוד של מנגיסטו.

או שאולי מג'אדלה התכוונה ל"שבוי המלחמה" גלעד שליט, שהוחזק בידי חמאס בשנים 2006- 2011? הקישור במאמרה מפנה אותנו לידיעה אודותיו ב'הארץ' מ-2016, על תיעוד שלו בשבי שפורסם ומציג אותו "שותה, אוכל, צופה בטלוויזיה, ואף משתתף ב"על האש" עם השובים שלו". ומה בדבר ההיעדר הכמעט הוחלט של מידע על גורלו במהלך למעלה מחמש שנים? התעלמות החמאס מדרישת הצלב האדום לקיים קשר סדיר עם משפחתו ולספק למשפחה אות חיים ממנו? הסירוב לאפשר ביקור של אנשי הצלב האדום? מסיבות אלו, אגב, גלעד שליט נקרא "חטוף" ולא "שבוי מלחמה".

חאדר עדנאן, לצורך העניין, זכה כמובן לביקורי אנשי הצלב האדום – כמו כלל העצירים והאסירים הביטחוניים. הוא יוצג על ידי עורך דין ומעצריו היו נתון לביקורת שיפוטית. הוא היה נתון תחת מעקב רפואי צמוד של מערכת הבריאות הישראלית – למרות סירובו הנחרץ לקבל טיפול ולשתף פעולה עם רופאיו. הוא גם היה בקשר עם משפחתו, שעודכנה על מצבו.

ניתן כמובן לבקר את מדיניות המעצרים הישראלית. אך כיצד ניתן לטעון ברצינות שהחמאס מתייחס ל"שבוייו" באופן מוסרי ומתחשב יותר מישראל? כיצד אפשרו העורכים להדפיס את הטענה המנוגדת כל כך לשכל הישר?

פנינו לעורך הדעות אלון עידן והצגנו לו את העובדות. המלצנו לתקן את ההשוואה המופרכת. התעלם. שאלנו את העורך הראשי אלוף בן. תגובתו:

"מצאנו את העמדה ראויה לפרסום. זו לא עמדת הארץ המובעת במאמרי המערכת"