לחם ושעשועים תוצרת 'הארץ' השאלה המעניינת אינה למה אלפר כותב את הזבל הזה, אלא למה 'הארץ' מפרסם את זה. תשובה אפשרית בפנים חנן עמיאור | 12.02.20 | רוגל אלפר (צילומסך) שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס הבוקר שוב התעוררה חמתו של רוגל אלפר על מוכה הגורל השכול הטרי התורן. הפעם היה זה עזרא קליין, שאיבד את אשתו בתאונה בכביש 90 וקרא למדינה לשפר את תשתיות הבטיחות בכביש המוזנח ולהתאימו להיקפי הנסיעה הגוברים. אלפר, אלוהים יודע איך, אולי כי הכביש עובר בבקעת הירדן, אולי כי קליין אמר פעם אחת "ארצנו הקדושה", הגיע למסקנה שמדובר ב"פוליטיקה משיחית שמסתתרת מאחורי דמעות של אבל". וכך כתב על מי שאך זה עתה איבד את אשתו ואם ילדיו הקטנים: אבלות איננה מעניקה חסינות למי שמנצל אותה כדי לעשות פוליטיקה, למי שהפוליטיקה שלו מסתתרת מאחורי דמעות. אין להמתין, כי הוא לא המתין. אפשר לומר שהכה כשהברזל חם. העימות עמו רלוונטי עכשיו, לא אחר כך. אל תשאלו, אותו עזרא קליין אף הגדיל לעשות ואת מכתב המחילה ששלח לנהג המשאית שפגע באשתו, העביר גם ל"פעילת הימין המשיחית סיוון רהב מאיר", כפי שמכנה אותה אלפר, "שמיהרה להפיץ אותו ברשתות החברתיות, שם עוצמתה רבה." והנה מה שהרתיח את אלפר: מפה קצרה הדרך לריאיון המפרגן בטלוויזיה, שמעניק לשוורץ קארט בלאנש להביע את עיקרי האידיאולוגיה הלא מוסרית שלו כשהיא עטופה באריזה "מרגשת", שמשווה לה כסות רכה ומזככת של אצילות נפש. כל אחת ואחד מוזמן לצפות בעצמו בראיון (כאן החל מדקה 23) ולהחליט לבד האם קליין מביע בו "אידיאולוגיה לא מוסרית". אצל אלפר, על כל פנים, ההתעמרות במי שאיבדו את היקר להם מכל, כמובן וכרגיל ברשימת הכתבות המומלצות באתר העיתון אגב, אינה הפרעה חד פעמית אלא פתולוגיה מוכרת. עדיין זכורה לכולם המניפולציה הנבזית והשקרית שערך על נאומה של מרים פרץ, עת תלש פסקאות מתוך נאום שכל כולו שבח החיים, כדי להציגו כנאום המאדיר את המוות. (תזכורת מזעזעת כאן) וגם השתלחותו בנתן מאיר, שאיבד את אשתו דפנה בפיגוע דקירה בתוך ביתם בעתניאל, השתלחותו ברס"ן אליאב גלמן שנהרג תוך כדי פיגוע, השתלחותו בחנה אמדדי, אותה כינה 'דאעש' כי העזה למרבה הגועל לקרוא לאמונה בה' ולאחדות בעם אחרי שאיבדה בן בתאונת דרכים, והשתלחותו בשמואל ובשי לביא, אביו ואחיו של סרן שי לביא ז"ל, שהעזו לדבר טובות על אהובם שאבד. השאלה המעניינת כאן אינה נוגעת לאלפר עצמו ולמצוקות המעלות מתהומות נפשו את הרוע האובססיבי הזה. השאלה היא למה 'הארץ' נותנים לזה במה? והנה תשובה אפשרית: זו הרי לא ביקורת טלוויזיה אלא טקסט שהוא בידורי במהותו. והם נותנים את זה פעם אחר פעם, בגלל שזה הלחם והשעשועים שהקהל שלהם רוצה. זה הבידור שלהם. זה מה שמבדר את קוראי 'הארץ' ואת מה שמבדר אותם, הם יקבלו.