תמונה אחת, סטנדרט כפול

שני ראשי ממשלה "זכו" לטיפול פסול ומגונה, בדמות פרסום דימויים שלהם כנאצים:

הראשון – ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין ז"ל. נזכיר את שאירע:

שני נערים, אחים, הכינו בביתם בירושלים כרזה של רבין במדי SS, לפי גרסה ראשונה שלהם לבקשת סוכן השב"כ המדיח 'שמפניה' (אבישי רביב), לפי גרסה מאוחרת יותר, על דעת עצמם. את הכרזה, על דף A4, לקחו איתם להפגנה הגדולה שנערכה בכיכר ציון נגד הסכמי אוסלו, שם הניפו אותה ואז מסרו אותה לידי רביב, שהעבירה לתקשורת. כל זאת על פי הפרוטוקולים של ועדת שמגר – ועדת החקירה הממלכתית שהוקמה לחקר אסון רצח רבין.

כלומר – כרזה שנוצרה בשולי השוליים של המחנה, הועברה על ידי סוכן שב"כ מדיח לתקשורת.

השני – ראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו. נזכיר את שאירע:

צלם העיתונות וזוכה פרס ישראל לצילום אלכס ליבק, הצליח לצלם לפני 30 שנה את הח"כ דאז בנימין נתניהו, אז במרוצו הראשון לראשות הממשלה, במהלך נאום, כשהוא מציג גרף עלייה כלשהו לשומעיו במה שנראה כמועל יד נאצי. ליבק פרסם את הצילום בעיתון 'חדשות', ננזף על פי עדותו על ידי חבר שלו ניצול שואה ("אי אפשר לעשות דבר כזה!") והתנצל בפני נתניהו על המניפולציה הנבזית. כעבור 30 שנה שב והציג לאחרונה בתערוכת מיטב צילומיו את הצילום, המציג את נתניהו כמנהיג נאצי, ועורר סערה.

כלומר – כרזה שנוצרה בלב לבו של המחנה, מוצגת לראווה לתקשורת ולציבור.

מאמר המערכת של עיתון 'הארץ' מהיום, מפרסם בהבלטה את הצילום של נתניהו פעם נוספת, ומזמין בכך השוואה מתבקשת בין עמדת מאמרי מערכת 'הארץ' כלפי הכרזה של רבין, לבין עמדת מאמרי מערכת 'הארץ' כלפי הכרזה של נתניהו.

על כרזת רבין במדי SS קבעה מערכת 'הארץ' שהיתה "קצה הקרחון של מארג אידיאולוגי ודתי רחב ומסואב שהכשיר — פשוטו כמשמעו — את רצח ראש הממשלה"

וכן שהכרזה ההיא ייצגה "מסע הסתה מסוכן ואלים, שהתממש בסופו של דבר בהתנקשות של יגאל עמיר."

על כרזת נתניהו במועל יד נאצי, קבעה אותה מערכת 'הארץ' שמדובר בסך הכל ב"צילום עיתונות לא מחמיא של ראש הממשלה", וכן ש"חופש הביטוי יכול להכיל דימויים, ולא כל דימוי, קשה ככל שיהיה, הוא בבחינת הסתה לאלימות".

מדוע אם כן הכרזה של רבין בלתי לגיטימית והכרזה של נתניהו לגיטימית? הרי אם מתקיים הבדל בין שתי התועבות הללו, כי אז התועבה שיצר ליבק חמורה בהרבה מהתועבה שיצרו שני הנערים הירושלמים, משתי בחינות:

מבחינת העובדה שהפצת כרזת רבין התבררה כפעולה צינית של השב"כ, בעוד שכרזת נתניהו מופצת בגאון בראש מאמר המערכת.

ומבחינת הייצוג המחנאי – ליבק מייצג את מחנה השמאל וזוכה לתמיכתו הרבה יותר משאותם שני נערים, סוכני שב"כ משוטים, מייצגים את מחנה הימין וזוכים לתמיכתו.

איך אפשר להסביר את אמת המידה הכפולה והצבועה הזו?   

"הלקח של רבין לא נלמד", קבע מאמר מערכת של 'הארץ' לפני שנים, אפרופו ריסוס גרפיטי במסגרת "תג מחיר" על קיר ביתה של פעילת שמאל.

אכן, הלקח באמת לא נלמד.