קול הרעם מרחוב שוקן

מה שמדהים בתרחיש המגוחך שכתב רון פונדק ב 1999 לאיך תיראה ישראל בשנת 2025, ואשר פורסם מחדש ב'הארץ' בסוף השבוע, אינו רצף ההתנבאויות ההפוכות למציאות שפרסם, שעיקריהן מובאים כאן להלן.

מדהימה אף יותר היא ההתפעלות של 'הארץ' מהתרחיש, ותעוזת העיתון לתארו כ"ראיית הנולד" וכ"כה קרוב למציאות", שעה שכולנו חיים כאן ויודעים על בשרנו עד כמה טעה פונדק, ולא פחות חשוב – מה גרם לו לטעות.

במובן זה, של התעוזה לתאר דמיונות וחלומות כמציאות, עובר העיתון תהליך 'ערביזציה'. הוא נעשה דומה לתקשורת הערבית, שגם לה התעוזה לדווח את ההיפך מהמציאות שרואים כולם, למשל במלחמת ששת הימים, שכוחותיה כובשים את תל אביב וכו'.

למעשה, במובן זה, 'הארץ' לא רק ירש את התקשורת הערבית, הוא אף מתעלה עליה.

הסיבה לרצף השגיאות המרהיב של פונדק, ש'הארץ' כה מתלהב ממנו וקובע שהוא בבחינת "ראיית הנולד", ברורה: הוא לא מבין, ומעולם גם לא הבין, לא את היהודים ולא את הערבים.

ו'הארץ' כמותו.

נתחיל:

בתרחיש של פונדק, בשנת 2025 "רוב תחנות השידור משדרות שידורי דת" וגופי תקשורת ליברליים נאלצים "לעלות לאוויר בצורה פיראטית ותוך יום יומיים הן נעלמים."

במציאות: מהלך הפוך של הממשלה – צמצום הרגולציה ויצירת מצב שכל מי שרוצה להקים גוף חדשות מוזמן לעשות זאת. ערוץ האקטואליה הליברלי החדש 'רלוונט' הוא רק הדוגמה האחרונה.

בתרחיש של פונדק "דור שלם של תעשייני ויזמי היי־טק פשוט נעלם… המדינה, שבתחילת שנות האלפיים היתה המובילה במספר רב של תחומי תעשייה עתירת ידע, התרוקנה ממרבית הכוחות האנושיים בתחום זה"

במציאות: כל המחקרים מתארים תמונה הפוכה בתכלית: ב 25 השנים האחרונות ההייטק לא נחלש אלא התחזק במכפלות בכל היבט אפשרי: מס' המועסקים, גובה השכר, מס' חברות ההזנק המוקמות, מס' האקזיטים, היקפי השקעות החוץ, תרומת הענף לכלל המשק ובכל היבט אפשרי נוסף.

הלאה: בתרחיש של פונדק משנת 1999, "התל"ג נמצא כבר עשר שנים בירידה קשה"

במציאות: בשנת 1999 עמד התמ"ג הישראלי על פחות מ 19,000$. כעבור עשור, במקום "ירידה קשה", זינק התמ"ג פי אחד וחצי לקרוב ל 30,000$, ומאז המשיך עוד לזנק, עד לקרוב ל 60,000$ בשנה שעברה

בתרחיש של פונדק, המו"מ שניהל ברק עם ערפאת בשנת 2000 נכשל מפני ש"ממשלת ישראל לא היתה מוכנה לאפשר לפלסטינים להקים מדינה על מרבית שטחי הגדה המערבית ורצועת עזה," "תקעה" את הדיונים על ירושלים כש"דרשה הן את הריבונות על כל שטחי העיר, כולל כל 65 קמ"ר שסופחו מהגדה המערבית ב–1967"

גם אלו כמובן דברי הבל ושטות. במציאות, ברק הציע לערפאת 91% מ"שטחי הגדה המערבית" (האם 91% נחשב למרבית?) ועד 9% בתוך שטח ישראל שבתוך הקו הירוק. הוא גם הציע לערפאת את חלוקת ירושלים כשהעיר העתיקה כולה, כולל כמובן כל מזרח העיר, עוברת לריבונות פלסטינית.

חשבתם שבזה זה נגמר? בתרחיש של פונדק, ערפאת "נכנע ללחץ של ברק והנשיא האמריקאי קלינטון, שמוכר היום יותר כבעלה של הנשיאה רודהם שנרצחה, והסכים לעסקה" הגרועה שהציע לו ברק.

במציאות המדממת, ערפאת דווקא סירב לעסקה החלומית שאפילו פונדק לא האמין שברק יציע לו, ותחת ה"כניעה" ללחצי ברק וקלינטון האלמן (הזדמנות לאחל אריכות ימים להילארי), פתח במרחץ הדמים שכונה 'האינתיפאדה השניה'.

למרבה התדהמה גם יורשו של ערפאת, אבו מאזן, דחה הצעת שלום ישראלית מרחיקת לכת, על אף שכללה את כל המרכיבים שציין פונדק ואף מעבר להם.

