'הארץ' לא מבחין בין ריבוי הרוגים למיעוט הרוגים

'הארץ' מאשים את ישראל בריבוי הריגתם של ילדים פלסטינים. על מה הוא מתבסס? מה הוא העלים מקוראיו? והאם יתכן שהמציאות הפוכה בכמעט 180 מעלות מזו שסיפק לקוראיו?

מאמר מערכת של 'הארץ' מאשים את ישראל בריבוי הריגתם של ילדים פלסטינים. על מה הוא מתבסס? מה הוא העלים מקוראיו? והאם יתכן שהמציאות הפוכה בכמעט 180 מעלות מזו שסיפק 'הארץ' בשטחיות לקוראיו?

                                                              ילד פלסטיני משחק עם רובה צעצוע. רפיח, 2010 (פלאש 90)

בשבוע שעבר טפל עיתון 'הארץ' על צה"ל את האשמה לפיה הוא מרבה להרוג ילדים פלסטינים. הדברים פורסמו במאמר המערכת של העיתון ("תעמולה מזיקה", 21.5), כתגובה למסקנות ועדת הבדיקה הממשלתית שבחנה את פרשת מוחמד א-דורה לפיהן לא צה"ל הוא שהרג את הילד, ושספק אם הילד בכלל נהרג בתקרית. על פי 'הארץ' מסקנות הוועדה "מעורפלות", "בלתי רציניות בעליל", מבוססות על "אוסף מסקנות נסיבתיות", וכו'.

אלא שכתב ההאשמה של העיתון כלפי צה"ל נוגע לא רק למותו של מוחמד א-דורה, אלא למותם של כלל הילדים הפלסטינים שנהרגו ב-13 השנים האחרונות. "ההתמקדות בו [בא-דורה]", חותמת מערכת 'הארץ' את כתב האשמה שלה, "היא רק תעמולה שלא תשפר במאומה את הדימוי הבעייתי של ישראל כאחראית להרג רב של ילדים. […] 951 ילדים ונערים הרגה ישראל בגדה ובעזה בין השנים 2000-2008", קובע העיתון בנחרצות, כאשר האילן בו הוא נתלה כדי לתמוך בהאשמתו זו, הוא קטע מדו"ח שפרסם ארגון 'בצלם'.

כבר הוכח בעבר כי את הנתונים והדוחות של 'בצלם' יש לקחת בעירבון מוגבל בגלל מגוון סיבות, אך בעיקר מכיוון שההבחנה שעושה הארגון בין מי שהוא חף מפשע לבין מי שהוא מחבל גמישה ביותר. בדו"ח זה, למשל, מוגדרים כמי ש"לא נטלו חלק בלחימה", גם מבוקשים שניסו לברוח ממעצר, מי ששלח את ידו לנשקו כדי לירות בחיילים ונורה לפני שהספיק להפעיל את נשקו, או מי שבאו לאסוף משגרי רקטות לאחר הירי על ישראל.

אולם גם אם נקבל את הנתונים כמו שהם ללא כל הטלת ספק, הרי שעיתון 'הארץ', לא בפעם הראשונה, זורה חול בעיני קוראיו. בדיקה שערכה 'פרספקטיבה' באותיות הקטנות של הדו"ח, תוך הנחה שאם הדו"ח מוטה, הרי שהוא מוטה לרעת צה"ל, מעלה מסקנה הפוכה לגמרי מהאשמת העיתון.

בראש ובראשונה הציג 'הארץ' את המספר "951" (מספר הילדים והנערים ש"ישראל הרגה") באופן מניפולטיבי, שטוח וחסר כל הקשר. דו"ח 'בצלם' עליו מסתמך העיתון, מחלק את "הקטינים הפלסטיניים שנהרגו בידי כוחות הביטחון הישראליים בשטחים" לקטגוריות (טבלה 1):

        

