כשצה"ל תלה ילד פלסטיני על צלב

כלובים, מכות חשמל ותליה על עמוד "כמו צלב". אלה חלק מהטענות שהעלו קטינים פלסטינים כלפי צה"ל בתכנית תחקירים אוסטרלית. האם הכתב ניסה בכלל לבצע את עבודתו העיתונאית?

לפני כשבועיים שודרה בטלוויזיה האוסטרלית כתבת תחקיר אשר הכתה גלים במדינה הרחוקה וגרמה למבוכה רבה לישראל, ולקהילה היהודית המקומית. במשך 45 דקות של שידור בפריים טיים העידו קטינים פלסטינים על התעללויות ועינויים שעברו בידי חיילי צה"ל, במסגרת תכנית התחקירים המכובדת "Four Corners". הטענות הן כה קשות עד שקשה להאמין כי הציבור הישראלי מעולם לא שמע עליהן, אם הן אכן התרחשו.

כך למשל, פאתחי מחפוז, קטין פלסטיני עם פנים מעוררות הזדהות, טען כי בעת מעצרו בגין זריקת אבנים (אשר הוא מכחיש שביצע), הוכה בידי החיילים, בין היתר על ידי "אלות חשמליות". אולם זה כלום לעומת ההדגמה שביצע מחפוז לעיני המצלמה, בה הראה כיצד בעת החקירה תלו אותו החיילים על מתקן "כמו צלב" כדבריו, ובעודו תלוי היכו אותו.

 

קטין אחר – קאסאי זאמרה, בן 14 – טען כי במהלך חקירתו בידי הצבא, הוכה באמצעות צינור מפלסטיק, וכי לאחר שהוצג בפניו מכשיר עם חוטי חשמל היוצאים ממנו, איימו עליו כי אם לא יודה בזריקת אבנים הוא יחושמל באותו מכשיר.

 

אלה רק חלק מן הטענות על עינויים והתעללויות שהעלו קטינים פלסטינים במהלך התוכנית. כמובן, בכדי לתת לסיפור תוקף מהימן יותר, גם העלילה על החזקת ילדים פלסטינים בכלובים – סיפור שמקורו בג'רוזלם פוסט הישראלי וש'פרספקטיבה' כבר הפריכה – זכתה לאזכור בתכנית (כי אם אפילו כלי תקשורת ישראלי דיווח על זה, אז זה בטח נכון):

 

 

 

איפה התגובה של צה"ל?

הבעיה העיקרית בתחקיר איננה עצם העלאת הטענה כי קטינים פלסטינים עברו התעללות ועינויים בידי צה"ל. אם הדבר נכון, הוא ראוי לגינוי ולחקירה בישראל ובעולם. הבעייתיות נובעת מהליקויים הברורים בעבודה העיתונאית שביצע העיתונאי האוסטרלי.

 

כיצד אמור העיתונאי לדעת האם הקטין שלפניו דובר אמת? המינימום הנדרש הוא לבקש את תגובת או גרסת צה"ל לאותם מקרים ספציפיים. אלא שבאופן לא פחות ממדהים, אפילו רף נמוך זה לא התקיים בתוכנית. אמנם הכתב האוסטרלי הקפיד לראיין נציגים ממשרד החוץ ומצה"ל, אך הוא כלל לא ביקש מהם להגיב למקרים הספציפיים אשר הוצגו בתוכנית, אלא רק שאל שאלות כלליות על יחס הצבא לקטינים פלסטינים ועל דו"ח שהוציא UNICEF בנושא. יתרה מזאת, משיחה שערכה 'פרספקטיבה' עם גורמים מצה"ל אשר היו מעורים בראיונות, הכתב האוסטרלי אף לא יידע אותם לגבי הטענות שהוא עתיד לשדר. וכך, הצופים האוסטרלים זכו לשמוע על עינויים מצמררי שיער המבוצעים לכאורה על ידי ישראל, כאלו אין חולק על עצם קיומם.

 

לו היה טורח הכתב לבקש תגובה למקרים הספציפיים אשר עלו בתכנית, היה יכול לקבל את התשובות ש'פרספקטיבה' קיבלה כאשר היא פנתה לגורם בכיר בצה"ל אשר מכיר היטב את הקטינים המדוברים ואת השימועים שהם עברו.

