מעשה ביריקה ובקטטה

זה כבר ריטואל של שנים. בכל שנה לקראת כריסמס, מועלית מחדש בעיתונות הבינלאומית טענה אותה מציפים הפלסטינים בעזרת סוכני משנה מהכנסיות בעיר העתיקה, ולפיה ישראל מתנכלת לנוצרים.

השנה חברו יחד כמה תקריות לכדי קמפיין מקיף ומסוכן, (כמובן גם בסיוע העיתונות הישראלית) שעורר הדים שליליים נרחבים בארה"ב, דווקא בקרב קהילות של נוצרים אוונגליסטים אוהדי ישראל.

ואלו התקריות:

שני נערים, על פי לבושם משולי החברה החרדית, תועדו משחיתים מצבות בבית קברות נוצרי עתיק. תייר מעורער בנפשו התפרץ מתוך קבוצת תיירים והשחית פסל של ישו בכנסייה בעיר העתיקה. בפתחה של מסעדה ארמנית התפתחה קטטה שקדמו לה צעקות נאצה מצד קבוצת ילדים יהודים, ובשני מקרים נוספים, עוברי אורח יהודים שחלפו ברחוב ליד כמרים, ירקו על הרצפה.

והיה אירוע נוסף, שמשמעותו החיובית סובבה לצורך הספין לשלילה: במסגרת חגיגות הפסחא בכנסייה היוונית האורתודוקסית בעיר העתיקה, נערך בכנסייה וסמטאות האבן הצרות סביבה מצעד המוני נושא לפידי אש. הסכנה גדולה, גם אם לא לוקחים בחשבון את אסון מירון שארע בשל מתאר דומה.

על כן, כבר בשנה שעברה הטילה המשטרה מגבלות על אירועים המוניים, מוסלמיים, יהודיים ונוצריים, וקבעה את מס' המשתתפים באירוע על 1800. קביעתה כמובן התקבלה.

השנה, על אף שהמהנדס מטעם הכנסייה העצמה המליץ לראשיה להשאיר את מגבלת המשתתפים כדי למנוע אסון, דחו אנשי הכנסייה את המלצתו ותחת זאת דיווחו לתקשורת הבינלאומית שהמשטרה הישראלית מונעת מהנוצרים בירושלים את חופש הפולחן.

ייאמר בבירור: התנכלויות הפרחחים לתושבי ירושלים העתיקה הנוצרים חמורות ועל המשטרה לעשות כל שלאל ידה (זה לא מסובך, השטח כולו מכוסה במצלמות אבטחה) לתפוס את הפרחחים ולהענישם.

אבל צבר התקריות הזה, מכוער ומגונה ככל שיהיה, אינו מאפיין את המצב האמיתי, ההפוך בתכלית, של הנוצרים בישראל בכלל ובירושלים בפרט.

מרכזת פרויקט 'חלון להר ציון', הפועל מטעם המרכז הבין דתי, תמי לביא, מודה בעצמה כי מגמת האלימות בירידה: "האלימות ממש פחתה ובשנים האחרונות האירועים עוברים יחסית חלק".

גם עיתון 'הארץ', שדיווח תחילה על "עלייה במספר התקריות האלימות כלפי אנשי כמורה נוצרים בעיר העתיקה", נאלץ לתקן את הדיווח, המוצג כאמת שאין עליה עוררין, ולייחסו לטענת "אנשי דת נוצרים".

הרושם העולה מהקמפיין הוא שהנוצרים כאן במצוקה. האמנם זה המצב?

ברור שלא. בדירוג "דלתות פתוחות", הסוקר את רדיפת הנוצרים ברחבי העולם, ישראל אפילו אינה מוזכרת, כיוון שאין בה בעיה של רדיפת נוצרים. (הרשות הפלסטינית לעומתה, מדורגת במקום לא מחמיא, בלשון המעטה).

למעשה, מצבם של הנוצרים, בירושלים בפרט ובישראל בכלל, הוא מצוין. נתוני למ"ס עדכניים לא מותירים מקום לספק: הקהילה הנוצרית בישראל פורחת, גדלה מספרית במגמה קבועה ורוב מוחץ מבין חבריה, 84%, מדווחים על שביעות רצון מחייהם בישראל.

מצבם של נוצרים במדינות האחרות במזרח התיכון, לעומת זאת, גרוע בהרבה. למעשה, בניגוד מוחלט לנוצרים בישראל, נאלצים הנוצרים לנטוש את ארצותיהם ולצאת לגלות מרוב שחייהם קשים ומרוב רדיפות רצחניות של המוסלמים אותם. כך הקופטים במצרים, המרונים בלבנון, הנוצרים בסוריה, כמובן ברשות הפלסטינית, הנעזבת מנוצרים, ועוד ועוד.

נסכם: דווקא ישראל, המדינה היחידה באזור בה משגשגת הקהילה הנוצרית, ודווקא בתקופה בה האלימות המועטה ממילא המופנית כלפיה נמצאת במגמת ירידה, היא סופגת קמפיין בינלאומי ארסי, המתבסס על מעשי פרחחים שבשום צורה אינם מייצגים את ישראל, אבל מצליח לשכנע נוצרים רבים ברחבי העולם שישראל מתנכלת לנוצרים.

שני לקחים. הראשון: אסור באיסור חמור להפגין עוינות כלפי נוצרים, אסור להקל ראש בתקריות כאלה כשהן קורות ויש למצות את מלוא חומרת הדין עם הפרחחים המעורבים בהן. השני: יש להשיב מלחמה תקשורתית שערה ובלא ליאות, בכל פלטפורמה אפשרית, להעמיד דברים על דיוקם.