מדווחים על המציאות או מסתירים אותה? ישי גולדפלם | 14.07.13 | שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס הבוקר, רוב העיתונים מצאו לנכון לפרסם בעמודי השער שלהם כי וועדת המינויים לתפקידים בכירים בראשות השופט יעקב טירקל עורכת בדיקה לגבי אירוע מביך שהתרחש לפני שבע שנים לנגיד בנק ישראל המיועד, פרופ' יעקב פרנקל. מדובר באירוע בו התעורר חשד לכאורה שפרנקל גנב בקבוק בושם מחנות הדיוטי פרי של שדה התעופה בהונג-קונג. להלן הכותרות כפי שהופיעו בשערי העיתונים: 'מעריב': 'הארץ': 'ידיעות אחרונות': ואילו ב'ישראל היום' לא תמצאו זכר לידיעה בעמוד השער, כי אם בעמוד 23: בכותרת של 'ישראל היום' הנגיד המיועד "עוכב" בשדה התעופה, ללא ההסבר המופיע בכותרות שאר העיתונים – בגלל חשד לגניבה. עורכי העיתון אולי קיוו שרוב הקוראים יפעלו לפי העיקרון שהקורא הממוצע מרפרף רק על הכותרות וזונח את גוף הידיעות. לטובת אלה שכן יחליטו לקרא את הידיעה, הקפידו ב'ישראל היום' שלא להזכיר את המילה "גניבה" על הטיותיה השונות, אלא להסביר כי הוא עוכב "כדי לברר אם בחפציו נמצאו בשמים שעליהם לא שילם לכאורה בדיוטי פרי". מדוע מפחדים כל כך ב'ישראל היום' משפה מדויקת (ומעמוד השער)? פרטי האירוע, עליהם אין חולק, הם כי פרופ' פרנקל עוכב בשדה התעופה של הונג קונג בחשד לגניבה. זוהי ההגדרה של החשד, מביכה ככל שתהיה, ואין מילה מדויקת יותר לתאר אותו. נוסף על כך, תגובתו של פרנקל מובאת במלואה בכל העיתונים, כמו גם העובדה כי לא הוגש בסוף כתב אישום כלשהו והתיק נסגר. במקום לעסוק בייפוי המציאות על מנת לשרת אינטרסים צרים, מדוע שעורכי 'ישראל היום' לא יניחו כי יש להם קוראים אינטליגנטים שמסוגלים להכיל את המציאות כמו שהיא?