  • כאלה שנהרגו כשהשתתפו בלחימה (על פי רוב מחבלים חמושים שטרם מלאו להם 18 שנה, שנהרגו תוך כדי לחימה בכוחות צה"ל, או בעת ביצוע פיגועים). מספרם מבין כלל 951 ההרוגים: 118 (12.5%).
  • כאלה שנמצאו במקום ממנו בוצעה פעולה מלחמתית כלפי ישראל (על פי רוב עמדו סמוך למחבלים שירו על צה"ל, או ליד משגרי רקטות ופצמ"רים בעת ירי או בדקות האחדות שאחריו), כאלה שנהרגו בעת שהתעמתו עם כוחות צה"ל, יידו בהם אבנים, או ביצעו הפרת חוק אלימה עוינת אחרת, דוגמת ניסיונות חדירה. מספרם: 193 (20.5%).
  • כאלה שלא השתתפו בלחימה, נשאו נשק צעצוע, או השתתפו בהפגנות, רובם נערים וילדים שבחרו לצאת החוצה ולצפות בקרבות, ומיעוטם נפגעו כמפגינים מירי תועה, או כעוברי אורח מטילים שנורו אל מבוקשים במסגרת חיסולים. מספרם: 612 (64%).
  • קטינים שנהרגו באזורי קרבות ללא פרטים נוספים על נסיבות מותם. מספרם: 28 (3%).

כלומר, לפחות 118 מתוך 951 ההרוגים שבגינם מאשים 'הארץ' את הצבא ב"הרג רב של ילדים", הם, על פי נתוני 'בצלם', טרוריסטים שנהרגו בקרבות שיזמו הם עצמם עם צה"ל. 193 נוספים הם כאלה שבחרו להסתכן באופן אקטיבי, בין אם להימצא בנקודות שמהן יורים על צה"ל או לשטח ישראל, בין במהלך ניסיונות חדירה דרך גדר המערכת לישראל, ובין בידויי אבנים בחיילים. על נסיבות מותם של 28 נוספים אין ל'בצלם' פרטים.

וכך מסתבר שמספרם האמיתי של הקטינים החפים מפשע – כלומר ילדים ונערים תמימים, מפגינים, צופים, או מי שלטענת 'בצלם' לא נטלו כל חלק בלחימה – הוא 612 קטינים שטרם מלאו להם 18 שנים, ולא 951.

הקטנה דרמטית במספר ההרוגים

מעבר לחשיפת המניפולציה המספרית של 'הארץ', חשוב לציין אבחנה נוספת העולה מניתוח נתוני 'בצלם', אשר יש בה כדי לסתור גם את רוח המאמר לגבי "ריבוי הילדים ההרוגים" בידי צה"ל. אבחנה זו גלויה לעין רק אם קוראים את הדו"ח המלא של 'בצלם', ולא רק חלק ממנו, כפי שעשה העיתון. על פי הדו"ח, צה"ל הצליח, באופן עקבי ושיטתי, להקטין את מספר הילדים והנערים שנהרגו באזורי לחימה אורבנית משנת 2000 ועד היום. להוציא את שלושת השבועות מרובי הנפגעים של מבצע עופרת יצוקה, מגמת ההפחתה במספר הילדים והנערים שנהרגו מאש צה"ל למרות שלא השתתפו בלחימה, יורדת מטה באופן קבוע וחד. בראשית שנות האלפיים עמד מספרם על עשרות רבות מדי שנה, ואילו בשנים האחרונות פחת מספרם עד כדי קורבנות בודדים, פחות מאצבעות כף יד בכל שנה.

המספר עליו משעין 'הארץ' את טענתו – 951 – אינו אלא חלקו האחד של הדו"ח, הנוגע, כאמור, לתשע השנים שבין 2000-2008 עד למבצע עופרת יצוקה, ואשר קובע ממוצע של 105.5 קטינים הרוגים מדי שנה. חלקו השני של הדו"ח, ממנו התעלם העיתון, מדבר על מספר הקטינים הפלסטיניים שנהרגו בארבע השנים האחרונות, בין 2009-2013, סה"כ 77 הרוגים, שהם כ-19 הרוגים בשנה בממוצע, הפחתה של למעלה מ- 80% (טבלה 2).

ומי הם אותם 77 הרוגים מארבעת השנים האחרונות? ובכן, 10 השתתפו בלחימה (13%), 20 נמצאו במקום שממנו ירו על חיילי צה"ל או שוגרו רקטות או פצמ"רים לשטח ישראל, יידו אבנים או ניסו לחדור לשטח ישראל (26%), ואילו 47 לא השתתפו בלחימה ונהרגו כעוברי אורח, מפגינים או צופים בקרבות (61%) (טבלה 3).

