שנת צהריים נעימה לך, צבי בראל

 

צבי בראל מגדיר את ארה"ב כאחרונת ידידותיה המשמעותיות של ישראל וטוען כי גם היחסים איתה הולכים ומתקדרים. אז החלטנו לבדוק אם נותרו לישראל עוד ידידות, ואם  היחסים עם ארה"ב אכן מתקדרים. התוצאות לפניכם

ביום רביעי האחרון פרסם הפרשן המומחה צבי בראל ב'הארץ' ("העיקר הכפיים באייפא"ק", 5.3) את תחזיתו המבהילה והקודרת באשר לעתיד האסוני של ישראל בתחום יחסי החוץ. בהתייחסו לארצות הברית, קבע בראל כי:

קווי המתאר של יחסיה העתידיים של ישראל עם אחרונת ידידותיה המשמעותיות הולכים ומתעבים בצבעים אפלוליים.

 

בראל לא באמת מחדש שום דבר. סקירה קצרה חודשים אחדים לאחור, מעלה שהוא שוב חוזר, כתוכי, על מסר קבוע מתוך מאמרי מערכת רבים מספור המתפרסמים לאחרונה ב'הארץ', ולפיהם ישראל נמצאת במצב של "בידוד בינלאומי מחמיר, קרע ביחסים עם ארצות הברית וחזון מבהיל לעתיד ישראל"; שמדיניות החוץ הישראלית "אובדנית"; שאנחנו בדרך ל"אבדון מדיני"; ש"ארצות הברית נותרה המחסום היחיד בין ישראל לבין בידוד בינלאומי הגובל בסכנה אסטרטגית"; ולכן על הממשלה לאמץ בהקדם "מדיניות מפוכחת ומתונה, שתמנע מישראל בידוד הרה אסון". בסיום מאמרו, מתוסכל מכך שהציבור הישראלי אינו מבוהל כמוהו מהמצב, מתלונן בראל שזה מכיוון ש"הציבור כאן לא אוהב שמפריעים את מנוחת הצהריים שלו".

כדי לבחון באופן יסודי וענייני את קביעתו של בראל, שאינה כאמור אלא חזרה מדויקת על עמדת מערכת 'הארץ' הנטענת שוב ושוב ללא הרף, נפרק אותה לשני חלקיה ונבדוק האם ארצות הברית היא "אחרונת ידידותיה המשמעותיות של ישראל", והאם קווי המתאר של יחסיה העתידיים של ישראל עם ארצות הברית "הולכים ומתעבים בצבעים אפלוליים".

ראשית נערוך לבראל ולמערכת 'הארץ' היכרות עם מחקרו העדכני של  ראש מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן, פרופ' אפרים ענבר, הקובע כי "ישראל אינה מבודדת", ומזכיר כי:

בסוף 2012 קיימה ישראל יחסים דיפלומטיים עם 156 מדינות מתוך 193 מדינות חברות באו"ם. בהתחשב בעובדה שרוב מדינות ערב אינן מקימות יחסים דיפלומטיים עם המדינה היהודית וכך נוהגות מספר מדינות מוסלמיות, הרי שיש לישראל רשת קשרים דיפלומטיים ענפה מאוד.

שנית, מתוך הנחה הגיונית שכשבראל כותב שארה"ב היא אחרונת "ידידותיה המשמעותיות" של ישראל, הוא מתכוון שידידה משמעותית פירושה ידידה בעלת כוח ועמדת השפעה בזירה הבינלאומית, לא נסתפק בקביעתו של ענבר, ונבחן את מצב הקשרים בין ישראל לבין המדינות החזקות והמשפיעות בעולם אחת לאחת:

אירופה – נשיא האיחוד האירופי לא יישר קו והכריז כי האיחוד לא יצטרף לחרם על ישראל ולעולם גם לא יצטרף. תחת זאת קיבל האיחוד החלטה לשדרג את היחסים עם ישראל ב-60 תחומים שונים. נשיא צרפת שביקר בארץ לאחרונה, ביקור שמטרתו העמקת הקשרים הכלכליים בין המדינות, הכריז כי "הידידות בינינו אמיצה, הרבה מעבר למנהיגים שמתחלפים," ועל אף חילוקי הדעות בנוגע לפלסטינים, הדגיש כי "תמיד נישאר חברים של ישראל".

