הכיבוש ואנחנו, על פי נדב איל

עורך דסק החוץ של ערוץ 10 קבע מעל דפי 'מעריב' כי עמדתה הרשמית של ישראל לגבי שטחי יהודה ושומרון היא שהם "כבושים". האומנם, או שמא התשובה מעט יותר מורכבת?

                                                                                                             נדב איל (צילום: אתר ערוץ 10)

לפני מספר ימים פרסם ב'מעריב' נדב איל, עורך חדשות החוץ של ערוץ 10, מאמר פרשנות מדיני (בדידות מזהרת", 19.7.13), בו תקף אמירה של שר הביטחון יעלון לפיה "מדינות רבות מתייחסות ליהודה ושומרון כאל שטח כבוש… לנו יש פעילות משלנו ונמשיך לפעול לפי המדיניות שלנו ובהתאם לאינטרסים שלנו". על כך כתב איל כי:

 

יעלון… יודע היטב שישראל מתייחסת בעצמה אל יהודה ושומרון כאל שטח כבוש. זו עמדתה הרשמית. היא מעולם לא סיפחה את יהודה ושומרון, היא מצהירה שוב ושוב שהיא עומדת בתנאי אמנת ג'נבה המתייחסים לכיבוש צבאי…

 

לעמדה ישראלית רשמית לפיה השטחים "כבושים", יש משמעויות משפטיות מרחיקות לכת. ראשית, אם השטח כבוש – משמע שיש להחזירו למדינה ממנה נכבש. שנית, על שטח כבוש חלות הוראות אמנת ז'נבה, אשר על פי פרשנויות רבות אוסרות על העברת אוכלוסיה של המדינה הכובשת לשטח הנכבש. האומנם צודק נדב איל בקובעו כי עמדתה הרשמית של ישראל כלפי יהודה ושומרון היא שמדובר ב"שטחים כבושים"?

 

התשובה הקצרה היא לא – ישראל הרשמית לא מגדירה את שטחי יהודה ושומרון ככבושים. ואולם, כאשר מדברים על ההסדר המשפטי שחל על השטחים, התשובה היא מעט יותר ארוכה ומורכבת. בפסק הדין המפורסם 'חוף עזה' של בית המשפט העליון, קבע בית המשפט כי ההסדר המשפטי החל על השטח, כפי שהובע בפניו על ידי "ממשלות ישראל לדורותיהן" הוא שהשטח תפוס ב"תפיסה לוחמתית" (Belligerent Occupation). משמעות ההגדרה כפולה: מחד, המשפט, השיפוט והמינהל של מדינת ישראל אינם חלים באזורים אלה והמדינה לא נקטה בשום צעד (סיפוח למשל) כדי להחיל את החוק והמשפט הישראליים על השטח. מאידך, המשטר המשפטי שכן חל באזורים אלה, נקבע על ידי כללי המשפט הבינלאומי הפומבי הנוגעים לתפיסה לוחמתית, המחילה נורמה של ממשל צבאי ולא של משפט אזרחי.

 

ואכן, למרות שישראל אינה מגדירה באופן רשמי את השטח ככבוש, ועל אף הקושי המשפטי להגדירו ככבוש לנוכח העובדה שלא נכבש מידי ריבון מוכר (כזכור, הריבונות הירדנית על השטח הוכרה רק על ידי שתי מדינות), ישראל קיבלה על עצמה באופן וולונטרי ועצמאי להחיל על השטח את הדינים ההומניטריים הנובעים מאמנת ז'נבה הנוגעים להתנהגות כובש בשטח כבוש. לפיכך, כאשר בתי המשפט דנים בחוקיות פעולותיה של ישראל בשטחים, הם משתמשים (בין היתר) גם בהוראות המשפט הבינלאומי לגבי דיני התפיסה הלוחמתית.

 

אולם האם הנ"ל משקף את העמדה הרשמית של מדינת ישראל? שוב, התשובה היא לא. על אף הקבלה הוולונטרית של דיני אמנת ז'נבה, ועל אף הזמזום התקשורתי הקבוע המכנה את השטח כ"כבוש", הקפידה תמיד ישראל הרשמית לא להביע עמדה רשמית המגדירה את השטחים כ"כבושים". בפרסומי עמדותיה הרשמיות, היא דבקה בהגדרה "שטחים במחלוקת", כמו למשל במסמך רשמי של משרד החוץ, שכותרתו "ישראל, הסכסוך והשלום: תשובות לשאלות נפוצות", בו מודגש כי:

 

תביעותיה של ישראל לגבי אזור שנוי במחלוקת זה, תקפות לא פחות מהתביעות הפלסטיניות.

על חשיבות הדיוק בהגדרות ניתן ללמוד מאירוע קטן שהתרחש לפני כעשר שנים. בתאריך 25.5.03, שעה שראש הממשלה דאז, אריאל שרון, כינס את סיעת הליכוד לישיבת סיעה, הפתיע את חברי סיעתו באמירה "כיבוש השטחים", עליה אף חזר ארבע פעמים. אלא שאז, מודע להשלכות הכבדות של ההתבטאות, התקשר אל ראש הממשלה היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, וביקשוֺ להקפיד על ההגדרה "שנויים במחלוקת". שרון נענה לבקשה ולמחרת ניצל ישיבה של ועדת חוץ וביטחון של הכנסת כדי לתקן את ההגדרה, באומרו:

לא הבינו אותי נכון. לא התכוונתי לכיבוש, אלא לחלקי ארץ הנתונים במחלוקת בין שני העמים.

כדי לקבוע בעניין מסמרות רשמיים, פרסם משרד המשפטים עוד באותו היום הודעה רשמית בזו הלשון:

עמדתן המשפטית של כל ממשלות ישראל מאז 67' ביחס לשטחים היתה כאל שטחים שנויים במחלוקת ולא כבושים. מדובר בשטח שלא היתה לגביו ריבונות מוכרת לפני 67' (ריבונות ירדן הוכרה על ידי שתי מדינות בלבד). הדרך הנכונה אפוא, לתיאור המשפטי של מצב השטחים היא 'שטחים שנויים במחלוקת' שמעמדן עתיד להיקבע לפי ההסכמה ולפי מפת הדרכים במסגרת הסדר הקבע. להגדרה זו קיימות כמובן, נפקויות משפטיות בהקשרי משא ומתן שאותו ניהלנו וינהלו ממשלות ישראל.

ייתכן שמה שמפריע לנדב איל הוא הסתירה לכאורה בין עמדתה של ישראל בנוגע לשאלה האם השטח הינו כבוש,לבין הפעלתה את הדין הבינלאומי שחל על שטחים כבושים. אולם גם בבואו לבקר סתירה זו, יש לכתוב דברים מדויקים ובלתי מטעים. מן המפורסמות כי חלק ניכר מאומות העולם רואות בשטחי יהודה ושומרון שטח כבוש, אולם מדינת ישראל, ככל שנוגע הדבר לעמדתה הרשמית, אינה אחת מהן. דווקא בתקופה של נרטיבים מתנגשים וחוסר בהירות לגבי עובדות בסיסיות, ודווקא מצד מי שנתפס כבר סמכא, היה נכון יותר להביא בפני קוראי 'מעריב' את מלוא מורכבותה של התמונה.