'הארץ' מסתיר את טרור הטיקטוק

גל האלימות בירושלים החל ב 15 באפריל, כשצעיר ערבי ירושלמי העלה לטיקטוק תיעוד שלו סוטר בעוצמה, כך סתם, לנער חרדי ברכבת הקלה.

עד מהרה התפשט הטרנד וצעירים ערבים רבים החלו להעלות לטיקטוק אינספור סרטונים בהם הם נראים תוקפים שוטרים, משפילים עוברי אורח חרדים ומכים אותם באלימות קשה.   

לתיעוד הסטירה ברכבת, שהחל את הגל, הקדיש 'הארץ' במהדורה המקוונת ידיעה קטנה, מוצנעת ושולית, מאת הכתב לענייני חרדים. מאז, ולאורך אינספור תיעודי תקיפות עוברי אורח יהודים בידי ערבים, לא ראיתי כל תיעוד לתופעה ב'הארץ'.

כעבור שישה ימים, בתגובה למבול סרטוני תקיפות החרדים, החליט ארגון הימין הקיצוני להב"ה לצעוד בהתרסה במזרח העיר. כאן התעורר לפתע ונכנס לפעולה כתב 'הארץ' בירושלים ניר חסון, שלא כתב ולו מילה אחת על טרור הטיקטוק. כותרת מאמרו היתה "מתגברות התקיפות נגד ערבים בירושלים; להב"ה מארגן מפגן "הגנה על הכבוד היהודי"".

למחרת פורסם מאמר שלו על המצב בירושלים גם במהדורה באנגלית של 'הארץ'. מקוראי המהדורה באנגלית ברחבי העולם הוסתרה הסיבה לפריצת גל האלימות – הצפת הרשת בעשרות אם לא מאות תיעודי תקיפות יהודים בידי ערבים בירושלים. תחת זאת הם קיבלו כותרת מזעזעת על "תומכי עליונות יהודית", (מונח אנטישמי מובהק אגב) המתכוונים "לשרוף ערבים הלילה".

לעומת 0 הכתבות שפרסם על טרור הטיקטוק, פרסם חסון בתוך ימים אחדים 8 כתבות שונות, המאשימות את היהודים ואת המשטרה בהתנכלות לערבים האומללים וחסרי הישע.

בעקבות ביקורת שספג בטוויטר על כך, הסביר חסון מדוע אינו מסקר את טרור הטיקטוק: "אלו מקרים מכוערים אבל זה לא בדיוק הטרור הכי גרוע שראינו… סטירה, כוס קפה וכמה אבנים לא פותחות מהדורות"

המתנתי למהדורת יום שישי של 'הארץ', המתאפיינת בהרחבה על אירועי השבוע, כדי לראות האם יזכה סוף סוף טרור הטיקטוק לאזכור כלשהו בעיתון. (במהדורות שישי של 'מעריב' ו'ידיעות אחרונות' אגב, הופיעה התייחסות ברורה לטרור הטיקטוק)

הכותרת היחידה ב'הארץ' בנושא, להרחבה מאת ניר חסון וג'וש בריינר, המשיכה בקו הברור של האשמת המשטרה והיהודים באלימות: "המתיחות בירושלים: עימותים קשים סביב צעדת אנשי ימין קיצוני לשער שכם".

בעקבות המשך ההתעלמות מטרור הטיקטוק שאלתי את ניר חסון האם דיווח גם על טרור הטיקטוק, או רק על כוונת "תומכי עליונות יהודית", "לשרוף ערבים הלילה", ועל חששו הגובר מפני רצח נוסף של ערבי בידי יהודים, כדוגמת רצח הנער מוחמד אבו חד'יר.

בתגובה הפנה אותי חסון לאותה ידיעה קצרה ומוצנעת מאת כתב החרדים של העיתון, וכן למהדורת 'הארץ' מהבוקר – יום ראשון 25.4.

עשיתי כמצוותו ופתחתי את עיתון 'הארץ' של הבוקר:

כותרת מאמר המערכת מבהירה במי האשם ("להבה של הסתה וגזענות")

הכותרת הראשית מדווחת על 100 פלסטינים פצועים ו 52 מפגינים ש"נעצרו בצעדה של להב"ה".

כל התוכן בנושא מנוסח ככתב אשמה כלפי היהודים והמשטרה: "תקיפות הערבים מפחידות, אך המפחיד מכל הוא שלפורעים הצטרפו הפעם חרדים",

כולל שירותי דוברות לירדן: "ירדן: ישראל אפשרה לקיצונים לתקוף פלסטינים בירושלים",

ולחמאס: "דובר חמאס: העם הפלסטיני וכוחות ההתנגדות מזדהים עם הפלסטינים בירושלים",

וביקורת על המשטרה: "אוחנה ומפקד המחוז התייחסו לעימותים בבירה מבלי להזכיר אלימות נגד ערבים".

ובמדור הדעות כמובן – השוואה בין היהודים לפשיסטים ("את החולצות החומות עלולות להחליף החולצות הלבנות") ולנאצים: ("אסור לטעות: ההתקפות ההמוניות על הערבים בירושלים הן מבשרות הניאו נאציזם הישראלי").

ורק דבר אחד אינו מופיע בתמונת המציאות הכוזבת שבורא 'הארץ': האלימות הערבית הקשה שהציתה את הגל ומתדלקת אותו בכל יום שחולף, עם כל אותם סרטוני טיקטוק, שלקוראי 'הארץ' בעברית וכמובן גם באנגלית, אין מושג על עצם קיומם.