יהושע סובול מזועזע מהי "הזוועה הנוספת" שהתרחשה בפינוי הכפר הבדווי אל-עראקיב, על פי יהושע סובול? Presspectiva | 05.08.10 | שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס יהושע סובול מזועזע (5.8.10) אתמול קיבל יהושע סובול במה ב"ישראל היום" לפרוש בה את הגיגיו. הוא החליט לכתוב על פינוי המאהל הבדווי הלא מוכר אל-עראקיב אשר התרחש בליווי מאות שוטרים בשבוע שעבר ("אל עראקיב הרוס: האם אין ברירה אחרת?", 4.8.10). את רוב הטור הקדיש סובול ל"זוועה נוספת שעליה לא נאמר דבר בהודעה הרשמית [של המינהל]", כדבריו. ומהי אותה "זוועה"? על פי סובול: בתמונות המתעדות את פעולת השוטרים והדחפורים נגלים לעין המתבונן נערים ישראלים שנתלוו לכוחות. הנערים האלה, חלקם חובשי כיפות וחלקם גלויי ראש, חלקם במכנסיים קצרים וכולם בלבוש אזרחי, עוטים שכמיות צהובות וכתומות שעליהן מודפסות המילים "רשת ביטחון". הנערים האלה לא נקלעו לשם במקרה. מתכנני המבצע לקחו איתם את הנערים האלה – המתנדבים לסייע למשטרה ככוחות עזר – כדי להקנות להם…מה בדיוק להקנות להם? האם זו אחלה חוויה של סוף הדרך? או שמא פרק החינוך ישראלי גזעני? תושבי הכפר מעידים שחלק מהנערים האלה הריעו לשוטרים וצהלו למראה הדחפורים הרומסים את בתי הכפר. אכן דברים קשים. משטרת ישראל מצרפת לשורותיה חבורת נערים (חלקם חובשי כיפות!) שישמשו כלהקת מעודדות ויתנדבו לסייע למשטרה ב… במה בעצם? סובול מצפה מקוראיו להאמין שמה שהעסיק את משטרת ישראל זה הבאת עשרות בני נוער שיסייעו לאנשי יס"מ? ברצינות? תיכף נראה מה המקור של סובול, אך לפני כן, בירור קליל במינהל מקרקעי ישראל מעלה כי אותם נערים הובאו כסבלים בתשלום על ידי הקבלן המבצע האחראי על פינוי הרכוש של הבדווים לפני הריסת המבנים. על מנת שלא להרוס את הרכוש יחד עם המבנים, המינהל מזמין חברה חיצונית שתוציא את הרכוש מהמבנים ולפי הצורך גם תעמיס אותו על משאיות שיסעו ליעד המפונים. כל זאת מכיוון שהוא מניח, בצדק, כי המפונים לא ישתפו עימו פעולה. "רשת ביטחון" היא חברה המספקת שירותי אבטחה, שמירה, אחזקה וניקיון, ואותם נערים רכים אשר חיפשו לעשות קצת כסף במשך חופשת הקיץ, הגיעו אליה דרך חברת כוח אדם. עד כאן העובדות. אך סובול ממשיך ללהג: באחד הצילומים נראים חלק מהנערים מסובים ומפורקדים בנינוחות זחוחה על ספות וכורסאות שהוצאו מבתי התושבים לפני שדחפורים עלו עליהם להחריבם. שום סימן לזעזוע קל שבקלים לא ניכר בפניהם של הנערים האלה. […] תצלום אחר מן האירוע תופס כמה נערים כאלה בתוך חדר שרוקן מרהיטיו, ועל רצפתו מתגוללים ניירות, ספרים ותצלומים. אחד הנערים נראה מחזיק בידיו תצלום שהרים מהרצפה. עד כמה שניתן לראות, חיוך משועשע נסוך על פניו החלקות של בן התשחורת הזה. ראשית, מה שסובול לא יודע הוא שהנערים המתפרקדים על הספות בדיוק סיימו להוציא אותם מהמבנים על מנת שלא ייהרסו על ידי הדחפור. אך מה לגבי הנער עם "החיוך המשועשע"? זה הזמן לשאול מנין הגיעו לסובול התמונות הללו בכלל? ובכן, ברור לחלוטין שסובול קיבל את האינפורמציה ואת ההשראה מהבלוג של הסופר והעיתונאי האנטי-ישראלי מקס בלומנטל. בלומנטל קיבל את התמונות הללו מהפעיל הבדווי עטא אבו מדיעם, ובבלוג שלו הכריז כי הנערים הם מתנדבים של המשמר האזרחי. הוא גם מגדיר את הפעילות שלהם כ"מחנה קיץ של הרס" ומסביר לקוראיו שזה חלק מהחינוך המיליטנטי והגזעני של הנוער בישראל. נשמע מוכר? זוהי התמונה המתאימה לתיאורו של סובול, מתוך הבלוג של בלומנטל: מי שיכול להוכיח כי על פני הנער נסוך "חיוך משועשע" יזכה בזוג כרטיסים למחזה הבא של סובול, אשר מתעלם מהעובדה שהאווירה בתמונה היא דווקא די רצינית. כמה מופרך להגדיר את הסיטואציה הזו כ"זוועה". כמה מנותק צריך להיות כדי לתאר חבורה של צעירים (על פי המינהל כולם מעל גיל 18), אשר עובדים בעבודות מזדמנות, בין השאר בחברה המספקת שירותי ניקיון ואחזקה, ואשר הגיעו ליום עבודה בתשלום בלי קשר לפוליטיקה או חינוך, כ"מתנדבים לסייע למשטרה ככוחות עזר" או כמי ש"מתכנני המבצע לקחו כדי להקנות להם…" משהו. אכן, סובול לא כותב להקנות מה בדיוק, מכיוון שדבריו כל כך מופרכים שכל סיומת למשפט הזה היתה נשמעת הזויה. ולסיום, מדוע שנאמין לו או לבלומנטל כי הנערים הריעו וצהלו למראה ההרס? היו שם כל כך הרבה עיתונאים וצלמים. אם צילמו אותם מוציאים ציוד מבתי הבדווים, מדוע לא צילמו אותם מריעים וצוהלים? אלו תמונות הרבה יותר מרשיעות מהתמונות שפרסם בלומנטל. אולי כי זה לא קרה?
