אוניברסיטה נורבגית מצביעה נגד חרם על ישראל

מועצת האוניברסיטה הנורבגית למדע וטכנולוגיה (NTNU) הצביעה פה אחד נגד הצעה להחרים את ישראל. המועצה הדגישה את הצורך לשמור על קשר פתוח בין מדענים ב-NTNU לבין מוסדות אקדמיים בישראל. ההחלטה באה לאחר שהתפרסמה עצומת נגד מצד מרצים באותה אוניברסיטה (שמספרם היה פי 3 מאלו שחתמו על העצומה הקוראת לחרם), כמו גם עצומת חרם נגדי בינלאומית (עם יותר מ-3,500 חתימות – שהם יותר מפי 1,000 ממספר חותמי העצומה המקורית).

ביום חמישי, ה-12 לנובמבר, מועצת הנגידים בת שנים עשר החברים של האוניברסיטה הנורבגית למדע וטכנולוגיה בטרונדהיים  – האוניברסיטה השנייה בגודלה בנורבגיה – התכנסה כדי להצביע על הצעה להחרים מוסדות אקדמיים ישראלים. ההצעה הפצירה באוניברסיטה "להימנע מהשתתפות בכל שיתוף פעולה אקדמי או תרבותי עם מוסדות ישראלים או נציגיהם". ההצעה באה בעקבות סדרת סמינרים אנטי ישראליים שנתמכו ע"י רקטור האוניברסיטה, והוצגו ע"י מרצים הנודעים באיבתם הציבורית נגד הציונות והמדינה היהודית.

כאמור, היוזמה הגזענית הזו זכתה להתנגדות מצד אקדמאים אחרים. ביורן אלסברג, מרצה ב-NTNU, עמד בראש יוזמה שהתנגדה לניסיונות החרם באוניברסיטה שלו, וכתב עצומה משלו כנגד הקמפיין. בנוסף, עצומה שנכתבה ע"י "משכילים לשלום במזרח התיכון" (SPME) החוזרת על דבריו של פרופסור אלסברג נחתמה ע"י יותר מ-2,000 אקדמאים ברחבי העולם, ביניהם 13 זוכים בפרס נובל. האגודה האמריקנית למרצים באוניברסיטאות השמיעה את קולה ע"י התנגדות להצעת החרם. בנוסף, בצעד חריג, שגרירות ישראל בנורבגיה מחתה בגלוי כנגד סדרת ההרצאות של NTNU.

הצעת החרם של NTNU

הצעת החרם החלה בעצומה שנחתמה ע"י 34 חברי צוות ב-NTNU ובאוניברסיטת סור-טרונדלג (HiST) השכנה. העצומה נפתחת בהצהרה:

מאז 1948, מדינת ישראל כובשת אדמות פלסטיניות ומונעת מהפלסטינים זכויות אדם בסיסיות. בדצמבר/ינואר השנה, ישראל פתחה במתקפה ברוטאלית כנגד עזה, וגרמה לסבל אנושי עצום. אנשים בכל העולם זועזעו מההתקפות, והדבר הוביל להפגנות סוערות[…]

העצומה ממשיכה ומאשימה את המוסדות האקדמיים בישראל בכך שהם מאפשרים "מדיניות של דיכוי". בעצומה נכתב:

אחוז משמעותי מהאקדמאים מעורבים ישירות בקידום תעשיית הנשק המתקדם של המדינה; חוקרי מדעי החברה ממלאים תפקיד חשוב בבניית מדינת כיבוש; היסטוריונים וארכיאולוגים ממלאים תפקיד חשוב בפיתוח האידיאולוגיה הציונית והוקעת ההיסטוריה והזהות הפלסטינית. מוסדות אקדמאים ישראלים מפלים בשיטתיות תלמידים פלסטינים. אחד עשר האוניברסיטאות הפלסטיניות המצויות בעזה ובגדה המערבית אינן יכולות לתפקד כראוי. תלמידיהן וצוותיהן מצויים בפחד מתמיד מהטרדה והפרעה למהלך הלימודים. בדרך זו ישראל יוצאת כנגד כל האידיאלים של אוניברסיטאות פתוחות וחופש אקדמי.

