הפאדיחה הכפולה של 'הארץ'

פאדיחה א': עמירה הס כותבת משפט העומד בסתירה למציאות. פאדיחה ב': עיתון 'הארץ' מנסה להעלים את המשפט מהדיווח אבל נתפס. זה מה שקורה כשכתיבה חד-צדדית ומגמתית פוגשת התנהלות שלומיאלית של עיתון.

אחד המאפיינים הבולטים של כתיבתה של עמירה הס מעיתון 'הארץ', הוא הסתמכותה הכמעט בלתי מסויגת על מקורות פלסטיניים, והבעת ספק או התעלמות ממקורות ישראליים. רוב מאמריה מרובי הפרטים, הכתובים בידענות של מי שכותבת מהיכרות אישית את החומר, מתבססים בדרך כלל על טענות חד צדדיות או דוחות של ארגונים בעלי אינטרס אשר דומה כי לא נעשה ניסיון אמיתי מצידה להטיל בהם ספק או לבחון אותם בביקורתיות כפי שהיא עושה היטב לטענות הצד השני.

כבר יותר מפעם אחת, הדגמנו את חוסר הרצינות העיתונאית של הס הכוללת אי-הצלבת מקורות, עיוות של נתונים, דיווח סלקטיבי, העתקת דוחות ועוד ועוד.

השבוע, בעקבות שלומיאליות של עיתונה, עלה בידינו לחשוף דוגמא נוספת לכתיבתה המגמתית והבלתי מקצועית של הס.

בשבוע שעבר דיווחה הס על סגירת תיק החקירה נגד מי שהיה מח"ט גבעתי בזמן 'עופרת יצוקה', אל"מ אילן מלכא ("נסגר תיק החקירה נגד האחראים להרג 21 בני משפחה אחת ב'עופרת יצוקה'", 'הארץ',  1.5.12). החקירה התמקדה בהריגתם של בני משפת סמוני בשכונת זייתון שבעזה כתוצאה מהפגזה של צה"ל, עליה היה אחראי מלכא.

עמירה הס היא כנראה העיתונאית שכתבה יותר מכל עיתונאי אחר על פרשת סמוני, תוך פרסום סדרת כתבות בנושא בעיתונה. הכתבות נכתבו בדרכה האופיינית של הס – אי הטלת ספק בגרסאות הפלסטינים לאירועים, לצד הטלת ספק מתמדת בגרסה הישראלית. חשוב לציין כי טענות הפלסטינים מאופיינות בחוסר עקביות, חוסר התאמות וסתירות רבות. החוקר יהונתן דחוח הלוי, אשר חקר את הנושא במסגרת כתיבת מאמר על הבעייתיות של דו"ח גולדסטון, כתב:

בדיקת המקורות הפלסטיניים מלמדת, כי ואיל וסלאח אל-סמוני הסתירו מחברי ועדת הבדיקה [בראשות גולדסטון] פרטים מהותיים העשויים לשפוך אור על האירוע. ניתוח עדותם ועדויות אחרות של בני המשפחה שהובאו ע"י ארגוני זכויות אדם והעיתונות הפלסטינית מעלה סימני שאלה על מהימנות גרסתם.

מומלץ לקרא את המאמר המלא של דחוח-הלוי, כמו גם מאמר (באנגלית) המפרט סתירות רבות וסימני שאלה בכתבותיה של הס על משפחת סמוני, אותו ניתן לקרא כאן.

קבורה לאחר שלשה ימים או לאחר שבועיים?

גם הפעם, בדיווחה על סגירת התיק נגד אילן מלכא, המשיכה הס להציג טענות בלתי מבוססות כעובדות, אלא שהפעם, כאמור, השלומיאליות של עיתונה חשפה אותה.

לאחר שתיארה הס את הרג בני משפחת סמוני מנקודת מבטם של העדים הפלסטינים, היא הוסיפה:

בהמשך צה"ל הרס את המבנה שהופגז, על הגופות שהיו בו. פינוין וקבורתן התאפשרו רק לאחר שכוחות צה"ל יצאו מהרצועה.

בתרגום הידיעה לאנגלית, המשפט הנ"ל הופך אף יותר ספציפי:

After the wounded were evacuated, the army demolished the house with the dead bodies inside. It was only possible to remove them from under the debris after the army withdrew, about two weeks later.

תרגום:

לאחר שהפצועים פונו, הצבא הרס את הבית על הגופות שהיו בו. פינוין מתוך ההריסות התאפשר רק עם נסיגת הצבא לאחר כשבועיים. [הדגש לא במקור]

אלא שבצמוד לדיווח של הס פרסם העיתון את הצילום הבא של הלוויית חלק מבני המשפחה:

הצילום הנ"ל של סוכנות איי-פי מתוארך ל-5.1.09, יום מותם של בני המשפחה, ולא לשבועיים אחר כך, כפי שמתארת הס. עובדה זו סותרת את טענת הריסת-הבית-על-הגופות-שבו-ופינוין-רק-לאחר-שבועיים. בגרסה האינטרנטית של הדיווח באנגלית, אפילו עורכי 'הארץ' הצמידו לצילום את התאריך המקורי שלו:

