למה לפרגן אם אפשר להכפיש?

אבירמה גולן התייחסה היום לפרשת סירובו של השחקן רמי ברוך להופיע בהיכל התרבות החדש בקריית ארבע בטור בעל השם המחייב "מלחמת תרבות" ('הארץ', 14.9.11). 

גולן תיארה את "התגובה התוקפנית מקרית ארבע" לסירובו של ברוך, בדמות "כמה מחברי מועצת העיר, תלמידי כהנא" אשר לא רק הכפישו את ברוך כאיש שמאל קיצוני לא ציוני, לא יהודי ולא לאומי, אלא גם "חשפו את תכניתם התרבותית". מסבירה גולן:

על פי התוכנית, היכל התרבות בקרית ארבע לא יהיה כפוף לתרבות "שלהם" (הסמולנים החילונים), שאיננה "התרבות שלנו, תרבות מפוארת של אהבת ארץ ישראל", וינוהל על ידי ועדה רוחנית בראשות לא אחר מאשר הרב דב ליאור. בנוסף, יחויבו שחקנים, זמרים ואמנים אחרים שיבקשו להופיע בהיכל הקודש, סליחה התרבות, של העיר, להוכיח ששירתו בצה"ל ולחתום על הצהרת אמונים למדינה.

אכן תגובה קיצונית. אך מה שגולן לא מספקת בתיאורה המפורט הוא את הקונטקסט. כפי שפורסם לפני יומיים על ידי עמיתה של גולן, חיים לוינסון, מי שהתבטא באופן הנ"ל הם שלשה חברי מועצה היושבים באופוזיציה. לוינסון הוסיף כי:

ראש המועצה, מלאכי לוינגר, מסר בתגובה לדברים ש"היוזמה שפורסמה על ידי מיעוט שולי במועצה היא ניסיון לפגוע, מסיבות פוליטיות פנימיות, בחגיגות פתיחת היכל התרבות, שהוא בשורה לתושבי קרית ארבע, חברון וההתיישבות ביהודה ושומרון. חברי האופוזיציה שעומדים מאחורי היוזמה משקפים מיעוט".

גולן גם לא סיפרה לקוראיה כי ביום ראשון, שוחח רמי ברוך עם דובר היישוב היהודי בחברון, נעם ארנון, בתכניתו של רזי ברקאי בגלי צה"ל. במסגרת השיחה אמר ארנון לברוך כי הוא מזמין אותו לא רק להופיע בקרית ארבע אלא גם לשבת על כוס קפה ולהחליף דעות, ואולי כך ליצור התקרבות ביניהם שלא היתה מתרחשת אחרת.

מהי אם כן "התגובה מקרית ארבע"? זו של דובר היישוב היהודי בחברון ושל ראש מועצת קריית ארבע, או של חברי אופוזיציה המוגדרים על ידי ראש המועצה כ"מיעוט שולי המשקף מיעוט"? לכל היותר, יכלה גולן לספק את שתי הגישות.

אך הוכחה לכך שלא שיקוף עובדתי של המציאות מעניין את גולן, קיבלנו לאחר מספר שורות:

רק חירש, שוטה וקטן לא יראה שזוהי מלחמת תרבות, שמצדה האחד תשעת הצוערים שהחרימו את הזמרות בבה"ד 1, ומצדה האחר רמי ברוך. מזה תלמידי כהנא ורבניהם, ומזה כל מי שמעז לצאת נגדם, ולכן גם אם הוא חובש כיפה הוא "סמולן קיצוני".

מה הקשר בין דבריהם של חברי אופוזיציה במועצת קרית ארבע לבין פרשת הצוערים שהודחו מקורס קצינים מכיוון שיצאו באמצע הופעה של זמרות? הפרשה הראשונה נוסבת סביב עניין פוליטי והפרשה השניה סביב דילמה הלכתית. מעבר לכך, בחיבור המכליל של שני המקרים, הגדירה גולן בנונשלנטיות תשעה צוערים מבה"ד 1 כ"תלמידי כהנא". זה מה שהיא חושבת? שכל חייל דתי אשר אינו מעוניין לשמוע שירת נשים הוא כהניסט?

פסקה זו מעידה בעיקר על התפיסה החד-מימדית של גולן – דתי = ימני = כהנא. אין ניואנסים, אין ניסיון להבין את השורש של כל מקרה בנפרד. מבחינתה כולם אותו דבר.

קורא תמים של 'הארץ' אשר קרא את טורה של גולן אך לא קרא את הידיעה של חיים לוינסון ולא שמע את תכניתו של רזי ברקאי, קיבל עוד "הוכחה" לקיצוניות ולתוקפנות של קרית ארבע, במקום להיחשף למציאות האמיתית אשר יש בה, לפחות הפעם, יותר מרכיבים מתונים מאשר קיצוניים.