קורבנות יהודים לא זוכים לכותרת ראשית

(8.4.11)
המהדורה הבינלאומית של ה"ניו יורק טיימס" פרסמה כתבה ראשית על קשיי התושבים הפלסטינים הגרים סמוך ליישוב איתמר. האם גם הרצח באיתמר מספר שבועות קודם לכן זכה לכותרת ראשית? עדות נוספת להטיה ולחד-צדדיות אליהן נחשפים קוראים תמימים בכל הקשור לישראל.

המהדורה הבינלאומית של ה"ניו יורק טיימס" פרסמה כתבה ראשית על קשיי התושבים הפלסטינים הגרים סמוך ליישוב איתמר. האם גם הרצח באיתמר מספר שבועות קודם לכן זכה לכותרת ראשית? עדות נוספת להטיה ולחד-צדדיות אליהן נחשפים קוראים תמימים בכל הקשור לישראל.

                                                                              תמונה שלא תראו ב"טריביון". בית משפחת פוגל

לעיתון ה"ניו יורק טיימס" ישנה מהדורה בינלאומית בשם "אינטרנשנל הראלד טריביון" (International Herald Tribune), אשר מופצת גם למנויי "הארץ" בשפה האנגלית. השבוע תרגם ופרסם "הארץ" את הידיעה הראשית של העיתון מיום שני ("חיפושים, פשיטות ומאות עצורים בכפר הפלסטיני עוורתא", 6.4.11) יומיים לאחר פרסומו באנגלית (Israel Scours Palestinian Village in Hunt for killers", 4.4.11").

הכתבה של איזבל קרשנר מבקשת לבחון את המתרחש בכפר הפלסטיני עוורתא הסמוך ליישוב איתמר, אליו הובילו עקבות רוצחי משפחת פוגל לפני כחודש. הכתבה מלמדת הרבה על אופן הסיקור המוטה של העיתון הפופולארי, במיוחד כשמשווים אותה לאופן בו סיקר העיתון את רצח משפחת פוגל.

בכתבה, אשר הופיעה תחת הכותרת הראשית בעמוד הראשון ביום פרסומה, דווח על הקשיים עימם מתמודדים תושבי עוורתא בעקבות רציחתם של חמשת בני משפחת פוגל באיתמר הסמוכה. הכתבה, אשר מלווה בתמונה גדולה, מתארת את חשיפתם של תושבי הכפר למעצרים, עוצרים, פשיטות והרס של רכוש הקשורים לחקירה המתמשכת של הרצח. הכיתוב של התמונה – בה נראית ילדה פלסטינית אוחזת בפעוט ועומדת ליד פלסטיני נוסף – הוא (בעיתון "הארץ" תמונה זו לא פורסמה):

ילדה פלסטינית, רבא עבד אל-כרים, 6, בכניסה לביתה אשר נערכו בו מספר חיפושים על ידי חיילים ישראלים כחלק מחקירת רצח מתמשכת.

 

ומה לגבי האופן בו כיסה העיתון את רצח הפוגלים – אירוע אשר היווה את הקטליזטור לפשיטות ולמעצרים בכפר עוורתא? האם רצח המתנחלים גם זכה לכותרת בעמוד הראשי מלווה בתמונה מעוררת סימפטיה עם כיתוב אשר מאניש את הקורבנות – במקרה הזה, לא קורבנות של חיפושים ומעצרים, אלא של רצח אכזרי?

לא ממש. ה"אינטרנשנל הראלד טריביון" דיווח על הרצח באיתמר ביום שני, כמעט שלשה ימים לאחר הרצח אשר בוצע בשישי בלילה. הידיעה לא הופיעה בעמוד הראשי כי אם בעמוד 10. הסיבה לעיכוב היא מכיוון שהעיתון מוציא לאור מהדורת סוף שבוע של שבת-ראשון, והאירוע התרחש מאוחר מדי ביום שישי מכדי שייכנס למהדורה. אך תזמון אינו יכול להסביר את מיקום הידיעה, הדגשים בה, או הכותרת שלה:

ישראל מתכננת בתי מתנחלים חדשים; ההודעה באה לאחר שמשפחה בעלת חמש נפשות נהרגה בגדה המערבית.

