הניו יורק טיימס מודה בטעותו

הניו יורק טיימס הגיב לביקורת שקיבל על בחירה שערורייתית של תמונה שליוותה דיווח על רצח החייל עדן אטיאס. תגובתו רק מדגישה את האנטי-הישראליות הבוטה הקיימת בעיתון בשנים האחרונות.


הניו יורק טיימס הגיב לביקורת שקיבל על בחירה שערורייתית של תמונה שליוותה דיווח על רצח החייל עדן אטיאס. תגובתו רק מדגישה את האנטי-הישראליות הבוטה המשקפת את העיתון בשנים האחרונות.


'הניו יורק טיימס' הגיב אתמול בפומבי, לפניית 'קאמרה' (עמותת האחות של 'פרספקטיבה' בארה"ב) ולפניות של קוראים אחרים בנוגע לסיקור המוטה של רצח החייל עדן אטיאס ז"ל בעפולה, על ידי העיתון. ("Attack on Israeli Worsens Tensions With Palestinians", 13.11).

 

כזכור, שתי בעיות מהותיות עלו מהדיווח של הניו יורק טיימס: ראשית, התמונה שליוותה בדומיננטיות את הכתבה הראתה את אם המחבל מקבלת "תנחומים" על מעצרו של בנה, במקום תמונה שתשקף את מהות האירוע – הפגיעה בקורבן והאבל של משפחתו. פרסום התמונה של האם פלסטינית דווקא, יצר רושם מעוות כי הרוצח ומשפחתו הם הקורבנות של האירוע.  

 

שנית, לאחר דיווח קצר בפתיחת הכתבה על הרצח, שש הפסקאות הבאות, המהוות את רוב הכתבה,סקרו את החלטת ממשלת ישראל לחדש את הבנייה ביו"ש. המשקל הרב שניתן לנושא הבניה בכתבה, לא רק יצר הקבלה מסוימת בין משמעותם של שני הנושאים, אלא הסיט הצידה את הנושא המרכזי של הכתבה.

 

במהלך השבוע האחרון, ניהלה 'קאמרה' דו-שיח עם עורכים בכירים בניו יורק טיימס, על מנת שאלה יתייחסו לעיוות ולחוסר האיזון הקיימים בכתבה ויפעלו לתקן אותם.

 

בעקבות הפניות של 'קאמרה' ושל רבים אחרים, פרסמה אתמול המבקרת הרשמית של 'הטיימס' את התגובה הבאה (מובאת בקיצור):

 

מאות קוראים פנו אלי בימים האחרונים על מנת למחות על השימוש הבולט בצילום שליווה כתבה של 'הטיימס' ביום חמישי האחרון.

הצילום היה דיוקן רגשי ואוהד של אישה פלסטינית במצוקה, שבנה רצח בפתאומיות חייל ישראלי צעיר באוטובוס ציבורי. למרות שמדובר בצילום עוצמתי (ואולי בגלל שמדובר בצילום עוצמתי)  מדובר בבחירה לא מוצלחת, שלא שמה את הדגש במקום הנכון…

ביום שני שוחחתי עם שני עורכים בכירים בעיתון. שניהם הסכימו כי התמונה היתה בחירה מצערת. התמונה הדומיננטית במאמר צריכה לשקף את עיקר הכתבה, ואת הערך החדשותי שבה.

"[התמונה] איננה מייצגת את מהות הסיפור, אשר באופן ברור היה הרגע בו נדקר החייל הישראלי," אמרה מישל מקנאלי, עוזרת עורך התמונות. היא מסרה כי עורך זוטר בחר את התמונה, יחד עם תמונה נוספת אשר לדעתה הציגה את הצד השני של הסיפור, בו נראה שוטר ישראלי בזירת הפיגוע.

עוד אמרה גב' מקנאלי כי הבחירה בצילום של האם הפלסטינית היה ניסיון להציג איזון, אך המאמץ הנ"ל לא היה ראוי במקרה זה. במהדורות המודפסות של העיתון, שני הצילומים פורסמו בעמוד פנימי, כאשר הצילום של הפלסטינית הוצג מעל הצילום השני. באתר, התמונה של הפלסטינית היא ללא ספק הדומיננטית, וכך נותרה…

סיקור של הסכסוך הישראלי פלסטיני הוא אחד הנושאים עליו אני מקבלת הכי הרבה פניות, כאשר קוראים משני הצדדים משוכנעים כי 'הטיימס' מוטה. עורך חדשות החוץ, ג'וזף קהן, אמר לי כי הכתבים והעורכים עושים כמיטב יכולתם לדווח בצורה מדוייקת והוגנת בעניין זה.

