עמירה הס וארגון "גישה" חוברים יחדיו

לפני מספר ימים פרסם ארגון "גישה" דו"ח קצר המתיימר לסתור דו"ח של משרד החוץ לגבי הסגר על רצועת עזה. מיד קפצה על ההזדמנות עמירה הס מ"הארץ" וכתבה על כך כתבה בעיתונה ("ארגון "גישה" מבהיר למי שאינו מעוניין לדעת מה מהות הסגר על רצועת עזה", 10.10.10). ראשית, הס העיתונאית החוקרת והסקרנית מגלה סקפטיות לגבי דו"ח של משרד החוץ כפי שהיא בדרך כלל מגלה סקפטיות לגבי הודעות רשמיות של המדינה. לעומת זאת, בדו"ח של ארגון "גישה", אחד מארגוני הקרן החדשה לישראל אשר הגישו תצהיר לוועדת גולדסטון המאשים את ישראל בפשעי מלחמה, הס לא מטילה כל ספק ומקבלת את תוכנו כאורים ותומים. עד כדי כך שהס פשוט גזרה והדביקה כמעט את כל הדו"ח כלשונו בכתבתה. מישהו עוד עלול לחשוב כי הס משמשת כדוברת הארגון.

אך לא בכך תם הסיפור. הדו"ח של "גישה" – וכפועל יוצא גם כתבתה של הס – הוא מניפולטיבי ומטעה, לא באופן מתוחכם במיוחד, אבל מספיק בכדי לצייר מציאות מסולפת עבור הקורא הממוצע.

הדו"ח מציג משפטים מתוך דו"ח משרד החוץ תחת הכותרת "נכון", ואז מציג נתונים משלו תחת הכותרת "נכון יותר". אולם ההשוואות בין הנתונים הן מוזרות למדי.

למשל, עפ"י הדו"ח נכון ש:

קרן המטבע הבינלאומית מעריכה את צמיחת התוצר המקומי הגולמי במחצית הראשונה של 2010 (בהשוואה למחצית הראשונה של 2009) ב- 9% בגדה המערבית ו- 16% ברצועת עזה.

אולם נכון יותר ש:

התוצר הלאומי הגולמי בעזה עדיין קטן ב- 40% ממה שהייתה בשנת 1994 ועליו לצמוח עוד כדי להגיע לרמה של 2007 […]

מעניין. למה דווקא 1994? למה לא 1987, או 2001, או 1975? מאז 1994 (אז נחתם הסכם "עזה ויריחו תחילה"), רצועת עזה עברה אינתיפאדה, התנתקות, השתלטות של החמאס ומלחמה. ברור שהכלכלה שלה לא נותרה יציבה. אולם כעת יש צמיחה של 16%. זהו נתון חיובי, לא שלילי. ומה מטרת המשפט "עליו לצמוח כדי להגיע לרמה של 2007"? נכון מאד. עליו לצמוח ואכן הוא צומח. מה בדיוק רוצים שם ב"גישה"?

דוגמא נוספת: עפ"י הדו"ח נכון ש:

ביולי… הונפקו 2,457 אישורי יציאה [מרצועת עזה].

אבל נכון יותר ש:

מספר זה הוא פחות מאחוז אחד ממספר היוצאים בספטמבר 2000, לפני שהטילה ישראל מגבלות חמורות.

מדוע להסתפק רק בשנת 2000? למה ש"גישה" לא ישוו את המצב לימים בהם לא היה צריך בכלל אישור לצאת מעזה ואלפי פועלים יצאו מדי יום ביומו לעבודה בתחום ישראל? הרי כך זה היה פעם, ובכך ההשוואה היתה מנפיקה נתונים דרמטיים עוד יותר. אז נכון שבהשוואה לשנת 2000 המספר אמנם ירד, אבל בהשוואה לשלושת השנים האחרונות, המספר עלה. כדי לחזק את דברי הדו"ח מפרטת עבורנו עמירה הס כמה אנשים חצו את מחסום ארז בשבוע אחד שבין סוף ספטמבר לתחילת אוקטובר, 2010 – 621 איש. גם כאן ניתן לשאול מה בדיוק רוצה להוכיח הס? 621 הוא פחות או יותר ממוצע שבועי של כ-2,500 איש בחודש – כמות האנשים שיצאו מעזה הן ביולי והן באוגוסט, כפי שפורסם בדו"ח משרד החוץ.

דוגמא נוספת: עפ"י הדו"ח נכון ש:

מספר פרויקטים כבר יושמו במלואם או שנמצאים בעיצומם. בין הפרויקטים נמנית חלוקת מכולות שישמשו ככיתות לימוד, פרויקט של האו"ם.

אבל נכון יותר ש:

ילדים בבתי הספר של אונר"א נאלצים ללמוד במכולות הללו בגלל שלמרות "ההקלות" ישראל עדיין לא אישרה את כניסתה של אף משאית אחת של חומרי בניין עבור 100 בתי הספר החדשים שאונר"א ביקשה לבנות.

