כפר מעלול בתש"ח: רשומון

ביום שישי האחרון פורסם במוסף 'הארץ' (עמ' 50) מאמר מעניין מאת עודה בשאראת, המנתח את "גודל הפשע" שבתמונתו של יוסף ויץ, מנהל מחלקת הקרקעות של קק"ל ואחד מראשי הישוב בתש"ח, בשעה שהוא רוכש קרקעות אי שם בארץ בתחילת שנות הארבעים.

זה מתחיל מעניין, כשבשאראת מאתר בתמונה מה שנראה כשני ערבים, "דמויות רפאים" כהגדרתו, מוסתרים כמעט לגמרי מאחורי האנשים המצולמים. בשתי הדמויות האלה הוא משתמש כדי לתאר את פשעו הנורא של ויץ באותן שנים.

והיכן לטענתו מתמצה "גודל הפשע" של ויץ, אותו הוא מתאר כ"איש זר בא לנשל פלאחים פשוטים וחסרי־כל מאדמתם ולשלחם אל מעבר הגבול"? בכפר הוריו החרב 'מעלול', הסמוך לנהלל שבעמק יזרעאל.

וכך כותב בשאראת על ויץ ומעלול:

ספק רב אם ויץ הרגיש בחום האנושי שפיעפע בתוך הבתים הפשוטים שניצבו מול עיניו. ספק רב אם הקשיב אי פעם לסיפורי האהבה, הגבורה, האומץ והנדיבות, אם שמע את השירים שרחשו וגעשו על אדמה זאת. מי יודע. לו היה מקשיב, אולי לא היה גוזר גירוש על ח'זנה (דודתו של בשאראת, שהיתה ילדה במעלול בזמן המלחמה, ח"ע) ולא היה הורס את הכפר ומונע את חזרת תושביו וצאצאיהם.

חברה שלמה רוסקה במעלול. התושבים התפזרו, חלק אל מעבר לגבול וחלק לעיירות הסמוכות. האריג האנושי נפרם דק, ועד היום מנסים לאסוף את השברים

לפני שיישבר הלב, שאלה קטנה: מה בעצם קרה במעלול? האומנם ביצעה שם התנועה הציונית פשע כה נורא?

לא. בדיוק ההיפך. במעלול הושב הצדק בתש"ח. הנה הסיפור בקצרה:

מעלול הוא למעשה 'מהלול', ישוב יהודי קדום המוזכר בתלמוד הירושלמי כישוב בלב האזור היהודי בגליל התחתון, ששגשג במאות הראשונה עד השביעית לספירה, ואשר בתחומו נמצאה תגלית ארכיאולוגית חשובה: 'אבן השבת' – המילה 'שבת' חקוקה על סלע, שסימנה את גבול השבת של הישוב.

כעבור קרוב ל 1500 שנה, בשנת 1921 ולאחר שני ניסיונות קודמים שנכשלו, רכש יהושע חנקין באמצעות חברת 'הכשרת הישוב' כמעט את כל אדמות מהלול מידי משפחת סורסוק הלבנונית, ובכך הושלמה גאולת אדמות עמק יזרעאל בכסף מלא.

הוכחה לבעלות יהודית מחודשת על רוב מוחץ של אדמות מהלול, שהפך למעלול, מופיעה בתוצאות סקר הכפרים המנדטורי משנת 1945, הקובע באופן רשמי כי מדובר באדמות בבעלות יהודית.

סיכום ביניים: כפר מעלול ישב על אדמות ישוב יהודי קדום, שב 1921 נרכשו מחדש בכסף מלא ונרשמו על ידי ממשלת המנדט במסמך רשמי כאדמות בבעלות יהודית.

נדלג עוד קרוב לשלושים שנה קדימה, אל קרבות מלחמת השחרור על השליטה בגליל, שניהלו באזור חטיבות גולני וכרמלי נגד צבא ההצלה הערבי במסגרת 'מבצע דקל'.