הידיעה מה-14.3 מתחילה במילים:

ביום ראשון ישראל אמרה כי תבנה מאות יחידות דיור חדשות בגושי ההתיישבות שבגדה המערבית לאחר עיכוב של חודשים של מתן אישורים לבניה בתמיכת הממשלה באזורים אלה.

הצעד נועד לרכך את זעם המתנחלים, במיוחד לאחר הריגתם של חמשה בני משפחה בהתנחלות איתמר שבגדה המערבית. אך הוא גם עלול לסבך את המאמצים לחדש שיחות שלום ישראליות-פלסטיניות.

הידיעה פותחת בהתמקדות על התנחלויות; משפחת פוגל קיבלה אזכור אגבי רק בפסקה השניה. תשע הפסקאות הבאות מדברות על תכניות בינוי של התנחלויות. שמה של משפחת פוגל מוזכר (רק שם המשפחה, ללא שמות פרטיים) וסיפורם מסוכם בקצרה רק בפסקה ה-12, שם נכתב:

הודעת הממשלה יצאה שעות לפני הלוויותיהם של חמשת בני משפחת פוגל ביום ראשון, הכוללים הורים, שני ילדים ופעוט אשר נדקרו למוות בשנתם. ממשלת ישראל טוענת כי הרוצחים הינם פלסטינים.

זה הכל בנוגע למשפחת פוגל. ה"הראלד טריביון" "כיסה" את שחיטתם של הפוגלים מתוך קונטקסט של הודעה ישראלית על בניית בתים בהתנחלויות, ולא באופן הפוך, כפי שקרה במציאות. וכך, אפילו פעולה אכזרית במיוחד של הפלסטינים לא זכתה לדיווח עצמאי, אלא הוכללה כחלק מ"הסיפור הגדול יותר" של מחאה פלסטינית נגד ישראל.

בניגוד לכיסוי הזעום של רצח הפוגלים, הכתבה על הקשיים בעוורתא מקדישה חמש פסקאות למשפחת קואריק. הכתבת מדווחת:

ההרג באיתמר התרחש כמעט שנתיים לאחר ששני בני דודים בני 19 מעוורתא, מוחמד קואריק וסאלח קואריק נורו למוות בידי חיילים ישראליים על אדמת הכפר.

מעבר להזכרת שמם הפרטי, התחשבות שלא התקיימה אצל הפוגלים, הכתבה כוללת פירוט נרחב של החקירה הצבאית של מות בני הדודים, פשיטות חוזרות על בית המשפחה, מעצרים של בני המשפחה, עוני המשפחה, וגינוי הרצח באיתמר על ידי אבי המשפחה. התמונה הגדולה והבולטת בעמוד הראשון של ילדי משפחת עבד אל-כרים הקטנים הופכת את קשיי הפלסטינים לסיפור אישי.

העיתון לא הכליל תמונות של ילדי פוגל הצעירים מתנהלים להם בחייהם התמימים. לא היו צילומים בידיעה הקודמת מעמוד 10 אשר הזכירה בקצרה את טבח המשפחה. העיתון לא הכליל שום תמונה שיכולה להאניש את המשפחה, את הבית בו חיו ומתו, או את הלוויותיהם בהם השתתפו 20,000 אנשים. וכך, ה"טריביון" הפשיט את הפוגלים לא רק מזהותם – כשכתב על "ההרג באיתמר" אך לעולם לא הזכיר את שמותיהם הפרטיים – אלא גם מכל פרט או תמונה שיכולה להאניש אותם ולקרב אליהם את הקוראים.

לטענת המתנחלים, פלסטינים רצחו בעבר

חוסר האיזון בא לידי ביטוי במישור נוסף. פעמיים הזכירה קרשנר את גינויים ואף סלידתם של תושבי עוורתא מהרצח באיתמר:

תושבי הכפר, שגינו את הרצח, מסרבים להאמין שאחד מתושבי הכפר אחראי למעשה כזה. "לא ייתכן שפלסטיני שהוא ערבי מוסלמי ביצע את הפשע", אומר אסד עבד אל-כארים לולא, תושב הכפר כבן 70.

