פאניקה מול מציאות בתקשורת הישראלית

האם דו"ח הטרור השנתי שפרסמה מחלקת המדינה האמריקנית כולל "ביקורת חריפה שלא בכל יום רואים כמותה" כלפי ישראל, או שמא התקשורת הישראלית מחפשת סנסציה?

כבכל שנה, פרסמה מחלקת המדינה האמריקנית לפני מספר ימים את הדו"ח השנתי שלה על מצב הטרור בעולם. מי שנחשף לדו"ח באמצעות התקשורת הישראלית, לא יכול היה להימנע מהרושם שהכותרת הראשית של הדו"ח היא דאגתה הגוברת של ארה"ב מפני "טרור תג מחיר", ההולך ומתפשט בישראל בלא תגובה מצד המדינה:

 

'הארץ': "דו"ח משרד החוץ האמריקאי: מתנחלים אינם נענשים על פגיעה בפלסטינים"

 

nrg: "ארה"ב: פשעי תג מחיר גוברים, ללא העמדה לדין"

 

גלי צה"ל: "דו"ח אמריקני מותח ביקורת על הטיפול בתג מחיר"

 

חדשות ערוץ 2: "ארה"ב: מעשי תג מחיר גוברים"

 

ynet: "דו"ח אמריקני: הטרור היהודי מתגבר וישראל לא מענישה, ירי הרקטות מרצועת עזה פוחת"

 

בחדשות 10 הרחיקו לכת וקבעו בכותרת כי "ארה"ב מאשימה: ישראל לא עוצרת פשעי שנאה נגד פלסטינים". בגוף הדיווח דיבר גיל תמרי, הכתב בוושינגטון, על "דו"ח בביקורת כל כך חריפה על ישראל, שלא בכל יום אנו רואים כמותה". "אין ספק," מסכם תמרי את הדיווח, "שפת הדו"ח היא שפה שלא היינו רגילים לה בשנים האחרונות ביחסים שבין ישראל לארצות הברית". "בהחלט לא", עונה לו בחומרה המגישה מהאולפן.

 

לפני שנבהלים, כדאי בכל זאת לברר: האם באמת היה דו"ח הטרור של מחלקת המדינה לשנת 2013 כה ביקורתי מבחינת ישראל? האם הוא חמור יותר מדו"חות קודמים? ובכן, בחינה מעט יותר יסודית של הדו"ח מעלה שהכותרות הצעקניות שלהן הוא זכה בתקשורת הישראלית חוטאות לאמת.

 

וזאת מכיוון שכשמשווים את הביקורת על ישראל עם השבחים להם היא זוכה בדו"ח, וכשמשווים את ההתייחסות ל"טרור תג מחיר" עם ההתייחסות לטרור האסלאמי המופנה נגד ישראל, גם בהיקף ההתייחסות ובוודאי מבחינת תוכן הביקורת, נראות הכותרות הללו כמדריך העומד מול עץ תפוזים ריחני ועמוס פרי, שבאחד התפוזים באחד מענפיו הפנימיים פשתה רקבובית, והוא עומד מול העץ, מצביע עליו לקהל, מעווה פניו ואומר "איזה רקבון".

 

החלק הנוגע לטרור במזרח התיכון מכיל קרוב ל-30 אלף מילות ביקורת קשה על הטרור הרצחני שהשתולל ב-2013 בארצות הערביות במזרח התיכון. החלק שהתייחס לישראל, רצועת עזה והגדה המערבית, כולל קרוב ל-3000 מילה, כלומר כעשרה אחוזים מהדו"ח שהתייחס לטרור במזרח התיכון. בתוך ההתייחסות לטרור בישראל, ביו"ש ובעזה, הקדישו מחבריו לתופעת "תג מחיר" כ-300 מילה, כלומר כעשרה אחוז בלבד ממה שהקדישו לטרור המופנה נגד ישראלים באותם המקומות בדיוק.

 

אלא שגם אותם כ-300 מילים העוסקות ב"תג מחיר" (כאמור, אחוז אחד בלבד מהתייחסות הדו"ח לטרור האסלאמי במזרח התיכון), אינן כולן ביקורתיות. מה שעשו כמעט כל עורכי הכותרות של התקשורת הישראלית, היה להשמיט מתוך אותן 300 מילים את כל המשפטים החיוביים מבחינת ישראל, לדוג את שני המשפטים השליליים ולהציגם כחזות הכל.

