כאן 11 מציג: 12 דקות של תעמולה

ביום שישי האחרון, 18.2, שודרה בערוץ כאן 11 כתבת מגזין מושקעת מאת הכתב אורי לוי על אודות המשבר בשייח ג'ראח. הכתבה היתה מופת של הצגה חד צדדית בלתי מקצועית וחסרת אתיקה של הסיפור והיא מגיעה לשיא בטעות גסה בכתוביות המלוות אותה.

וכך פותח לוי את הכתבה:

שכונת שייח' ג'ארח חזרה לבעור בשבוע האחרון – החל מהקמת הלשכה של ח"כ בן גביר שהובילה לעימותים בין התושבים הערבים והיהודים באזור, ועד להצתת ביתו של תושב יהודי בשכונה

היפוך מכוון זה של סדר האירועים, כאילו קודם בא בן גביר לשכונה כדי להוביל לעימותים, ורק לאחר מכן הוצת בית משפחת ישובייב, שעה שסדר האירועים היה בדיוק הפוך, מעיד מראש שעיתונות הוגנת לא עומדת להיות כאן.

הוא גם מזכיר את הסיבוב הקודם, ערב מבצע 'שומר החומות'. גם אז ברא 'כאן 11' את המאורעות, סדרם ופשרם בצורה הפוכה למציאות, במטרה לשרת את תעמולת האויב.

וזו אכן היתה רק ההתחלה. בראשית הכתבה, (דקה 2:38) מתמקדת מצלמתו של לוי בבחור יהודי שבא עם חבריו לסייע לישובייב לשמור על ביתו, ומציגה אותו כ"דמות מפתח בסכסוך הטעון הזה".

לאחר מכן מעניק לוי לשכן הערבי של ישובייב במה חופשית לספר על "קצר חשמלי" שהוא שגרם לדליקה בבית יושיבייב, בלי לעמת אותו עם העובדה, שהתפרסמה כבר יום קודם לכן, לפיה המשטרה ושב"כ עצרו באותה עת ארבעה חשודים ערבים בהצתת בית ישובייב באמצעות השלכת בקבוקי תבערה, ובביתו של אחד העצורים אף נתפסו שמונה בקבוקי תבערה.

השכנים הערבים של יושיבייב מוצגים כסימפטיים ומעוררי אמפתיה, הביקור בביתם "מייאש", והסיפור איך נולד צו הפינוי שלהם "מטריד" ולפיו המדינה הונתה את הדיירת הערבייה וניצלה את אנאלפבתיותה כדי להחתימה בציניות ובעורמה על טופס המאפשר לפנותה.

לכל אורך הכתבה לא מזכיר לוי את עובדת היסוד של הסיפור כולו: מדובר בדיירים ערבים ששלטונות ירדן שיכנו אותם בבתי יהודים לאחר מלחמת השחרור ואינם מחזיקים במסמכי בעלות, ולעומתם בעלי נכסים יהודים שהוכיחו את בעלותם על הנכסים בכל הערכאות האפשריות פעם אחר פעם, ודורשים בחזרה את נכסיהם, או לכל הפחות תשלום שכירות, ובית המשפט, כולל בגצ, פוסק שוב ושוב לטובתם.

תחת זאת מאפשר לוי לשכן הערבי להיתמם ואף להציג עצמו כגיבור שצלצל למשטרה לאחר שכביכול ראה במו עיניו את "הקצר החשמלי" שבעטיו נשרף בית משפחת ישובייב, ולחלק ציונים לישובייב ה"מסכן" ש"לא יודע איך להתנהג עם השכנים שלו".

וכדי שלא יישמעו מגוחכים דבריו על ישובייב שאינו יודע להתנהג עם שכניו, הצתת רכבו של יושיבייב 9 פעמים, כפי הנראה בידי שכניו, הסותרת את כל אווירת הכתבה, לא מוזכרת לכל אורכה אפילו במילה.

באמצע הכתבה, (דקה 3:45) נראה לוי מחליק 'כיף' עם הבחור היהודי שהוגדר "דמות מפתח", כיף שלאחריו מנשק היהודי את ידו, מחווה מובהקת לכבוד ולאחווה שהוא רוחש ללוי.

אבל אז, לקראת סוף הכתבה, כשלוי והבחור נפרדים, (דקה 7:50) כמו כדי לתמוך בטענה הכללית המרחפת לכל אורך הכתבה, שותל לוי בפיו של הבחור היהודי שאך זה עתה החליק עמו 'כיף' ונישק לאחריו את ידו, מילים רעות אלה: "שאלוהים יגיע אליך".

אבל האזנה לדברי הבחור מעלה בבירור שהוא אומר בערך את ההיפך המוחלט: "שאלוהים יגן עליך".

למה שותל לוי בפיו של הבחור מילים הפוכות בתכלית למילים שאמר?

למה מציג את סדר האירועים במהופך ובאופן שמטיל על בן גביר את האחריות למתח בשכונה?

למה אינו מזכיר את 9 הצתות הרכב ואת הכרעת כל הערכאות המשפטיות שהדיירים הערבים פולשים ויש לפנותם?

פרסמנו בטוויטר את היפוך סדר האירועים כפי שפורסם בכאן 11. בעקבות ביקורת גולשים תוקנה הכתבה וכעת היא מופיעה כך:

תגובת אורי לוי: לגבי הפיכת סדר הדברים בטקסט הכתבה עליו הוא חתום, קודם הגעת בן גביר ואח"כ הצתת בית ישובייב – " את הניסוח ששלחת לי אני רואה פעם ראשונה. בשום מקום בכתבה לא טענתי את זה. לא יודע מי ניסח את זה. האחריות שלי זה מה נאמר בכתבה"

לגבי השתלת המילים הרעות בפיו של תלמיד הישיבה: " ברור שהוא חביב. אני חשבתי שהוא אמר שאלוהים יגע בך בכוונה טובה. בשום אופן לא לקחתי את זה למקום של איום."

לגבי הצגת הדברים החד צדדית באשר למצב המשפטי ולגורמי האלימות: "איפה בדיוק טענתי שבגן גביר גרם לעימותים? השמעתי את הקולות של כולם.

התושבים הערבים טענו קצר, ובכתבה הובאה בהרחבה אמירתו של טל יושבייב שהבית הוצת, שהיו שם בקבוקי תבערה, שהיתה הסתה ועוד ועוד.

הבאתי את הקולות מהשטח. שם הייתי ושם שמעתי. כך אני נוהג לעשות תמיד. לא בדיתי את הקולות. כך אנשים מדברים שם. זה שהכל שם רכוש יהודי נאמר בכתבה באופן ברור על ידי אריה קינג. ומה לעשות את התושבת הקשישה רימו. היתה דיירת מוגנת והחתימו אותה על טופס ויתור"