הכטורקיה היינו? שמעון שיפר גוזר ב'ידיעות אחרונות' גזירה שווה בין שלילת פרס ישראל מעודד גולדרייך לחקירה הפלילית שנפתחה בטורקיה נגד אורחאן פאמוק. האם המקרים דומים? שלומי בן-מאיר | 28.11.21 | צילום מסך מאתר פרס ישראל. שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס בטורו ב'ידיעות אחרונות', ביקר העיתונאי הוותיק שמעון שיפר את שרת החינוך יפעת שאשא-ביטון על החלטתה שלא להעניק את פרס ישראל לפרופ' עודד גולדרייך. וכך כתב שיפר: הסופר הטורקי אורחאן פאמוק, חתן פרס נובל לספרות ב-2006, נחקר על ידי השלטונות בארצו בחשד שבספרו החדש, "לילות של מגפה", העליב את מולדתו. אצלנו, שרת החינוך יפעת שאשא-ביטון אימצה את החלטת השר הקודם ושללה מפרופ' עמוס גולדרייך את פרס ישראל משום שתמך לכאורה בגופים שמאשימים את ישראל בהתנהגות מחפירה כלפי הפלסטינים.מצער שבישראל ובטורקיה משלמים ביוקר על הבעת עמדה… שמעון שיפר הוא עיתונאי אחראי ודייקן, אך ההשוואה שהוא עורך בין גולדרייך לפאמוק חוטאת לאמת, משלושה טעמים: ראשית, פרס ישראל נשלל מגולדרייך לא על שום שתמך בארגון כזה או אחר, אלא משום שהשתתף בעצומה שקראה לאיחוד האירופי להקפיד להחרים את הקולגות שלו מאוניברסיטת אריאל. החלטתי שלא להעניק את פרס ישראל בתחום המתמטיקה וחקר מדעי המחשב לפרופ' גולדרייך שחתם על עצומה הקוראת להחרים את אוני' אריאל. מטרתו העיקרית של הפרס – לעודד יצירה ישראלית, מצוינות ומחקר. קריאה לחרם על מוסדות אקדמיים, חותרת תחת מטרה זו, שכן היא מבקשת לגדוע את היצירה, המגוון וחופש הדעות— יפעת שאשא ביטון (@sbyifat) November 18, 2021 שנית, נגד פאמוק נפתחה חקירה שעלולה להוביל לאישום פלילי. זו גם לא הפעם הראשונה שהוא נחקר בעוון העלבת האומה הטורקית. במקרה של גולדרייך מדובר באי-מתן פרס, ואיש אינו מעלה בדעתו לפתוח נגדו בחקירה פלילית. הנקודה השלישית נוגעת להבדל הדקיק שבין טורקיה לישראל. בטורקיה, אורחאן פאמוק מואשם כי דמות בספר הבדיוני שכתב מבוססת על מייסד טורקיה המודרנית מוסטפא כמאל אטאטורק, ומציגה אותו באור נלעג. האבסורד הגיע לידי כך שפאמוק נאלץ לפרסם הבהרה שהדמות שיצר היא דווקא בעלת סגולות חיוביות רבות ונערצת על ידי האנשים שהיא מנהיגה. ובישראל? כפי שידוע בוודאי לקוראי 'פרספקטיבה', התקשורת הישראלית מפרסמת מדי יום ביומו דברי ביקורת מפורשים ברורים על המדינה, לעתים בעזרתם האדיבה של שקרים וחצאי-אמיתות. עיתון 'הארץ' קנה לו שם בפרסום תדיר של אנטי-ציונות בוטה, אשר "מעליבה את האומה" קצת יותר מדמות בספר בדיוני. גם באקדמיה הישראלית לא קשה למצוא מרצים פוסט ואנטי-ציונים המרביצים את משנתם לסטודנטים. לשמחתנו, איש מאותם מבקרים לא נחקר בהאשמות מקרתיסטיות, בניגוד למצב העגום בטורקיה. אולי בכל זאת אין מקום להשוואה בין המחיר שמשלמים בשתי המדינות על הבעת עמדה? שאלתי את שמעון שיפר. תשובתו: שלומי, אני מכבד את התגובה שלך. אלמד ממנה.