יש טענות שמפריעות לסיפור? נטאטא אותן הצידה

(31.5.11)
לפחות היא עקבית: עמירה הס שוב מדווחת על אירוע בהתבסס על טענות צד אחד בלבד, תוך התעלמות מוחלטת מהטענות הנגדיות. וכשהיא הופכת את הטענות הסובייקטיביות לעובדות, הרי לנו עוד תוצר עיתונאי מאפיין של הכתבת הוותיקה.

השבוע העניקה לנו עמירה הס דוגמא נוספת לתחקיריה המעמיקים ולחוסר משוא הפנים שהיא מגלה בכתבותיה.

לפני מספר ימים כתבה הס על קורות נער מעיסאוויה אשר אושפז בבית חולים לאחר מעצר אלים, לדבריה, שהתרחש במהלך התפרעויות בכפר ב"יום הנכבה" ("בן 15 מעיסאוויה אושפז עם שבר בגולגולת לאחר מעצר אלים", 27.5.11).

אין וויכוח עם העובדה כי הנער אכן סבל מחבלות וכי הוא אכן אושפז בבית חולים בעקבותיהן. יש להניח גם כי השוטרים לא טיפלו בו בכפפות של משי. אם הס היתה מסתפקת בכתיבת עובדות בלבד, דיינו. אלא שכתיבתה חושפת את חוסר היושרה העיתונאית שלה, מה שיוצר פקפוק בכמעט כל דבר שהיא טוענת.

הס כותבת:

ע"ע, מלווה בהוריו ואחיותיו, הגיע באותו בוקר מביתם שבקצה המזרחי של הכפר אל בית הסב. האב סיפר ל"הארץ" ששלח את בנו לקנות לו סיגריות, והיה משוכנע שהתנגשויות עם המשטרה מתרחשות רק בסמוך ליציאה מהכפר. לטענת המשטרה, ע"ע היה בין מיידי האבנים. ע"ע סיפר ל"הארץ" ששוטרים התנפלו עליו כשיצא מהסמטה שבה גר הסב.

זה דיווח עיתונאי? במקום להציג שתי גרסאות באופן מאוזן, הס כותבת כי הנער ואביו סיפרו לה מה אירע, ואילו המשטרה טוענת משהו אחר. הס לקחה את העניין צעד קדימה בכתבת פולו-אפ שעשתה יומיים לאחר מכן ("מג"ב מסמן טריטוריה בעיסאווייה", "הארץ" 29.5.11), שם כתבה:

באותו יום נכבה, הלך ע"ע, ילד בן 15 וחצי, לקנות סיגריות לאביו ("הארץ", 27 במאי). המשטרה, שטוענת כי יידה אבנים ופניו היו מכוסות, מסבירה באופן הבא למה הילד הגיע חסר הכרה לבית חולים […]

הפעם הס לא טרחה אפילו לומר שהנער סיפר שהלך לקנות סיגריות, היא פשוט קבעה את זה כעובדה. המשטרה, כמובן, עדיין רק "טוענת". האם הס יכולה להעלות על דעתה כי אולי הנער אכן השתתף בהתפרעויות? על פי שני דיווחיה, צעירי הכפר הבעירו מיכליות זבל, הקימו בריקאדות של אבנים והתכוננו לעימות מול שוטרי מג"ב שהיו בתוך הכפר ולא בשוליו. האם לתוך כל זה שלח בתמימותו האב את בנו לקנות סיגריות? הוא לא ראה או שמע מה קורה סביבו? אולי. אבל אולי לא. הרי אם האב יודה כי בנו השליך אבנים, הוא למעשה יפליל אותו. אולם הטלת ספק עיתונאית בריאה לא מתקיימת אצל הס כשמדובר בעדויות של פלסטינים.

הס ממשיכה לכתוב כי הנער איבד את הכרתו וזו שבה אליו רק לאחר שהשוטרים התיזו עליו מים ו"הפיחו עליו אוויר מצינור ניפוח גלגלים". מיד לאחר מכן המשיכו השוטרים להכות אותו. ואז:

לדבריו, הם הכו אותו שוב ושוב עד שהחל לירוק דם ואיבד שוב את הכרתו. הוא לא זוכר את הקורות אותו עד יום שני אחר הצהריים, אז התעורר ומצא עצמו בבית החולים הדסה עין כרם.

אם כן, הנער שוב איבד את הכרתו לטענתו. אך טענה זו מנוגדת לדברי דוברת ביה"ח הדסה המצוטטת בכתבה כאומרת שהנער הגיע לביה"ח "בהכרה מלאה" (הס מונעת מקוראיה את המשפט המלא ורק מצטטת את שתי המילים הנ"ל). אז מה קרה בפועל? האם הנער הגיע מחוסר הכרה או בהכרה מלאה? את זה דווקא ניתן לבדוק על פי דו"ח השחרור של הנער, ממנו מצטטת הס. על פיו, הנער הגיע לביה"ח "ישנוני". אם הנער היה מגיע מחוסר הכרה, האם היו כותבים כי הוא "ישנוני"? מן הסתם היו כותבים שהוא מחוסר הכרה.