בספרו של ההיסטוריון בני מוריס 'לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים', לא רק שמתואר בהרחבה סיפורו של מעלול, אותו מתיימר בשאראת לשכתב בשקריו לקוראי 'הארץ', הוא גם מתלכד עם אותו יוסף ויץ עצמו. וזה סיפור המעשה (מתחיל בעמוד 246)

לפי מוריס, ב 22 באפריל 1948, נפגש יוסף ויץ עם מפקדי 'ההגנה' בראשות יגאל ידין. בפגישה הודיעו המפקדים לויץ, כאמור הממונה על רכישת הקרקעות, על נכונותם להעמיד כוח אדם וציוד לצורך הקמת ישובים יהודיים על אדמות בבעלות יהודית. בפגישה ננקבו שמותיהם של שישה כפרים היושבים על אדמות בבעלות יהודית. אחד מהם היה מעלול.

כלומר, יתכן שבשאראת צודק ובתמונה אכן משקיף ויץ על מעלול, אבל מה שהוא רואה במפות שבידיו, אלו אדמות יהודיות שנרכשו בכסף מלא.

נדלג חודשיים קדימה אל מבצע דקל ביולי 48', (ואל עמ' 268 בספר). מוריס מתאר את מהלך הקרבות באזור מעלול: כפרי האזור, ובתוכם מעלול, נכבשו על ידי חטיבות גולני וכרמלי בצורה דומה: התושבים המוסלמים זכרו את סיועם לאויב, את שיכונו בכפריהם ואת פעילותם בשירותו, כדוגמת התקפת שיירת יחיעם בידי כפריי הסביבה כשלושה חודשים וחצי קודם לכן, בה נהרגו 47 לוחמי חטיבת כרמלי וגופותיהם הושחתו ללא היכר וזיהוי.

לכן, על פי רוב, נמלטו התושבים מהכפרים כבר כשראו את כוחות צה"ל מתקרבים אליהם. "נפילתם של עכו והכפרים הסמוכים לה בשלב מוקדם יותר", מסביר מוריס, "ואחר כך נפילת נצרת אל מוג'דיל וצפוריה, ריפתה כליל את ידיהם של המוסלמים."

על אף כל זאת, סביר להניח שאילו היו תושבי מעלול מניחים את נשקם, לא היו נאלצים לעבור לכפר יפיע הסמוך ובכך להפוך ל'עקורי פנים', והיו נותרים לשבת עד היום על אדמות יהודיות לא להם. מדוע בכל זאת נעזב מעלול כליל? כפי הנראה בגלל דם רע רב שנים בין כפרי הסביבה לשכניהם היהודים: תושבי מעלול סייעו כנראה לאנשיו של מפקד צבא ההצלה פאוזי אל קאוקג'י, התנכלו לישוב היהודי במאורעות 1936-1939, ובקרב על הכפר גילו התנגדות צבאית חזקה.

בכפרים אחרים באזור, בהם ההתנגדות הצבאית היתה חלשה יחסית, הורשו חלק מהתושבים, בעיקר הדרוזים, להישאר. בדבוריה ובאכסאל אגב, נכנעו התושבים המוסלמים ללא קרב ולכן נותרו ישובים על מקומותיהם עד עצם היום הזה.

הנה כי כן, זה הסיפור האמיתי על מעלול: כפר יהודי קדום, שאדמותיו נפדו על ידי התנועה הציונית מחדש בכסף מלא, ושהערבים שישבו בו, על אדמות לא להם, היו עוינים במיוחד את שכניהם היהודים, ונלחמו בכוחות צה"ל מהכפר, אותו הפכו למעשה לבסיס של צבא ההצלה הערבי, עד שלא נותרה ברירה אלא לגרשם.

מה לעשות, ככה זה במלחמות, במיוחד באותה תקופה.

באוגוסט 1948 הוקם על חורבות מעלול קיבוץ תימורים, שעקב מחסור בקרקעות לחקלאות עקר בהמשך (ב 1954) לאזור באר טוביה והוקם בו מחדש ככפר שיתופי.

כעבור 27 שנה, ב 1981, הקימו במקום בני מושבי וקיבוצי עמק יזרעאל, את הישוב הקהילתי תמרת.