היוזמה הבחריינית

בטורה ב'ישראל היום', עומדת קרולין גליק על הפער בין היחסים החמים המתרקמים בין ישראל לאיחוד האמירויות ובחריין, לבין "הממסד האירופי והשמאל האמריקני", אשר "מיוסרים מהסכמי אברהם משום שהם באמת מביאים שלום אמיתי". אחת הדוגמאות לכך היא סוגיית המאבק באנטישמיות:

בחריין מצידה ממשיכה לקדם בהתלהבות את השלום עם ישראל. שייח' חאלד בן חליפה אל־חליפה, חבר במשפחת המלוכה של בחריין, המכהן כיו"ר המרכז הגלובלי לדו־קיום ושלום על שם המלך חאמד, חתם בוושינגטון על מזכר הבנות בנושא המלחמה באנטישמיות… המכון הבחרייני אימץ את הגדרת האנטישמיות של האגודה הבינלאומית לזכר השואה (IHRA). הגדרה זו מזהה אנטי־ציונות כסוג של אנטישמיות, ומפרטת ששימוש בסטנדרט כפול לשפוט את ישראל, שלילת זכות קיומה והשוואת ישראלים לנאצים הם ביטויי אנטישמיות.

לפי גליק, צעד זה של בחריין עומד בניגוד חד למדיניותו של "הממסד המדיני באירופה", אשר מבקש "להעניש את ישראל" על מדיניותה בשטחים ומחפש "להצדיק פעילות עוינת כלפי ישראל לאורך השנים". ומה אחת הדרכים של הממסד המדיני באירופה להענשת ישראל?

 סירוב להכיר באנטי־ציונות כאנטישמיות… הטיעון ברור. אם ישראל מונעת שלום אזי למה לה להתקיים?

הבעיה בטיעון של גליק היא זו: ההכרה הבחריינית בהגדרת האנטישמיות של IHRA היא אכן משמעותית ומרגשת, ומדובר בצעד חלוצי בעולם הערבי. אך בסטנדרטים אירופיים מדובר בפעולה, ובכן, די סטנדרטית.

נתחיל מההתחלה: החלקים הרלוונטיים בהגדרת העבודה לאנטישמיות של האגודה הבינלאומית לזכר השואה (IHRA), שמשמעותם זיהוי אנטי-ציונות כסוג של אנטישמיות, הם בין השאר הדוגמאות הבאות מתוך ההגדרה:

הכחשת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, בין היתר באמצעות הטענה שקיומה של מדינת ישראל היא יוזמה גזענית.

יישום סטנדרטים כפולים כלפי ישראל בדרישה ממנה לנהוג באופן, שאינו צפוי או נדרש מכל אומה דמוקרטית אחרת.

ההגדרה אומצה על ידי הברית במאי 2016. שנה לאחר מכן, ביוני 2017, פרלמנט האיחוד האירופי בהחלטתו המליץ לחברות האיחוד על השימוש בהגדרה. בנובמבר 2018, נציבות האיחוד האירופי הצטרפה באופן קבוע לשותפות עם IHRA, ובכך אימצה את ההגדרה באופן רשמי. חודש לאחר מכן מועצת האיחוד האירופי אימצה החלטה על מאבק באנטישמיות, הקוראת לכל מדינות האיחוד שטרם עשו כן לאמץ את ההגדרה של IHRA. כל אלה הובילו לקריאתו של סגן נשיאת הנציבות האירופית, מרגריטיס שינאס, לפני חודשיים:

צעדינו צריכים להיות נטועים היטב בהבנה משותפת של האנטישמיות. כפי שאמרתי בעבר, אתה לא יכול להילחם במה שאתה לא מסוגל להגדיר. הגדרת העבודה של אנטישמיות של IHRA היא אמת המידה לפיתוח גישה המתמקדת בקורבן.

צעדים אלה נשאו פרי. מתוך 27 מדינות החברות באיחוד האירופי, עד כה 18 מדינות אימצו את הגדרת האנטישמיות של IHRA. בין מדינות אלה: בריטניה (עוד כשהייתה חברה באיחוד), גרמניה (בה הפרלמנט גם הכריז על ה-BDS כתנועה אנטישמית), ספרד, איטליה ועוד. לפני כשנה, גם הפרלמנט הצרפתי העביר חוק המאמץ אותה וקורא לממשלה לפעול בהתאם. זאת לאחר שהנשיא מקרון הביע תמיכה בה, והכריז כי "אנטי-ציונות היא אנטישמיות מודרנית".

כל הפעולות וההכרזות האלה הגיעו עמוק מתוך "הממסד המדיני האירופי", אותו קרולין גליק מאשימה בסירוב עיקש להכיר באנטי-ציונות כאנטישמיות. מכיוון שמדובר בהתפתחות מהשנים האחרונות, ימים יגידו לאיזו מדיניות הם יובילו. אבל זה נכון גם בנוגע להכרה הבחריינית. בינתיים, הקורא הסביר יכול להגיע למסקנה שבחריין בחרה בצעד שבאירופה איש לא מעז לנקוט. זה לא המצב.

פנינו לקרולין גליק ועימתנו אותה עם העובדות שלעיל. היא ענתה לנו:

הממסד בעיניי כולל גם פעילות בלתי רשמית. כאשר גרמניה מצד אחד מאמצת הגדרת IHRA ומצד שני מממנת שדולות שעורכות דה-לגיטימציה לישראל אזי הפעולה הפורמלית איננה רצינית.

הממסד Establishment, , הוא מונח רחב ומתייחס למעמדו לא רק לגופים ומוסדות. כמו כן מדובר בפעולות מהותיות המעידות על עמדה אמיתית באופן מהותי יותר מהצהרות. בהקשר זה אפשר גם להתייחס לדבקות הפורמלית של ממשלות אירופה בדין הבינלאומי. בפועל הן מפרות את הדין הבינלאומי כאשר הן מאמצות אמת מידה ייחודית לישראל בכל הקשור ליהודה ושומרון שסוטרת את אמת המידה המאומצת על ידן לסהרה המערבית, חבל נגורנו קרבאך, צפון קפריסין ועוד. כך יש כאן פעולה על פי הגדרת IHRA שמגדירה שימוש בסטנדרט כפול כלפי ישראל כדוגמא לפעולה אנטישמית.

למעשה, היחס הרשמי לו זוכה ישראל מהאיחוד האירופי ומממשלות אירופה בכל הקשור למעמד המשפטי של יו"ש הינו דוגמא חיה ובועטת של פעילות אנטישמית על פי  הגדרת IHRA, והוכח חד משמעית מיני רבות שאימוץ ההגדרה על ידן הייתה מהפה אל החוץ.