אכן סתירה. מה עשו, אם כן, בעיתון 'הארץ' לאחר שהבינו שיש בעיה? פשוט מחקו את המשפט הבעייתי מהדיווח, הן בעברית והן באנגלית, כמו לא נכתב מעולם. ואכן, אם תקראו עכשיו את הדיווח של הס, לא תמצאו זכר לטענתה זו; הראיות הושמדו. אולם גוגל מאפשר למצוא עותקים קודמים של כתבות, וכך מצאנו את הגרסה המקורית של הדיווח (באנגלית) עם הטענה המאשימה של הס:

הניסיון של 'הארץ' להעלים את הפאדיחה יצר פאדיחה חדשה, מכיוון שהראיות לא באמת הושמדו, אלא נותרו לעד בקיבתו חסרת הרחמים של גוגל. כמובן שהדברים המקוריים שכתבה הס שמורים גם בגרסה המודפסת של העיתון, הן בעברית והן באנגלית, אולם רוב החשיפה לה זוכה 'הארץ' הוא באמצעות אתר האינטרנט שלו ולא באמצעות העיתון המודפס.

כעת יש לשאול, מהיכן עמירה הס לקחה את המידע על פינוי הגופות לאחר שבועיים? ובכן, אותם שני משפטים לקוחים מילה במילה מדו"ח של 'בצלם' על סגירת תיק החקירה. למעשה הפסקה כולה היא קופי אנד פייסט מהדו"ח של 'בצלם'. אגב, בפסקה הנוכחית שמופיעה באתר נכתב שהגופות נאספו לאחר שלשה ימים. זה עדיין לא מסתדר עם התמונה של איי-פי, אך לפחות קרוב יותר למציאות.

נסכם את מהלך הדברים: עמירה הס העתיקה ללא שום ביקורת עיתונאית פסקה שלמה מדו"ח של 'בצלם' אשר כוללת טענה כי צה"ל הרס מבנה ובתוכו גופות וכי הן הוצאו מההריסות והובאו לקבורה רק כעבור שבועיים. כאשר הסתבר כי סוכנות איי-פי תיעדה את הלוויית חלק מבני המשפחה באותו היום בו נהרגו, הוחלט בשקט בשקט להסיר את הטענה (אשר הוצגה כעובדה) מהדיווח. למעשה, לא רק הטענה הנ"ל הועלמה מהדיווח אלא הפסקה השלמה שהועתקה מילה במילה מהדו"ח של 'בצלם'.

כמה פעמים היא לא נתפסה?

שאלה שיכולה להישאל היא: אולי גם סוכנות איי-פי וגם עמירה הס צודקים? כלומר, אולי חלק מהגופות נקברו באותו היום וחלק כעבור שבועיים? התשובה לשאלה זו נעוצה בעצם פעולת המחיקה שביצע עיתון 'הארץ' – אם אכן יש אמת במידע הנ"ל, מדוע הוא נמחק מהכתבה? המחיקה עצמה מעידה כי מישהו בעיתון הבין שהדברים אינם נכונים, או לכל הפחות, אינם מבוססים דיים.

מהי החשיבות של החשיפה הנ"ל? מטרתה אינה רק ללעוג ל'הארץ', להציג אותו כבדיחה וכנטול יושרה. יש לסיפור הזה היבט רציני הרבה יותר. כאמור, עמירה הס (יחד עם עיתונאים נוספים) נוהגת לכתוב בידענות מרובה על עוולות כאלה ואחרות של השלטונות הישראליים כמעט אך ורק על בסיס טענות פלסטיניות חד-צדדיות, או דוחות של ארגונים בעלי אג'נדה ברורה, אותם היא מקבלת כאורים וכתומים ללא שום חוש ביקורת. סגנון זה גורם לה לפרסם טענות בלתי מבוססות ולהציג אותן כעובדות, לקול צקצוקי הלשון של קוראי ה'ארץ'.

הפעם היא נתפסה. אולם יש לשאול: כמה פעמים היא לא נתפסה? במילים אחרות, בדיוק כפי שהיא פרסמה כעת פיסת מידע אשר כנראה אינו נכון, מי יודע כמה עשרות פעמים נוספות היא פרסמה מידע בלתי מבוסס, אלא שאף אחד לא הצליח להוכיח זאת? הס מדגימה מדוע יש להטיל ספק בכל מילה שהיא מקישה במקלדת.

ולגבי עורכי 'הארץ', זה שהם עלו על הטעות לא אומר שמותר להם למחוק סתם כך משפטים מתוך דיווח עיתונאי. עיתון יומי אינו עלון שכונתי. אם הוא טעה והטעה, עליו לקחת אחריות ולהתנצל על כך בפני קוראיו. יש להניח כי רוב קוראי 'הארץ', בודאי באנגלית, החשים כי הם צורכים מוצר יוקרתי, לעולם לא יידעו על השלומיאליות וחוסר המקצועיות העיתונאית של העיתון לאנשים חושבים. חבל, מכיוון שזו בדיוק קבוצת האנשים שיגידו אחר כך "אבל קראתי את זה בעיתון 'הארץ'".