היו הרוגים ב-443? כיצד מסקרים העיתונים הגדולים את פסיקת בג"ץ על פתיחת כביש 443 מחדש לפלסטינים? ישי גולדפלם | 04.01.10 | שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס ב-29.12.2009 פסק בג"ץ כי יש לפתוח מחדש את כביש 443 לתנועת פלסטינים, לאחר שבע שנים בהם נאסרה תנועתם על כביש זה. האיסור הוחל ב-2002 בעקבות רצף של מתקפות טרור על נוסעים יהודים וערבים אשר נסעו על הכביש והביאו למותם של שבעה בני אדם. בעוד שבידיעות אחרונות ("בג"ץ הכריע: כביש 443 ייפתח לתנועת פלסטינים", צבי זינגר ומיכל גולדברג) ובמעריב ("מבחן כביש", אמיר בוחבוט, אלי ברנשטיין ורועי שרון) מדגישים את אירועי הטרור אשר קדמו לחסימת תנועת הפלסטינים, ב-הארץ ("אחרי שבע שנים: בג"ץ ביטל את האיסור על נסיעת פלסטינים בכביש 443", תומר זרחין ויונתן ליס) צריך להתאמץ ממש כדי להבין את החלטת צה"ל. במעריב, המשפט הראשון של כותרת המשנה הוא "כביש 443 בין ירושלים למודיעין היה זירה נוחה לפיגועי רצח, עד שצה"ל סגר אותו לפלסטינים". ואילו המשפט הראשון של הידיעה בידיעות אחרונות מציין כי "שופטי בית המשפט העליון קבעו אתמול שכביש 443 שלאורכו נהרגו בשנות האינתיפאדה השניה שישה ישראלים, ייפתח לתנועת פלסטינים". שני העיתונים משמיעים את קולו של שמואל לנדאו אשר בנו רונן נהרג בפיגוע ירי בכביש ב-2001, ומעריב אף הוסיף מאמר רקע קצר המונה את תאריכי הפיגועים ואת שמות הנרצחים (הכולל את מרוואן שוויקי, ערבי ממזרח ירושלים). מי שמבקש להבין את פסיקת בג"ץ על פי הנאמר ב-הארץ, יצטרך לעבור כשליש כתבה (כולל מעבר לעמוד פנימי בעיתון) לפני שהוא יבין בכלל את הרקע לסגירת הכביש ב-2002. וגם כשהקורא יגיע לפסקה המיוחלת מוצגים הדברים באופן מסויג וערטילאי: "רשויות הביטחון טענו כי האיסור לנוע בקטע של 14 ק"מ […] נובע מכך שהכביש הפך ל"נקודת תורפה ביטחונית" (הגרשיים במקור) ויעד לביצוע פיגועים, שגבו בעבר קורבנות בנפש". אם בגוף הידיעה הסיבה לסגירת הכביש מוסברת על ידי "טענה" של רשויות הביטחון, כיצד כתבי הארץ עצמם מתארים את ההיסטוריה של הכביש? בידיעה נפרדת המוצמדת לידיעה החדשותית כותב יובל אזולאי: […]בשנות האינתיפאדה השניה היווה הכביש מוקד להתפרעויות של פלסטינים מהכפרים הסמוכים. פעמים רבות נזרקו אבנים ובקבוקי תבערה על מכוניות ישראליות שנסעו על הכביש. זהו התיאור כולו. ירי? הרוגים? לכך אין זכר. זוהי רשלנות עיתונאית במקרה הטוב. גם גדעון לוי, אשר פרשנותו מוצמדת אף היא לידיעה, "שוכח" את הרקע לסגירת הכביש ובוחר להציג באופן מניפולטיבי חצאי אמת ואף שקרים של ממש. כך הוא כותב: […]סוללים כביש, מפקיעים אדמות פלסטיניות, בג"ץ מאשר את ההפקעה 'ובלבד שהיא נעשתה למען האוכלוסייה המקומית', כלשונו. אחר כך מונעים מה'אוכלוסיה המקומית' לנסוע עליו. על פי לוי יום אחד הוחלט סתם כך למנוע מפלסטינים לנסוע בכביש 443. את מתקפות הטרור ושבעת ההרוגים לוי לא מזכיר. לוי מסביר שהחומות שנבנו לצידי חלקים מהכביש נבנו "כדי שלא נראה ושלא נדע שאנחנו נוסעים על כביש אפרטהייד" וכדי "שהם יעופו לנו מהעיניים". נימוק ביטחוני של מניעת ירי של מחבלים לא עולה על דעתו. לוי ממשיך ומספר על "22 כפרים כלואים וסמויים מן העין" לאורך הכביש. למעשה, אף כפר אינו כלוא. ישנה מערכת כבישים המחברת את הכפרים זה לזה וגם לעיר הפלסטינית הגדולה ביותר באזור – רמאללה (ראו דבריו של חסן מפארג'ה, ראש מועצת בית ליקיא בכתבה "הישראלים חוששים: מפקירים אותנו", ידיעות אחרונות, 30.12.09). ומקנח לוי בשקר החוזר על עצמו פעם אחר פעם: "…28 קילומטרים של אפרטהייד מזוקק: יהודים למעלה […] פלסטינים למטה". כידוע, הנסיעה בכביש 443 אינה מוגבלת ליהודים בלבד. גם מוסלמים ונוצרים אזרחי ישראל יכולים לנוע בחופשיות לאורך הכביש. זו לא הפעם הראשונה שעובדה לא נכונה זו מופיעה בעיתון הארץ, ובפעם האחרונה היה מדובר בכביש 505. כביש אפרטהייד בענין "כביש האפרטהייד" מטעה גם בועז אוקון את קוראיו בטור דעה מה-30.12.09 ("ציון דרך בכיוון הנכון") בידיעות אחרונות. כך הוא כותב: הטענה שלפיה ההפרדה היא בין אזרחים ישראלים לבין תושבים פלסטיניים, ולכן זו לא הפרדה גזעית, אינה מחזיקה מים. ההפרדה היא בין יהודים תושבי השטחים הנעים בחופשיות על הכביש לבין ערבים תושבי השטחים שהתנועה אסורה עליהם. אולי מר אוקון לא נוסע הרבה על כביש 443 ולכן הוא לא יודע את מה שידוע ל-40,000 הנוסעים החוצים את 443 מדי יום: הכביש משמש יהודים, מוסלמים ונוצרים (אזרחי ישראל) תושבי ירושלים, מודיעין וערי המרכז ולא רק "יהודים תושבי השטחים". קביעתו מופרכת וחסרת כל בסיס. מעבר לכך הוא מפספס את הנקודה: באמת אין הפרדה גזעית בכביש 443. לקבוע שעובדה זו "אינה מחזיקה מים" ולהוכיח את הדבר על ידי טענה שקרית מהווה עיתונאות לא רצינית על גבול המגוחכת.