בתרחיש של פונדק, "מדיניות הממשלה הורידה למינימום את מספר העובדים הפלסטינים בישראל. יוזמות של שיתוף פעולה ישראלי־פלסטיני לא קיבלו עידוד מממשלת ישראל".

במציאות: מספרם, לפי נתוני ארגון השמאל 'קו לעובד', מצוי בעלייה מתמדת והממשלה מנהיגה רפורמות שמטרתן להקל על קליטת עובדים פלסטינים במשק הישראלי, לא להקשות. עכשיו כמעט אין עובדים פלסטינים בישראל, בגלל המלחמה הברברית שהחליטו לאסור על ישראל ב 7.10.

בין השיטין משחיל פונדק "אקסיומה" מעוררת תדהמה:

"צעירי הפתח, נודעו עד אז כתומכים המובהקים ביותר של רעיונות השלום והדו־קיום עם ישראל".

במציאות, צעירי הפתח, כמו גם כל יתר צעירי ומבוגרי החברה הפלסטינית, מכל הפלגים, לא תמכו לרגע אחד בשלום ובדו קיום עם ישראל. אך ורק בשיפור עמדות טקטי מולה במסגרת המאבק על הארץ כולה, באמצעות מעשה עורמה של מו"מ מדומה לשלום כביכול מול ישראלים פראיירים ופתאים שפונדק היה אחד מהם.

(כזכור, ביום טקס החתימה על הסכם אוסלו שידרה הטלוויזיה הירדנית נאום מוקלט של ערפאת בו הבהיר שהחתימה היא שלב בתורת השלבים של אש"ף לחיסול ישראל).

משעשעת במיוחד תחזיתו לגבי מה שלימים יהיה מבצע 'חומת מגן'. כך פונדק:

"בקו הגבול שבאזור עפולה־ג'נין אירעו פעולת טרור פלסטיניות ופעולות טרור ישראליות, ולבסוף הורתה הממשלה לכבוש את אזור ג'נין־שכם למשך כמה ימים מתוך מטרה "לנקות" את השטח מתשתית הטרור ולחזור לקו הגבול הבינלאומי."

ומה היתה תוצאת המבצע לפי התרחיש ההזוי של "רואה הנולד" פונדק? הנה, בקיצורים קלים:

"התוצאה היתה הרת אסון. בישראל זכתה הפעולה לביקורת קשה מצד האופוזיציה… צה"ל שוב טבע בבוץ ערבי ללא גיבוי ציבורי ועם התנגדות עולמית… העיתונות הבינלאומית דיווחה על כך שמחנה אנצאר 3 נפתח מחדש והתמלא באלפי חיילים ישראלים שסירבו פקודה."

במציאות, כידוע, התייצבות חיילי המילואים של צה"ל ל'חומת מגן' עמדה על 100% והחברה הישראלית כולה, לרבות האופוזיציה, גיבתה את המבצע בצורה מלאה. גם ארה"ב גיבתה את פעולת צה"ל.

הלאה. פונדק:

"במלאת חודש לנוכחות צה"ל בצפון השומרון, הודיעו ירדן ומצרים על ניתוק היחסים הדיפלומטיים עם ישראל".

במציאות: כבר עשרים שנה שצה"ל נוכח בצפון השומרון ולמעשה בכל שטחי יהודה שומרון בקעת הירדן ומזרח ירושלים, (מלפני כשמונה חודשים גם בכל רצועת עזה) והיחסים עם מצרים וירדן לא נותקו.

וכך זה נמשך ונמשך, אנחנו רק בחצי המאמר וכבר אין לי כוח. לפי פונדק הטרור הפלסטיני הפך לנקודתי ופגע אך ורק בחיילים ובאזרחים "המתנחלים", באותם שטחים שאמורים היו להיות חלק מהמדינה הפלסטינית, ישובי ואדי עארה הערבים מצויים בעוצר כל יום, משש בערב ועד אור ראשון למחרת. מספר העצירים המינהליים מקרב ערביי ישראל מגיע לעתים ל–10,000, צה"ל כבש חלק מממלכת ירדן, הכנסת העבירה חוק שקול של אזרח ערבי שווה שליש מקול של אזרח יהודי, בוטלה ההכרה בנישואים אזרחיים; הקבורה האזרחית בוטלה; הופסקה כל תחבורה שהופעלה בשבת, כולל זו שבמסגרת הסטטוס קוו; נאסר על מכירה והגשת בשר לא כשר בכל רחבי הארץ, העסקת משגיח כשרות היא תנאי לפתיחת מסעדות; תיאטרונים ומקומות בידור סגורים בשבתות ובחגים; נאסר על מפעלים לפעול בשבת; שדה התעופה בנתב"ג סגור לחלוטין בשבת,

ועוד ועוד שטויות והבלים מצד מי שמעולם לא הבין, לא את היהודים ולא את הערבים.

וכמוהו העיתון המתפעל מנבואותיו המדויקות. קול הרעם מרחוב שוקן.

להצטרפות לרשימת התפוצה וקבלת עדכונים שוטפים במייל לחצו כאן.