ופעם נוספת:

בדומה לפלסטינים אחרים כאן, הוא [אבי משפחת קאוירק] אומר כי רצח ילדים מנוגד לתרבות ולמסורת שלהם.

ומיד אחר כך היא מביאה את הצד השני:

ואולם, לפי המתנחלים, בעשור האחרון היו לפחות תריסר פיגועים שביצעו פלסטינים, שבהם נרצחו ילדים ישראלים, בהם שניים – בני 12 ו-15 – שנורו בביתם באיתמר ב-2002.

בכותבה "לפי המתנחלים", הופכת הכתבת עובדות לטענות. היא מעמידה את גישתם המתונה של הפלסטינים אשר אומרים כי לא ייתכן שפלסטיני עשה את זה, מול טענה סובייקטיבית של המתנחלים שכביכול פלסטינים רצחו ילדים בביתם מספר פעמים בעבר.

כמה מסובך למצוא את סיפורם של גלעד שטיגליץ (15), נתנאל ריאחי (17) ואברהם סיטון (18), אשר נרצחו על ידי פלסטיני באיתמר ב-2002?

ומה לגבי משפחת שבו – האם רחל וילדיה נריה (15), צבי (12) ואבישי (5), אשר נרצחו בביתם שבאיתמר על ידי פלסטיני ב-2002?

ומה לגבי דניאל שפי (5) אשר נרצחה על ידי פלסטיני בביתה ביישוב אדורה ב-2002?

ומה לגבי משפחת אוחיון – האם רויטל (34) וילדיה מתן (5) ונעם (4) – אשר נרצחו בביתם בקיבוץ מצר על ידי פלסטיני ב-2002?

ומה לגבי קובי מנדל (14) ויוסי אישרן (14) אשר נסקלו למוות על ידי פלסטינים סמוך לביתם שבתקוע ב-2001?

ומה לגבי שלהבת פס (8 חודשים) אשר נורתה על ידי צלף פלסטיני בעודה בעגלת תינוק סמוך לביתה שבחברון ב-2002?

ומה לגבי משפחת חטואל – האם טלי (34), וילדיה הילה (11), הדר (9), רוני (7) ומרב (2) – אשר נרצחו ביריות מטווח אפס על ידי פלסטיני תוך כדי נסיעה ב-2004?

האם כתבת בכירה של עיתון מכובד לא מסוגלת להגיע לעובדות הללו במקום לכתוב "לפי המתנחלים"?

כך מוצגים אירועים דרמטיים ומשמעותיים בישראל באחד העיתונים החשובים בעולם. ה"אינטרנשנל הראלד טריביון" מגלה עיתונאות ירודה, מוטה וחד צדדית. לא מדובר בדיווח על חדשות אלא באג'נדה במסווה של חדשות. וכך, הקורא האירופאי התמים סופג את הסילוף מבלי לדעת שעובדים עליו.

למאמר זה התפרסמו 0 תגובות

הצהרת נגישות

Contrary to popular belief, Lorem Ipsum is not simply random text. It has roots in a piece of classical Latin literature from 45 BC, making it over 2000 years old. Richard McClintock, a Latin professor at Hampden-Sydney College in Virginia, looked up one of the more obscure Latin words, consectetur, from a Lorem Ipsum passage, and going through the cites of the word in classical literature, discovered the undoubtable source. Lorem Ipsum comes from sections 1.10.32 and 1.10.33 of "de Finibus Bonorum et Malorum" (The Extremes of Good and Evil) by Cicero, written in 45 BC. This book is a treatise on the theory of ethics, very popular during the Renaissance. The first line of Lorem Ipsum, "Lorem ipsum dolor sit amet..", comes from a line in section 1.10.32.The standard chunk of Lorem Ipsum used since the 1500s is reproduced below for those interested. Sections 1.10.32 and 1.10.33 from "de Finibus Bonorum et Malorum" by Cicero are also reproduced in their exact original form, accompanied by English versions from the 1914 translation by H. Rackham.
Ez accessibility wheelchair logo

נגישות