מה הקשר בין עבריינות לתמיכה בכיבוש? ישי גולדפלם | 12.04.14 | שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס האם רוב הפוליטקאים החשודים או המורשעים בפלילים תומכים בכיבוש? מהי הסיבה, לדעת ספי רכלבסקי ("עברייני הליכוד", 'הארץ', 8.4), שבגינה מפלגת הליכוד "נגועה בפשע"? הכיבוש כמובן. ומה ההסבר? "ההשתוללות חסרת הגבולות של תנועת ההתנחלות בשטחים בשנות ה–80. שם נהפך העברייני לנורמטיבי". רכלבסקי מונה את חברי הכנסת שגדלו בליכוד בשנות השמונים, וכיכבו בשלל פרשות. חלקם הורשעו ונענשו וחלקם רק נחקרו: משה קצב, אברהם הירשזון, אהוד אולמרט, יצחק מרדכי, עמרי שרון, צחי הנגבי, אביגדור ליברמן, משה פייגלין, סילבן שלום ובנימין נתניהו. מתוך הקו המקשר שמתח רכלבסקי בין עבריינות לבין תמיכה ב"כיבוש", ניתן להבין שחברי הכנסת שלא תמכו בכיבוש, לא כיכבו אף הם בשלל פרשות. סקירה קצרה ברשת, מעלה שספי רכלבסקי אמר בערך את שליש האמת, לנוכח העובדה שעל כל חבר כנסת מהליכוד שצמח בפוליטיקה בשנות הויכוח על עתיד יהודה ושומרון ומצא עצמו נחקר או מורשע, ישנם לפחות שני חברי כנסת מהצד המתנגד ל"כיבוש", שמצאו עצמם באותם המצבים בדיוק. כיוון שרכלבסקי מנה ברשימה גם אנשי ליכוד שכנגדם נפתחו חקירות שלא הבשילו, נעשה גם אנו כך. ואלה שמות חלקם: השר אשר ידלין ממפלגת העבודה שהורשע בעבירת שוחד וישב בכלא. השר סלאח טריף ממפלגת העבודה שאף הוא הורשע בשוחד ונדון למאסר (ההרשעה, אגב, לא מנעהמיו"ר העבודה אהוד ברק, מלהחזירו לשורות המפלגה, בתפקיד יועץ מיוחד ושליח סודי ליו"ר המפלגה). השר והנשיא לשעבר עזר וייצמן ממפלגת העבודה, שנחלץ מכוח התיישנות מעבירות מרמה והפרת אמונים בפרשת אדוארד סרוסי ורמי אונגר (אנשי עסקים שנהגו להעביר לו סכומי כסף בזמן שכיהן כנבחר ציבור). השר לשעבר חיים רמון ממפלגת העבודה (ומשם, כמו ארבעה ממורשעי רכלבסקי הליכודניקים, עבר למפלגת קדימה), שהורשע בעבירת מין. השר לשעבר בנימין (פואד) בן אליעזר, עליו כתב נשיא מצרים לשעבר חוסני מובארכ בספר הזיכרונות שלו כי נהג לשלם לו – גם בתקופה שכיהן בממשלת ישראל – 25 אלף דולר מידי חודש על "יעוץ מיוחד לנשיא בענייני ישראל ויהודים", ושלא מצליח להסביר איך, לאחר ששימש כנבחר ציבור במשך עשרות שנים, רכש פנטהאוז ביפו בכתשעה מיליון שקלים. יושבת ראש הכנסת והשרה לשעבר מטעם מפלגת העבודה, דליה איציק, שנחלצה מחקירה פלילית למרות ששיפצה את דירתה הפרטית על חשבון תקציב הכנסת, בטענה שהיא צריכה להפוך מדירה רגילה לדירת שרד. השר לשעבר ויו"ר מפלגת העבודה יצחק בוז'י הרצוג, ששמר על זכות השתיקה בחקירותיו במשטרה, כמעורב עיקרי בהפעלת העמותות הפיקטיביות שהוקמו לצורך נצחונו של אהוד ברק בבחירות 1999. חבר הכנסת מטעם העבודה אלי בן מנחם, שנחקר אף הוא במשטרה בחשד לעבירת שוחד. גם נגד יו"ר הכנסת לשעבר מטעם העבודה, אברהם בורג, נפתחה חקירה פלילית בחשד לניסיון הסתרת כסף שהתקבל מעבריינים לצורך רכישת חברת "עשות אשקלון". והיו גם השר לשעבר מטעם 'שינוי', יוסף פריצקי, שעל אף שקרא "להיפטר מעולו של הכיבוש", נפתחה נגדו חקירה פלילית בחשד שניסה "לתפור תיק" ליריבו במפלגה, אברהם פורז; חבר הכנסת מהעבודה אבי יחזקאל, שנחשד בשימוש בכספי ציבור לצורך הפריימריס שלו ושמר בחקירה על זכות השתיקה; ראשת מרצ זהבה גלאון, שנחקרה בחשד שהוציאה כספים במרמה מהאיחוד האירופי (כדי להתנגד באמצעותם לכיבוש); יו"ר העבודה לשעבר, עמיר פרץ, שנחקר בחשד שכמו עמרי שרון, אותו הזכיר רכלבסקי כעבריין מהליכוד, הפר את חוק מימון מפלגות בבחירות לכנסת ה 15; חה"כ עזמי בשארה, שבשונה מחבר הכנסת מהליכוד משה פייגלין, אותו הזכיר רכלבסקי כעבריין מהליכוד בשל פעילותו במחאה "בעד הכיבוש", ברח מהארץ ונמלט מן הדין לאחר ששיתף פעולה עם האויב במסגרת מאבקו "נגד הכיבוש". מעניין לציין שמי שקרא להשיב לבשארה את כספי הפנסיה שלו גם לאחר שנודעה בגידתו במדינה, היה לא אחר מחבר הכנסת לשעבר ממרצ, דדי צוקר, מי שבעצמו הסתבך לאחרשחקירת מבקרת המדינה העלתה שעלות העסקתו כיו"ר עמותה פרטית, גולגלה על תקציבי משרד החינוך, ואשר עלתה לצוקר בקנס כספי. והיו גם רבים אחרים, בעיקר מתנועת ש"ס, שרק לאחרונה הצהיר יושב הראש שלה, אריה דרעי, עבריין מורשע בפני עצמו, על כך ש"ש"ס תתמוך בוויתורים כואבים על חלקי ארץ ישראל במסגרת תהליך מדיני", כלומר ש"ס תתנגד לכיבוש. יוצא אפוא, שמבחינת רכלבסקי, לפחות לפי מדדים מספריים, רצויה יותר המסקנה לפיה השחיתות אינה עניין של אידיאולוגיה, אלא חולשת אנוש בלתי נסלחת המתפזרת באופן שווה במלוא רוחב הקשת הפוליטית.