עם זאת, הס לא מתבלבלת וכותבת בכתבת הפולו-אפ:

המשטרה, שטוענת כי יידה אבנים ופניו היו מכוסות, מסבירה באופן הבא למה הילד הגיע חסר הכרה לבית חולים […]

אך המשטרה לא מסבירה למה הילד הגיע חסר הכרה לבית החולים, את זה קבעה הס בניגוד לדברי דוברת ביה"ח ובניגוד לדו"ח השחרור. שוב לוקחת הס טענה והופכת אותה לעובדה בלתי מעורערת. השיטה חוזרת על עצמה: בדיווח הראשוני מוזכרות אמנם הטענות הנגדיות (אם כי בהסתייגות ובביטול), ובכתבה השניה, הטענות הנגדיות נעלמות כלא היו, וטענות של צד אחד הופכות לעובדות. וכך, כל מי שקרא רק את כתבתה השניה של הס מקבל אינפורמציה "עובדתית" שהנער הגיע מחוסר הכרה לבית החולים.

חשוב לציין כי הנושא כאן הוא לא הנער וחבלותיו, אלא כתיבתה של הס. במובן הזה, הס מעניקה שירות גרוע ביותר למושא כתבתה. במקום להתמקד בעובדות אשר אכן מעוררות שאלות וראוי לדווח עליהן, הס מדגימה – כמעט בחוסר מודעות – כיצד כתיבתה נגועה בחד-צדדיות ובמשוא פנים, וכיצד היא מספרת סיפור בהתבסס על הטענות של מי שבמקרה היא מזדהה איתו יותר, תוך ביטול הטענות הנגדיות. כך לא אמור לפעול עיתונאי, ויהיו דעותיו אשר יהיו.

השאלה הנשאלת היא כמה פעמים עשתה זאת הס בעבר? כמה פעמים דיווחה לפרטי פרטים על אירועים קשים לכאורה, והתבססה רק על צד אחד ללא הצלבות? את זה, כנראה, לא נדע לעולם.

תושבי הגבעה הצרפתית "הלבנים"

ולסיום, כך הס מסבירה את קיומו של כוח מג"ב ביציאה המערבית של עיסאוויה, בחיבור עם הגבעה הצרפתית:

זהו השער לרחובות המוריקים, הרחבים והמתוחזקים של הגבעה הצרפתית. הריבון, בורא סלאמס ומנציחן, יודע שאסור להניח לזעם המבעבע לגלוש ולהפריע את מנוחת הלבנים.

מעבר לעיוות ההיסטורי והמוסרי של הגדרת תושבי הגבעה הצרפתית כ"לבנים" הס טועה או אולי שוכחת כמה דברים. ראשית, ה"זעם המבעבע" מצליח לצאת מעיסאוויה לא פעם ולא פעמיים, ויעיד על כך גל ההצתות של רכבים החונים מחוץ לאוניברסיטה העברית הסמוכה לכפר, כמו גם התלונות הרבות על אלימות והטרדות מיניות כלפי סטודנטים וסטודנטיות בסביבות הקמפוס, ותלונות דומות מפי תושבי הגבעה הצרפתית.

מעבר לכך, הס כנראה שכחה כי בשנים האחרונות משפחות ערביות רבות עברו להתגורר בגבעה הצרפתית והפכו אותה לאחת השכונות המעורבות בירושלים, כך שהתיאור שלה לגבי שכונה של "לבנים" לא עומד במבחן המציאות, אלא אם כן גם ערבים יכולים להיות לבנים מבחינתה.

למאמר זה התפרסמו 0 תגובות

הצהרת נגישות

Contrary to popular belief, Lorem Ipsum is not simply random text. It has roots in a piece of classical Latin literature from 45 BC, making it over 2000 years old. Richard McClintock, a Latin professor at Hampden-Sydney College in Virginia, looked up one of the more obscure Latin words, consectetur, from a Lorem Ipsum passage, and going through the cites of the word in classical literature, discovered the undoubtable source. Lorem Ipsum comes from sections 1.10.32 and 1.10.33 of "de Finibus Bonorum et Malorum" (The Extremes of Good and Evil) by Cicero, written in 45 BC. This book is a treatise on the theory of ethics, very popular during the Renaissance. The first line of Lorem Ipsum, "Lorem ipsum dolor sit amet..", comes from a line in section 1.10.32.The standard chunk of Lorem Ipsum used since the 1500s is reproduced below for those interested. Sections 1.10.32 and 1.10.33 from "de Finibus Bonorum et Malorum" by Cicero are also reproduced in their exact original form, accompanied by English versions from the 1914 translation by H. Rackham.
Ez accessibility wheelchair logo

נגישות