'הארץ': יוזמת הליגה הערבית היא תקווה מחודשת והזדמנות היסטורית בואו נבחן מה בעיני 'הארץ' נחשב להזדמנות היסטורית ותקווה מחודשת, ומה בעצם זה אומר על שאיפות העיתון לגבי עתיד המדינה חנן עמיאור | 11.08.24 | "חוקר הסכסוך הישראלי פלסטיני" שאול אריאלי (צילום: ויקיפדיה) שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס האם מר שאול אריאלי חושב שקוראי 'הארץ' הם טיפשים או בורים ועמי ארצות? ביום שישי הוא כתב מאמר ב'הארץ', בו תיאר את טבח השבעה באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיו, כהזדמנות לקיצור דרך לשלום בינינו לבין הפלסטינים. ואיך תתקצר הדרך? באמצעות: "מו"מ בין ישראל לעולם הערבי על פי הצעת השלום של הליגה הערבית", שיציב "תקווה מחודשת בפני העמים. לא נפריז אם נאמר כי זוהי הזדמנות היסטורית — שלצערנו נקנתה במחיר חייהם של עשרות אלפי פלסטינים ויותר מ–1,500 ישראלים" כלומר, בהסכמה עם הפלסטינים על בסיס הצעת השלום של הליגה הערבית, שאיכשהו תפרוץ מתוך הטבח הברברי שביצעו הפלסטינים בקהילות העוטף, רואה אריאלי "הזדמנות היסטורית" ו"תקווה מחודשת". נניח רגע בצד את העובדה הקטנה וחסרת החשיבות ממנה מתעלם אריאלי, ולפיה חמאס דחתה בבוז את הצעת השלום של הליגה הערבית, ואף קבע ש"אינה מעשית", ונתרכז במה משמעות קבלת הצעת השלום הערבית מבחינת ישראל: מימוש מלא, ללא כחל ושרק, של זכות השיבה בהגדרתה המרחיבה ביותר, של מיליוני צאצאיי פליטי 48', לכל שטח ישראל. היוזמה קובעת תנאי ולפיו על ישראל להסכים ל: השגת פתרון צודק לבעיית הפליטים הפלסטינים, כפי שיוסכם בהתאם להחלטת העצרת הכללית של האו"ם 194 החלטה 194, כידוע, קובעת שכל פליט שיחפוץ לחזור לישראל יורשה לעשות כן. האומנם הסכמה לכך היא "קיצור דרך לשלום", "תקווה מחודשת" ו"הזדמנות היסטורית"? האם אריאלי חושב שקוראיו טיפשים או חסרי מושג? האם יש גבול למשיחיזם ה"שלום" שלו ולהזיות המופרכות שהוא מקבל מעורכי 'הארץ' יד חופשית להפריח מעל דפי העיתון? האם יש בכלל עורכים ב'הארץ'? להצטרפות לרשימת התפוצה וקבלת עדכונים שוטפים במייל לחצו כאן.