כלומר, על פי הדו"ח של 'בצלם', בין השנים 2000-2008, עד למבצע עופרת יצוקה, הרג צה"ל מדי שנה בממוצע 68 קטינים שלא נטלו כל חלק בלחימה, בעוד שבארבע השנים האחרונות, לפי אותו הדו"ח עצמו, הפחית צה"ל את מספרם הממוצע של הקטינים שנהרגו בלי שנטלו חלק בלחימה ל-12 – הפחתה של כ- 70% (טבלה 4).

 

מגמה בולטת נוספת העולה מהדו"ח היא הירידה במספרי הקטינים שנהרגו בלי שנטלו חלק בלחימה בשנים בהן לא נערכו מבצעים צבאיים גדולים. מגמת ההפחתה קבועה וברורה: מ-71 קטינים הרוגים שלא נטלו חלק בלחימה בשנת 2000, השנה הראשונה בדו"ח, עד לשלושה קטינים שנהרגו כשלא נטלו חלק בלחימה ב- 2009, ארבעה ב-2010, וחמישה ב-2011. מבצע 'עופרת יצוקה' אפוא, על נפגעיו הפלסטיניים הרבים, מסתמן כנקודת מפנה מובהקת בצורת הפעלת הכוח של צה"ל, שלפניו הרג, על פי 'בצלם', עשרות קטינים מדי שנה ומאז הורג בודדים מדי שנה. במיוחד בולט הדבר לנוכח הפער העצום, ביחס של 1:10, בין 345 הקטינים הפלסטיניים שנהרגו במבצע 'עופרת יצוקה', בין שהשתתפו בלחימה ובין שלא, לבין 35 הקטינים הפלסטיניים שנהרגו ב'עמוד ענן', המבצע הצבאי הגדול שבא אחריו (על פי 'בצלם').

 

איך שלא מסתכלים על הדו"ח של 'בצלם', שנתפס כמוטה לרעת צה"ל, מצבם של "הילדים והנערים הפלסטינים" על פיו, הולך ומשתפר באופן חד וקבוע. מספר ההרוגים הולך וקטן, במיוחד בשנים בהן אין עימותים צבאיים, דבר המעיד על כך שצה"ל מפיק לקחים, עושה מאמץ ואף מצליח להקטין את כמות ההרוגים החפים מפשע. ילדים ונערים בזירות קרב אורבניות אחרות בעולם, יכולים כנראה רק לחלום על רמת ביטחון אישי כה גבוהה, אם רק לא יטלו חלק בלחימה. איך מתוך הדו"ח הזה מסיק 'הארץ' שצה"ל מרבה בהרג ילדים, ואף מפיץ באנגלית את דברי הכזב, הדיבה והבלע האלה בכל העולם? לאלוהים פתרונים.         

למאמר זה התפרסמו 0 תגובות

הצהרת נגישות

Contrary to popular belief, Lorem Ipsum is not simply random text. It has roots in a piece of classical Latin literature from 45 BC, making it over 2000 years old. Richard McClintock, a Latin professor at Hampden-Sydney College in Virginia, looked up one of the more obscure Latin words, consectetur, from a Lorem Ipsum passage, and going through the cites of the word in classical literature, discovered the undoubtable source. Lorem Ipsum comes from sections 1.10.32 and 1.10.33 of "de Finibus Bonorum et Malorum" (The Extremes of Good and Evil) by Cicero, written in 45 BC. This book is a treatise on the theory of ethics, very popular during the Renaissance. The first line of Lorem Ipsum, "Lorem ipsum dolor sit amet..", comes from a line in section 1.10.32.The standard chunk of Lorem Ipsum used since the 1500s is reproduced below for those interested. Sections 1.10.32 and 1.10.33 from "de Finibus Bonorum et Malorum" by Cicero are also reproduced in their exact original form, accompanied by English versions from the 1914 translation by H. Rackham.
Ez accessibility wheelchair logo

נגישות