ערוץ 14 מציג: המחאה שלא הייתה

"ישראל של שנת 2022 יקרה יותר מתמיד".

כך פותח הכתב שגיא אלמוג כהן את כתבתו ששודרה לאחרונה בערוץ 14 ועוסקת באינפלציה המאמירה ויוקר המחיה המכביד על האזרחים. הוא נותן כדוגמה את ההתייקרויות המשמעותיות מהזמן האחרון במחירי הדלק, החשמל ועליית הריבית.

הוא ממשיך ומפרט:

הנטל הכלכלי על אזרחי ישראל גדל מדי חודש. בשנה האחרונה ראינו זינוקים במחירי התחבורה הציבורית, הרכב, הביטוחים וגם במוצרי המזון.

בכתבה מרואיין גם פרשן כלכלי בשם איציק יהושוע, המתריע כי בפועל עליות המחירים גבוהות הרבה יותר ממה שמספרים הנתונים הרשמיים:

הצורה שבה בנק ישראל מודד את האינפלציה לא תואמת באמת את מה שקורה בשוק.

פה כבר אפשר להצביע על כמה שגיאות שנפלו בכתבה. למשל, לא בנק ישראל מודד את האינפלציה אלא הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בנוסף, מחירי התחבורה הציבורית לא עלו עדיין – עליית התעריפים נדחתה על ידי הממשלה לפי שעה.

אך זו לא הבעיה המרכזית בכתבה. הכשל המרכזי בה מגיע כשהכתב מחליט לקחת שורת מחאות שהתקיימו לאחרונה ו"לספח" אותן לכתבה על האינפלציה המשתוללת:

אזרחים רבים נמצאים במצב של קריסה כלכלית, ומדי שבוע קמות מחאות חדשות של ארגוני עצמאים וענפים שונים במשק נגד הטיפול הממשלתי במשבר הכלכלי.

ואז שגיא אלמוג כהן מספק "כמה דוגמאות רק מהשבוע האחרון", ומונה רשימה ארוכה של מחאות: מחאת מנהלי בתי הספר (שעסקה בתנאי העסקת המורים והרפורמות בתכנית הלימודים ובניהול תקציב בתי הספר); מחאת נהגי האוטובוסים (שמחו על תנאי העסקתם); מחאת מגדלי העופות (נגד החוק שיימנע שימוש בכלובי סוללה) והדייגים (נגד ההגבלות על ענף הדיג); ומחאות החקלאים בכלל (שנלחמות נגד הרפורמה בחקלאות שמטרתה היא הורדת יוקר המחייה).

מה משותף לכל המחאות שלעיל? ובכן, אף אחת מהן לא עסקה או התיימרה לעסוק ביוקר המחיה או ב"משבר הכלכלי". נציגי המחאות עצמם לא הזכירו את האינפלציה כאחת הסיבות למאבקם. למעשה, חלק מהם נאבקים נגד תכניות הממשלה להוריד את יוקר המחייה.

ניתן לטעון כמובן שתכניות אלה לא ישיגו את יעדן ונזקיהן יגברו על תועלתן. פחות לגיטימי לעמוד לצדם של המוחים (משהו שערוץ 14 עושה כבר כמה חודשים), להציג אותם כלוחמים ביוקר המחייה ובסוף הכתבה להתלונן ש"הממשלה לא מספקת פתרונות לאזרחים, שמשלמים מחיר כבד".