ומה היו מילותיה הראשונות של קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, כשנחתה אף היא לפני ימים ספורים בישראל?

מטרת הביקור היא להראות לכם שמדובר בחברות אמתית בינינו לבינכם.

אסיה – גם מכיוון רוסיה, החדשות אינן עולות בקנה אחד עם הסחריר שבהפרחתו עוסקים בלא לאות מערכת 'הארץ' וצבי בראל. רוסיה מהדקת קשרים כלכליים עם ישראל; רוסיה חותמת על הסכם הדדי לביטול ויזות בכוונה לעודד את התיירות ההדדית בין המדינות; רוסיה וישראל רואות עין בעין בנושאים האסטרטגיים שעל הפרק.

מדינה "משמעותית" נוספת במזרח אסיה היא סין. מה היה לפקידים סיניים רשמיים להגיד על ישראל אך לאחרונה?

ההנהגה והממשלה החדשות בסין מעריכות את היחסים ההדדיים, שואפות להעלות אותם לרמה חדשה, וששני הצדדים מצפים לחתום על כמה הסכמי שיתוף פעולה, אשר ימשיכו לחזק את הקשר […] העם הסיני והעם היהודי חולקים ידידות היסטורית ארוכה […] הבסיס ההיסטורי הזה יהפוך את יחסינו לאיתנים ולבלתי שבירים, כעת ובעתיד.

פרופ' יצחק שיחור, מומחה לסין מהאוניברסיטה העברית ומאוניברסיטת חיפה מסביר את הסיבה לרצונם של הסינים בשיפור היחסים עם ישראל:

עוד לפני ביקורו של נתניהו בסין בשנה שעברה, הגיעה ההנהגה בסין למסקנה שהגיע הזמן לעשות שינוי במדיניות. הם החליטו להניח בצד את כל העניינים הפוליטיים הבעייתיים שהפריעו ליחסים – סוגיות כמו אירן או הפלסטינים – ולהתמקד בפיתוח יחסי המסחר והכלכלה. מאז הביקור אפשר לראות תנופה ביחסים הכלכליים בין שני הצדדים.

מעצמה "משמעותית" נוספת מהמזרח הרחוק היא כמובן הודו. ממחקר שנערך באוניברסיטת חיפה עולה כי חרף הנטייה ההודית המסורתית הפרו ערבית,

יחסי הודו-ישראל קיבלו בשנים האחרונות גוון פרגמטי יותר, זאת, כחלק מתפיסתה המדינית של הודו בדבר הצורך במדיניות חוץ מאוזנת יותר במזרח התיכון.

לפי המחקר,

[הודו] מפסיקה להיות שושבינה אנטי ישראלית באו"ם […] היחסים הבילטראליים בין המדינות משמשים מרכיב חשוב בתפיסת הביטחון הלאומי של שתי המדינות […] אין זה מקרי שמנכ"ל משרד החוץ והיועץ לביטחון לאומי לשעבר של הודו, ג'י. אן. דיקשיט, התייחס בזיכרונותיו לכינון היחסים עם ישראל כאל אחד משני ההישגים המשמעותיים ביותר של מדינות החוץ ההודית בתקופת כהונתו כמנכ"ל משרד החוץ.

אך טבעית, אם כך, החלטתן של ישראל והודו לחתום לפני כשלוש שנים על הסכם אזור סחר חופשי.

אופיים האמתי והקרוב של היחסים בין המדינות אינו מוצהר בגלוי, כאמור עקב קשרים ענפים שמקיימת הודו עם העולם הערבי, אבל הפער שבין המציאות לבין ההצהרות, נתפס בעיני האינטליגנציה ההודית ככזה ש"אינו הולם יותר את הודו". מאמר מערכת שפורסם בעיתון ההודי המוביל 'הינדוסטן טיימס', קרא לפוליטיקאים ההודיים "להוציא מהארון את היחסים האמתיים עם ישראל", כיוון ש:

ישנם מעט מאוד יחסים הדדיים המשתווים לאלה של ישראל והודו. ישראל הנה שותפה קרובה של הודו בתחומים כגון תוכנה, תרופות ואנרגיה מתחדשת. אם זה לא אומר משהו לגבי האמון ההדדי, בו קשריהם הקרובים ביותר מתקיימים בזירות הרגישות ביותר: מודיעין, מלחמה בטרור, טכנולוגיות הגנה ואפילו נשק אטומי, אזי לא ממש ברור מה כן. אין זה הולם יותר את הודו. במיוחד לאור העובדה כי ישראל נחלצה באופן תדיר לעזרתה של הודו כל אימת שזו ניצבה תחת איום כלשהו.

