רוגל אלפר: לסתום לאבישי בן חיים את הפה כי דעה מוכרחה להיות מבוססת על עובדות

הבוקר כותב רוגל אלפר ב'הארץ' את השורה החיננית הבאה:

אכן, דעה המתפרסמת בתקשורת מוכרחה להיות מבוססת על עובדות. זה לחם וחמאה של עיתונות, זו הנורמה היסודית ביותר בתחום. אחרת היא קשקוש, שקר.

מה להגיד, דברים כדורבנות.

ובכן, הנה מקבץ קטן של "דעות" שפרסם אלפר ב'הארץ' רק מהשבועות האחרונים, כולן כמובן מבוססות על עובדות, שהרי זה לחם וחמאה של עיתונות, זו הנורמה היסודית ביותר בתחום, אחרת היא קשקוש, שקר:

כל החרדים הם "כת מטורפת שעתידה להחריב את המדינה"

העובדה עליה מבוססת דעה זו "התנהגותם בקורונה". (כידוע, לפי נתונים עדכניים מקדם ההדבקה במגזר החרדי נמוך ממקדמי ההדבקה במגזר הארצי, במגזר הכללי ובמגזר הערבי, ואף מצוי במגמת ירידה, לעומת מגמת עלייה בשאר המגזרים)

עם ישראל לא מתנגד לביצוע טבח כעניין עקרוני או סמלי. נהפוך הוא. הוא מייחל לכך כאיש אחד, בפולחן לאומי ומשפחתי יום יומי

העובדה התומכת בדעה זו: מסורת שירת מעוז צור בזמן הדלקת נרות חנוכה

ראש הממשלה הוא "מניאק ישראלי טיפוסי". העובדה עליה מבוססת דעה זו: "מירפק את דרכו לראש תור החיסונים"

"רוב היהודים בישראל גזענים". ה"עובדה" עליה מבסס אלפר דעה זו: ההתנגדות הציבורית הרחבה למדינה דו לאומית, המורכבת מרוב ערבי שווה זכויות.

"רצון העם אינו דמוקרטי". ועל מה מבוססת דעה זו? על העובדה שרבים בציבור בוחרים להצביע לליכוד

היתה גם דעה של אלפר לפיה אחרי הסגר ירדו מהארץ המוני ישראלים. ה"עובדה" עליה מבוססת דעת זו: תהליך ירידה מהארץ של "ישראלים ליברלים" כלשונו. זהו שקר. שיעור העוזבים את ישראל הוא הנמוך ביותר אי פעם, ועומד על 0.7 עוזבים בשנה על כל 1000 איש, שיאה של מגמה קבועה של היעלמות תופעת הירידה מהארץ)

וכמובן שהיו עוד "דעות" מרשימות של אלפר לאינסוף, כולן כמובן מנומקות ב"עובדות" חותכות, כמיטב "הנורמה היסודית בתחום", שאינן חלילה, לא "קשקוש" ולא "שקר".

"האם צריך לסתום לאב"ח את הפה כשהוא מפיץ שקרים בשידור חי?" שואל אלפר, ומשיב: "כן". וגם מסביר:

בעיתונות יש עריכה. תפקידו של עורך לוודא שכל הנאמר מבוסס על עובדות. אקט הצִנזור של אב"ח הוא רק תופעות לוואי במקרה זה. העיקר הוא שימור הסטנדרט העיתונאי המקצועי

מה זה אומר לגבי הרעיון לבצע דווקא באלפר "אקט צנזור" למען שמירת "הסטנדרט העיתונאי המקצועי"?

שיהיה ברור: אנחנו מתנגדים נחרצות לצנזור אלפר, משתי סיבות:

כי חופש הביטוי יקר מפז, כולל החופש לכתוב הבלים, השמצות ושקרים.

וכי אנחנו אוהבים את אלפר