"אנחנו תמיד היינו, וצריכים להמשיך להיות רגישים למסר שמועבר לקוראינו לא רק על ידי מילים, אלא גם על ידי תמונות, באחד הנושאים הרגישים ביותר ש'הטיימס'מכסה," אמר קהן. "אנחנו לא תמיד מצליחים בכך".

השימוש הבולט של התמונה מהווה מקרה של חוסר הצלחה שכזו.   

    

ההודאה במקצת של ה'טיימס' מבליטה את מה שהיא לא מודה בה, ומה עדיין דרוש תיקון. ראשית, התמונה עדיין מתנוססת באתר של ה'טיימס'. שנית, ההתעסקות בתמונה עדיין לא פותרת את הבעיה הנוספת של הכתבה, והיא, חוסר האיזון בין הנושא שאמור להיות המרכזי – רצח החייל – לבין עניין הבניה בהתנחלויות שתפס חלק ניכר מהכתבה.

 

ואולי הנקודה החשובה ביותר – זריקת האחריות על הש"ג ("עורך זוטר") היא לא רק בריחה מאחריות, אלא ניסיון להתעלם (או להכחיש) כי בניו יורק טיימס קיימת בעיה אקוטית ביחסו למדינת ישראל, כאשר התמונה הנ"ל היא רק הדוגמא האחרונה המשקפת בעיה זו.

 

עמותת 'קאמרה' ערכה מחקר שיטתי ומקיף בנוגע לאופן סיקור הסכסוך הישראלי-פלסטיני בניו יורק טיימס. המחקר הוכיח באופן אמפירי כי קיים חוסר איזון מוחלט – בדיווחים החדשותיים כמו במאמרי הדעה – בין הצגת העמדה הישראלית לבין זו הפלסטינית. עמדות פלסטיניות מועצמות ולעיתים אף נתמכות על ידי מערכת העיתון, שעה שהעיתון ממעיט מערכן של עמדות ישראליות ומציג אותן באופן הרבה פחות בולט. הפועל היוצא הוא מסר כללי המוטמע בעיתון, המאשים את ישראל באחריות לסכסוך וממצב את נרטיב "התוקפן והקרבן" באופן רדוד ושטוח.

 

הניו יורק טיימס הוא כנראה העיתון המשפיע ביותר על דעת הקהל העולמית, ובוודאי על סוכני דעה ומקבלי החלטות ברחבי העולם. העיתון גם משמש דוגמא ומגדלור למאות כלי תקשורת אחרים בעולם, כולל כמה ישראליים. מכאן החשיבות שבחשיפת הנטיה האנטי-ישראלית שלו, אשר מזיקה לא רק לישראל אלא לכל מי שמתאמץ באמת ובתמים למצוא פתרון כלשהו לסכסוך.


 

למאמר זה התפרסמו 0 תגובות

הצהרת נגישות

Contrary to popular belief, Lorem Ipsum is not simply random text. It has roots in a piece of classical Latin literature from 45 BC, making it over 2000 years old. Richard McClintock, a Latin professor at Hampden-Sydney College in Virginia, looked up one of the more obscure Latin words, consectetur, from a Lorem Ipsum passage, and going through the cites of the word in classical literature, discovered the undoubtable source. Lorem Ipsum comes from sections 1.10.32 and 1.10.33 of "de Finibus Bonorum et Malorum" (The Extremes of Good and Evil) by Cicero, written in 45 BC. This book is a treatise on the theory of ethics, very popular during the Renaissance. The first line of Lorem Ipsum, "Lorem ipsum dolor sit amet..", comes from a line in section 1.10.32.The standard chunk of Lorem Ipsum used since the 1500s is reproduced below for those interested. Sections 1.10.32 and 1.10.33 from "de Finibus Bonorum et Malorum" by Cicero are also reproduced in their exact original form, accompanied by English versions from the 1914 translation by H. Rackham.
Ez accessibility wheelchair logo

נגישות