למה 'הארץ'?

אנו מקבלים לא פעם הערות על כך שעיתון 'הארץ' תופס נתח ניכר מהביקורת של 'פרספקטיבה'. יש לכך מספר סיבות ונסביר אותן בקצרה.

ראשית, אין מכסת ביקורות לכל עיתון ואין ניסיון לאזן את כמות הביקורת כך שתצא שווה בין כל העיתונים. 'פרספקטיבה' מחפשת טעויות עובדתיות וחושפת אותן. היכן שיש טעות  – לשם נשתדל להגיע. אם יש הרבה טעויות בעיתון 'הארץ', זה מעיד על 'הארץ' יותר מאשר על 'פרספקטיבה'. יש לציין ש'הארץ' אכן תיקן חלק מהטעויות שהבאנו לידיעת עורכיו.

שנית, 'פרספקטיבה' מתמקדת בדרך כלל במישור מאד ספציפי של דיווחי תקשורת – טענות ונתונים שגויים אשר מחלחלים לכלי תקשורת בינלאומיים ומשפיעים על דעת הקהל העולמית על ישראל. כמעט 100% מהמידע שמקבל "העולם" על ישראל מקורו בתקשורת. אם צרכני התקשורת מקבלים דיווחים מוטים ומעוותים, הרי שתדמיתה של ישראל תהיה מעוותת אף היא. יש לכך השלכות משמעותיות ביותר בכל הקשור ליכולתה של ישראל לתפקד כמדינה נורמטיבית וכחלק ממשפחת המדינות המתקדמות.

עיתון 'הארץ', בהקשר הזה, הינו העיתון החשוב ביותר היוצא לאור בישראל. למרות תפוצתו הנמוכה יחסית בקרב הישראלים, גרסתו האנגלית (המודפסת והאינטרנטית) זוכה לתפוצה של מיליונים ברחבי העולם ונחשבת למקור מהימן ורציני בכל הנוגע לנעשה בישראל, עם דגש על הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

היטיב לבטא זאת העיתונאי בן דרור ימיני בבלוג שלו מלפני מספר ימים:

כל מי שעוסק בניסיון להפריך את העלילות נגד ישראל, על גזענות, על אפרטהייד, על פגיעה בזכויות אדם, על פשעים נגד האנושות, כבר מכיר את התגובה הניצחת: אבל קראנו את זה בעיתון "הארץ". זו הרי ההוכחה העליונה, עדות מבפנים, למעשיה הנפשעים של מדינת ישראל.

האג'נדה הביקורתית והלא מוסתרת של 'הארץ' כלפי כמעט כל דבר ציוני, לאומי, יהודי ודתי בתוספת טעויות, סילופים ועיוותים, תורמת תרומה משמעותית להצגתה של ישראל באור כמעט מפלצתי. נסו פעם לקרא רק 'הארץ' במשך מספר שבועות. תוך זמן קצר אתם עלולים להרגיש שאתם חיים באחד המקומות הגרועים בתבל.

להלן רשימה חלקית ואקראית של דוגמאות לסילופי 'הארץ':

כתבי 'הארץ' כתבו במשך שנים על "כבישים ליהודים בלבד" ברחבי יהודה ושומרון. אין ומעולם לא היו כבישים כאלה;

העיתון פרסם טור בו נטען שאין לערבים ייצוג בכנסת;

 

העיתון פרסם טור בו נטען כי הרג אזרחים מהווה מדיניות מכוונת של צה"ל;

העיתון פרסם דיווח לפיו נשים נשואות וערבים אינם יכולים לשרת בצה"ל;

העיתון פרסם סקר בו כתב 'הארץ' הוסיף מילים שכלל לא היו בסקר המקורי וגרמו למתנחלים להיראות מסוכנים ומיליטנטים;

העיתון פרסם טור בו מפלגת ש"ס הושוותה לאחים המוסלמים;

 

העיתון מדווח בעקביות על הסתה אנטי-ערבית אך מתעלם בעקביות מהסתה אנטי-ישראלית ואנטישמית;

העיתון פרסם טור בו נטען כי זרועות המודיעין הישראליות הן שיזמו את אינתיפאדת אל-אקצא;

העיתון פרסם דיווח בו הרובע היהודי בירושלים הוגדר כ"שנוי במחלוקת".

וכל זאת מבלי לציין את כתבותיו מלאי השקרים של גדעון לוי הנחשב לעיתונאי רציני מעבר לגבולות ישראל, כמו גם את "טעויות" התרגום המדהימות במהדורת 'הארץ' באנגלית אשר משנות לעיתים את משמעות הדיווח המקורי ב-180 מעלות (ובאופן מסתורי תמיד לרעת ישראל).

תעיד על תוכנו של 'הארץ' העובדה כי כתבות שלו מצוטטות לעיתים קרובות באתרים אנטישמיים ואנטי-ישראליים. הדוגמא האחרונה והכמעט פואטית למעמדו החיובי של 'הארץ' בקרב פעילים אנטי-ישראליים ניתנה רק לפני מספר ימים, כאשר ההאקרים האנטי-ישראליים אשר הפילו את אתר 'הארץ', התנצלו על כך בזו הלשון: "אנו מתנצלים, לא ידענו ש'הארץ' הוא עיתון טוב, אנו מתנצלים על כך, היו בטוחים שאף אחד לא יתקיף אתכם שוב".

חשוב לציין ולהזכיר כי זכותו של עיתון 'הארץ', כמו כל אדם בישראל, לבקר ולכעוס על הממשלה, על צה"ל או על סקטורים שונים בחברה. אולם אין לאף אחד זכות לפרסם שקרים ואי-דיוקים. ואל אותם השקרים ואי-הדיוקים מכוונת 'פרספקטיבה' את חיצי הביקורת שלה, ולא משנה באיזה כלי תקשורת הם מתפרסמים.