גם ב"גישה" מודים כי "המשפט הבינלאומי אמנם מאשר הגבלות שמיועדות למנוע העברת חומרי לחימה, אך אינו מאשר לישראל למנוע העברת סחורות אזרחיות באופן מובהק". חומרי בנין הכוללים ברזל ובטון נכנסים תחת הקטגוריה של חומרי לחימה, במיוחד עבור החמאס אשר מבצר ומדפן את הרצועה לקראת העימות הבא עם ישראל. ולכן, הכנסת המכולות בכדי לשמש כיתות לימוד מהווה דרך יצירתית לעקוף את איסור הכנסת חומרי הבניין ועדיין לתת מענה לצרכי הלימוד של ילדי עזה. שוב, זהו נתון חיובי בכורח הנסיבות, ולא שלילי.

מעבר לכך, בדו"ח של משרד החוץ מוזכרים עוד פרויקטים אשר קרמו אן קורמים עור וגידים ברצועה, כמו למשל בניית תחנת שאיבה בתל אל-סולטן, בניית 151 יחידות דיור בחאן יונס, העברת ציוד למחנות קיץ של אונר"א (אשר נשרפו לאחר מכן על ידי תומכי החמאס), הכנסת ציוד לטובת בניית 900 חממות ו-600 יחידות חקלאיות משפחתיות, שיפוץ בית החולים "אל-קודס" ובניית שני מכונים לטיהור שפכים בבית להיה ובשייח עיילין. נוסף על כך, 31 פרויקטים נוספים אושרו והם כוללים שיפוץ והרחבה של בתי ספר ומרפאות, טיפול בשפכים ושיפוץ המחלקה הקרדיולוגית בבית החולים האירופאי. אך כל זה לא מעניין את "גישה". למרות שחומרי בנין כן הוכנסו לטובת פרויקטים באחריות ארגונים בינלאומיים, להם חשוב להתעסק במכולות שמשמשים כיתות.

דוגמא נוספת: עפ"י הדו"ח נכון ש:

התנועה גברה במידה ניכרת. מספר המשאיות המתואמות עם הרשות הפלסטינית מגיע בדרך כלל לקיבולת המקסימלית הנוכחית של 250 משאיות ביום.

אבל נכון יותר ש:

הגם שנפח המשאיות גדל, מספר המשאיות הנכנסות הוא רק 38% מהביקוש בחודש האחרון, בגלל סירובה של ישראל לפתוח מחדש את המעברים שהיא סוגרת מאז 2007.

מדוע לא ציטטו בדו"ח של "גישה" את המשך הדברים בדו"ח משרד החוץ? עפ"י משרד החוץ, עבודות להרחבת מעבר הסחורות "כרם שלום" נעשות בימים אלה הן בצד הישראלי והן בצד הפלסטיני. ושם מוסבר:

המטרה המיידית היתה להגיע ל-250 משאיות על בסיס יומי ומטרה זו הושגה. עבודות ההרחבה נעשות על מנת להגיע ליעד של 300 משאיות ביום עד סוף 2010, ו-400 משאיות ביום במחצית הראשונה של 2011.

כלומר, ב"גישה" מתלוננים על "סירובה של ישראל לפתוח מחדש מעברים", אבל מתעלמים לחלוטין מהעבודות להרחבת המעברים הנעשות בימים אלה אשר יגדילו את נפח הסחורות ב-60% בחצי שנה הקרובה.

באופן כללי ארגון "גישה" בחר בחמישה משפטים מתוך דו"ח בן 36 עמודים של משרד החוץ וביסס עליהם את הדו"ח שלו. חמשת המשפטים הללו, שגם אותם הארגון לא ממש מצליח להפריך, הם אחוז קטן מתוך דו"ח שלם המכיל אינפורמציה, נתונים וגרפים מהם מתעלמים הן ארגון "גישה" והן עמירה הס. בכך הדו"ח שלהם הוא מניפולציה אחת גדולה אשר מציג מציאות חלקית ומסולפת. מדוע הס לא ביצעה השוואה בין שני הדו"חות, או דיווחה באופן נפרד על דו"ח משרד החוץ? האם אין לה אמון במהימנותו של הדו"ח? הרי אפילו ב"גישה" לא טענו כי משרד החוץ משקר – עובדה שהם הגדירו את המשפטים המצוטטים ממנו כ-"נכון".

עפ"י הס, בדו"ח של "גישה" הארגון מבקש "להתבונן בהקשר כולו". אולם לא בטוח כי הס בעצמה מתבוננת בהקשר כולו. רק כך ניתן להסביר כיצד היא מבצעת קופי אנד פייסט לדו"ח מגמתי ולוקה בחסר.