 

החלק הנוגע לישראל בדו"ח נפתח במילים אלה:

 

[pullquote]סקירת רוחב: ישראל המשיכה להיות שותפה המחויבת למאבק בטרור ב-2013. ישראל שוב ניצבה בפני איומי טרור מצד חמאס, ועדות ההתנגדות העממיות, והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, במיוחד מעזה אך גם מהגדה המערבית ומחיזבאללה בלבנון.[/pullquote]

 

לאחר דיווח על הנפגעים וההרוגים הישראליים מטרור במהלך השנה, מופיע המשפט המרשיע המצוטט בכל כותרות כלי התקשורת הישראליים, וזו לשונו:

 

[pullquote]

התקפות של מתנחלים ישראלים קיצוניים נגד תושבים פלסטיניים, רכוש ואתרי פולחן בגדה המערבית, המשיכו וגברו ללא העמדה לדין, על פי מקורות באו"ם וארגונים לא ממשלתיים.

 

[/pullquote]

בהמשך הדיווח, לאחר סקירת הנזקים שגרמו פורעי "תג מחיר" (399 אירועים שחלקם הסתיימו בנפגעים או בנזק לרכוש, כולל השחתת חמישה מסגדים ושלוש כנסיות), מתוארת תגובת המדינה להתגברות התופעה:

 

[pullquote]ממשלת ישראל הקימה יחידה משטרתית חדשה המיועדת במיוחד לחקור פשעים אלה גם בגדה המערבית וגם בישראל, וביוני הקבינט הביטחוני הסמיך את שר הביטחון לסווג קבוצות המבצעות התקפות "תג מחיר" כהתארגנויות בלתי חוקיות, מה שאפשר לרשויות הביטחון מרחב תמרון גדול יותר באיסוף מידע על קבוצות אלה ומעצר חברים בהן אשר ביצעו התקפות "תג מחיר".[/pullquote]

 

עיתון אחד, 'ישראל היום', בחר כותרת אחרת לדיווח על פרסום הדו"ח של מחלקת המדינה. הוא פשוט ציטט את המשפט הפותח את הדיווח על ישראל, עזה והגדה המערבית בדו"ח, ולפיו "ישראל עמדה גם השנה בפני איומי טרור מחמאס".

 

אז מה היה לנו כאן? מתוך דיווח כולל של מחלקת המדינה האמריקנית על הטרור במזרח התיכון בשנת 2013, 99% הוקדשו לסקירת טרור אסלאמי המופנה כנגד מוסלמים, נוצרים ויהודים. פחות מאחוז מהדיווח הוקדש לתופעת "תג מחיר". הדיווח על "תג מחיר" שהיה קצרצר וכמעט אגבי באופן יחסי, הורכב מנתונים לקוניים, ומשתי התייחסויות ענייניות: אחת – בארבעה משפטים בשם מחברי הדו"ח – רואה בחיוב את תגובת ישראל לתופעה; ושניה –  בת משפט אחד, הנשען על מקורות באו"ם ובארגונים לא ממשלתיים – רואה את התייחסות ישראל לתופעה בשלילה. מה מכל זה הוקפץ לכותרות, כבר ראינו.

 

הכותרות הנ"ל מזכירות את הכתבה השגויה שפורסמה ב'הארץ' לפני שנתיים לפיה דו"ח הטרור של שנת 2011 הגדיר לראשונה ובאופן תקדימי אלימות של מתנחלים נגד פלסטינים כ"טרור". היה זה ניסיון לתאר החרפה ביחסי ישראל-ארה"ב, אולם מדובר היה בשגיאה שכן מאז דו"ח הטרור הראשון שפורסם ב-2004, אלימות של ישראלים נגד פלסטינים תמיד כונתה "טרור", כך שלא היתה החרפה, ולמעשה לא היה סיפור.

 

כאז גם השבוע, כלי התקשורת ניפחו את הנאמר בדו"ח מעבר לפרופורציה האמתית שלו, כל אחד מסיבותיו שלו. על זה היה אומר יצחק שמיר: הדו"ח אותו דו"ח והתקשורת אותה תקשורת.