 

לאחר שהגורם הכחיש בתוקף את הטענות בנוגע לעינויים, הוא שאל מדוע לא העלו הקטינים הנ"ל את טענותיהם במהלך משפטם? על פי הגורם, שניהם הופיעו מספר פעמים בפני בתי המשפט הצבאיים, ושניהם זכו לייצוג משפטי. בנוגע למחפוז, "הטענה היחידה [בנוגע להתעללות] הייתה בהופעתו השנייה בבית המשפט, בה טען כי שוטר משמר הגבול אשר עצר אותו, פגע בו. בית המשפט הורה כי פרוטוקול הדיון יישלח למצ"ח לחקירה", וכן כי "אפילו פעם אחת הוא לא העלה טענה בנוגע לחקירה שלו". באופן דומה, על אף שנרשמו יותר משלושה דפי פרוטוקול בדיונו של זאמרה, "הוא לא הזכיר ולו פעם אחת את הטענות בנוגע לעינוי אשר [יותר מאוחר הוא טען] שעבר". הגורם הצבאי – שניכר כי היה המום מהשידור – הוסיף כי "זה לא אמין שעכשיו, עשרה חודשים מאוחר יותר, הוא מעלה טענות בנוגע למה שקרה".

 

מניפולציה ועריכה מגמתית

הכתב האוסטרלי אף הפעיל מניפולציות לא מעטות במהלך התכנית. למשל, הוא טען כי ראה דיונים בבתי המשפט הצבאיים אשר ארכו שישים שניות בלבד. על כן הוא אפיין את פעילותם של בתי המשפט כ"הרשעה של ילדים פלסטינים בסרט נע". גם לכך הגיב הגורם הצבאי, וטען כי התיאור הנ"ל הינו "שקרי, גס וזדוני". לדברי הגורם, הכתבה התמקדה בשלבים הראשונים של מעצר וחקירה, תוך התעלמות ממהלך המשפט בכללותו. לדבריו, חלק מן הדיונים בשלבים הראשונים הם טכניים לחלוטין (כגון קביעת מועד לדיון והארכת מעצר), והם אכן אורכים זמן מועט. אולי אלה הדיונים שהכתב נחשף אליהם, ואין הדבר מלמד על המשך המשפט, ואורך הדיונים העתידיים. כמו כן הוא הבהיר כי שלל הראיות במשפט נשלחות לבאי כוחם של הקטינים.

 

המניפולציה של הכתב באה לידי ביטוי גם בעריכה מגמתית. למשל, בכתבה מתואר כיצד צה"ל עצר קטין פלסטיני באמצע הלילה. ואז אומר הכתב כי "מאוחר יותר המשטרה באה עבור אחיו בן התשע, קארים". על רקע דבריו רואים חיילי מג"ב רצים אחרי קארים, תופסים אותו ומכניסים אותו לרכבם. מהקריינות הפשטנית והתמונות המתלוות אליה ניתן להסיק כי סתם כך ללא סיבה החליטו החיילים לעצור ילד בן תשע על לא עוול בכפו (דקה 1:43):

אלא שהכתב חתך את השניות שקדמו למעצרו של הילד בהן הוא נראה רץ אחרי הג'יפ וזורק עליו אבן, כפי שניתן לראות בסרטון המקורי:

יש דברים שניתן לדעת בודאות ויש דברים שלא ניתן. אין דרך אמפירית להוכיח אם הילדים הפלסטינים עונו או לא. ישנן גרסאות סותרות וכל אחד מוזמן להסיק את מסקנתו האישית על פי הראיות והטענות. אלא שלא רק שהבדלי הגרסאות הללו לא היו קיימים בתכנית, הכתב האוסטרלי אף ביצע מניפולציות על מנת להדגיש דווקא גרסה אחת. על כך ניתן לשאול אם מה שעניין אותו באמת זה לבצע תחקיר אשר מתאמץ לחתור אל האמת, או שמא הוא ביקש קודם לירות את החץ ואז לסמן את המטרה? מה שבטוח, צופי הטלוויזיה האוסטרלית קיבלו מנה הגונה של השחרת פניה של ישראל.