אפריקה – המדינה ה"משמעותית" באפריקה היא, כידוע, ניגריה. מעצמת העל של תת-הסהרה, המדינה המאוכלסת, הנוצרית והחזקה ביותר מדרום למדבר החוצץ בין אפריקה השחורה לצפון המוסלמי, וכוח כלכלי ואנרגטי עולה. לפני כארבעה חודשים ביקר גם נשיא ניגריה בישראל. האם הזהיר מפני בידוד בינלאומי? האם הביע חשש מפני עתיד "אפלולי"?בדיוק ההיפך. כך אמר לראש הממשלה בפני התקשורת:

הרשה לי לשבח אותך ואת ממשלתך על כל הדברים שאתם עושים למען העולם. זכינו לקבלת פנים חמה מאחינו ואחיותינו במדינה הנהדרת ישראל. לניגריה ולמדינת ישראל יחסים חמים, אני מאמין שזאת ההתחלה של יחסים הדוקים אפילו יותר בין ניגריה למדינת ישראל.

כהמשך טבעי להצהרות אלה, נחתם לאחרונה הסכם טיסות ישירות בין ישראל לניגריה.  

דרום אמריקה – מדינותיה ה"משמעותיות" – כלומר החזקות והמפותחות מבחינה כלכלית ופוליטית – קשורות ביניהן ב"ברית הפסיפיק", המאחדת אותן בברית כלכלית וביצירת שוק חופשי ביניהן. לו היה ממש בקביעותיהם של בראל ומערכת 'הארץ', היו אמורות המדינות החברות בברית, קולומביה, מקסיקו, צ'ילה, פרו וקוסטה ריקה, לנצל את כוחן המשותף ולהתאחד במערכה כלכלית ומדינית כנגד ישראל. תחת זאת, החליטו לפני שבועות ספורים דווקא לקבל את ישראל לברית הפסיפיק כחברה משקיפה.

מבחינתן לא היה זה אלא מהלך טבעי, לאור התקבלותה של ישראל למועדון האקסקלוסיבי של המדינות החברות בארגון לפיתוח ולשיתוף פעולה כלכלי, ה-OECD. בארגון זה חברות שלושים ושלוש המדינות המפותחות ביותר בעולם, המחויבות לדמוקרטיה ולכלכלת שוק.

נותר העולם האנגלו-סקסי. אמנם קיימת קרירות מסויגת מכיוון בריטניה, אולם נדמה כי מתנהלת תחרות חופשית ופומבית בין מנהיגי קנדה ואוסטרליה, באשר לשאלה מי מהן קרובה יותר לישראל: האם זו אוסטרליה, שראש ממשלתה הנבחר אמר אך לאחרונה"אני רוצה לחשוב שבשום מקום בעולם אין לישראל ידידים איתנים מאיתנו", או קנדה שראש ממשלתה אמר אף הוא לאחרונה לחברי הכנסת "באש ובמים קנדה לצדכם"?

אם כן, מר בראל, האומנם ארצות הברית היא "אחרונת ידידותינו המשמעותיות בעולם"?

ולגבי ארצות הברית גופא, אמנם נראה לעיתים כי הנשיא האמריקני הנוכחי מסתייג באופן אישי מישראל ובעיקר מראש ממשלתה, אולם ניכר כי ההיפך הוא הנכון לגבי הקונגרס ולגבי אזרחי ארה"ב עצמם, שתמיכתם בישראל הגיעה לא מכבר לשיא של כל הזמנים.

האומנם קווי המתאר של יחסינו העתידיים עם ארה"ב "הולכים ומתעבים בצבעים אפלוליים"? כמה אירוני: בבוקר ה-5.3 פרסם בראל את הפחדתו ב'הארץ', ובתוך שעות ספורות נענה בידי הקונגרס האמריקני, שאישר ברוב גדול חוק המעביר את ישראל להגדרת "שותפה אסטרטגית" של ארצות הברית, מעמד שיקנה לה הטבות ביטחוניות השמורות רק לשותפים אסטרטגיים.

כבר צהריים מר בראל, שתהיה לך שינה נעימה.