שוב שקר גס ב'הארץ' ושוב השוואה שלנו לנאצים על בסיסו

סעיף ההריגה בכתב האישום נגד הנער הנאשם ביידוי האבן שהרגה את עאישה א-ראבי, הרגיז מאד את ה"מומחה למשפט" פרופ' מרדכי קרמניצר.

במאמר שפרסם ב'הארץ', תחת הכותרת "פרשנות", קובע קרמניצר ש

האשמת הנער בהריגה (ולא ברצח) היא פריביליגיה של עבריינים "משלנו".

אחר כך הוא שואל, יותר מדויק מתרה:

ההקלה הזו מעמידה את ישראל במבחן: האם היא מחויבת לשוויון או מעבירה מסר סלחני לפורעי חוק יהודים?

קרמניצר אינו שקרן רגיל אלא שקרן ערמומי. לכן הוא נמנע מלכתוב במפורש את ההשוואה, אבל היא מובנת מאליה: את הערבים ההורגים יהודים ביידוי אבנים אל מכוניותיהם הנוסעות אנו מאשימים ברצח, אבל את היהודים העושים את אותו המעשה אנו מאשימים רק בהריגה.

בהמשך הוא כבר מנופף באצבעו בצורה מדויקת יותר:

מערכת אכיפת החוק חייבת לנהוג לפי העיקרון של שוויון בפני החוק.

ולבסוף, איך לא, ההשוואה הבלתי נמנעת לנאציזם:

ישראל עומדת למבחן. האם היא מחויבת לשוויון ערך האדם ולהיעדר הבחנה בין דם לדם? או שמא היא נגועה בסינדרום הווימארי

אלא שקרמניצר, וכמוהו עורכי 'הארץ' שפרסמו את "פרשנותו", יודעים היטב שטענתם בשקר גמור יסודה:

שלושה מקרים של יידוי אבנים לאומני בידי פלסטינים, שהסתיים במות הקורבנות היהודים, הובאו בעשור האחרון להכרעת בית המשפט.

התינוקת אדל ביטון, תושב ירושלים אלכסנדר לבלוביץ' ותושבי קריית ארבע אשר ובנו הפעוט יהונתן פלמר.

רוצחי אדל ביטון הורשעו בהריגה ולא ברצח, במסגרת עסקת טיעון וקיבלו עונש מופחת.

רוצחי אלכסנדר לבלוביץ' הורשעו אף הם בהריגה ולא ברצח.

את אשר ויהונתן פלמר רצחה חוליית טרור. רק אחד החברים בה, שיידה בעצמו את האבן, אכן הורשע ברצח, אבל נסיבות המקרה, המפורטות בכתב האישום, ייחודיות ורחוקות מזרח ממערב מהריגת עאישה א-ראבי, שכמובן חמורה מאד כשלעצמה.

מדובר היה בחולית טרור מאורגנת היטב, שהתאמנה ופעלה בשיטה קבועה: יידוי סלעים מרכב נוסע לעבר רכב נוסע, תוך שימוש בכוח הפיזיקלי הנוסף ליידוי האבן, הנגרם מנסיעת שני כלי הרכב.

חברי החוליה הואשמו בנוסף ב29 נסיונות רצח נוספים באותה השיטה.

ומעל לכל, הנאשם ברצח הופלל בחקירתו על ידי חבריו, גם לגבי הכוונות וגם לגבי המעשים.

יוצא אפוא שקרמניצר משקר בגסות. מערכת המשפט הישראלית דווקא כן "מחויבת לערך השוויון בפני החוק", ודווקא לא "מפלה בין דם לדם".

אבל קרמניצר הרי רצה להשוות אותנו לנאצים, ואם היה כותב את האמת, איך היה מצליח?

תגובת מו"ל 'הארץ' עמוס שוקן (ניתנה בטוויטר): קרמניצר בכלל לא מתייחס למקרים של ידוי אבנים על ידי ערבים, אלא למקרה הספציפי הזה שהוא מזהה בו מאפיינים ברורים של רצח בכוונה תחילה (דומה למקרה של אלאור אזריה, שעליו אמר השופט שאילו היה מואשם ברצח אפשר היה להרשיעו ברצח). בשני המקרים הוא אומר ניתנה לרוצח הקלת ״יהודי״ ואישום בהריגה.

לשאלה מה ההבדל בין הכוונה לרצוח את עאישה א-ראבי לכוונה לרצוח את ביטון ולבלוביץ, שוקן לא השיב.

את ההשוואה בין ישראל ל"סינדרום וויימאר", הצדיק שוקן בטענה ש"אלמלא לקינו בו חגי סגל עוד היה במאסר."