העצומה קוראת למועצות של NTNU ו-HiST לאשר חרם אקדמי שיכלול "את מוסדות החינוך, המחקר, והתרבות של מדינת ישראל ונציגיהם, ללא קשר לדת או לאום" ו-"להימנע מהשתתפות בכל שיתוף פעולה אקדמי או תרבותי עם מוסדות ישראלים או נציגיהם". בנוסף, היא מפצירה במבצעי החרם "לשתף פעולה ולתמוך במוסדות, ארגונים, ואנשים הנלחמים כנגד הכיבוש והפרת זכויות האדם הפלסטיניות".

הצעת חרם נגדי

העצומה הנגדית של פרופסור אלסברג מתורגמת כדלקמן:

 לכבוד מועצת האוניברסיטה הנורבגית למדע וטכנולוגיה (NTNU) ומועצת אוניברסיטת סור-טורנדלג (HiST),

מוקדם יותר השנה, קבוצה של חברי צוות ב-NTNU ו-HiST הגישה מכתב פתוח לוועדים המנהלים שלהם בבקשה לפתוח בחרם תרבותי ואקדמי כנגד ישראל. אנו, החתומים מטה, עובדים באותם מוסדות. אנו פתוחים לדיון פנימי אובייקטיבי וללא משוא פנים לגבי הסכסוך הערבי-ישראל ב-NTNUHiST. אולם, אנו בדעה שיהיה זה מעשה מצער אם המוסדות הללו יתנו את תמיכתם המלאה לאחד הצדדים בסכסוך. לדעתנו, הטיעונים הבאים מחזקים את הדרישה לדחיית החרם:

• תפקידיהם העיקריים של NTNUHiST הם מחקר וחינוך, ולא קביעת מדיניות חוץ לעצמם. לבחור צד בסוגיות פוליטיות סבוכות נותן את הרושם של חוסר אובייקטיביות והימצאות משוא פנים. הדבר נוגד את תפקיד האוניברסיטה כמקום מפגש למגוון דעות ורעיונות.

• כל קשר עם עמדה שנויה במחלוקת בסכסוך כה בעייתי יוביל להשלכות שליליות עבור NTNU/HiST בעולם. האם אנו באמת רוצים להיוודע כאוניברסיטה המערבית הראשונה שהחרימה את ישראל?

• בתוך NTNU/HiST ישנן דעות שונות לגבי הסכסוך הנ"ל, והחלטה על חרם תוביל לפילוג פנימי. אפילו בין חותמי עצומה זו ישנם חילוקי דעות לגבי פתרון הסכסוך.

• איננו יודעים אם NTNU/HiST בחנו את כל ההיבטים החוקיים של החלטה על חרם. באילו צעדים תנקוט האוניברסיטה, לדוגמא, כנגד חוקרים המפרים את החלטת החרם? האם יופחת שכרם, או האם הם יפוטרו?

• איננו מאמינים שהחלטה על חרם תתרום למציאת פתרון של שלום לסכסוך, אלא רק תוסיף להקצנת הדעות.

• NTNU גם תפסיד את הקשרים המדעיים ואת שיתוף הפעולה מצד קבוצות אקדמאיות ישראליות הידועות בעולם כולו.

• אם NTNU/HiST יחליטו להחרים את ישראל, יהיה קשה מאוד להתווכח נגד חרם על מדינות אחרות, המבצעות הפרות זכויות אדם חמורות בהרבה. משמעות הדבר היא החלת תהליך מתמשך בו נעשה שימוש בחרם כדי להצהיר על עמדותינו בסכסוכים אחרים גם כן.

לפיכך, אנו מבקשים ממועצות NTNU ו-HiST להצביע נגד הצעת החרם על ישראל. אנשים יחידים במוסדותינו רשאים, כמובן, לערב עצמם בסכסוכים בינלאומיים, אבל אין זה חכם שהמוסד כמוסד יבחר את אחד הצדדים. מוסדותינו יאבדו יותר משהן ירוויחו ע"י עירובינו בחרם זה.

על החתום: פרופסור ביורן אלסברג

את עצומת SPME אשר נועדה להפריך ולגנות את קמפיין החרם האקדמי נגד ישראל באוניברסיטת טרונדהיים הנורבגית ניתן לקרוא כאן.

סמינר אנטי ישראלי ב-NTNU

סדרה של שש הרצאות תחת הכותרת "הסכסוך הישראלי-פלסטיני: מהו ידע המבוסס על מחקר?” החלה בספטמבר ונתמכה ע"י רקטור NTNU, טורביורן דיגרנס, שהציג את הסמינר כניסיון "מבוסס-מחקר" לשפוך אור על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אולם, מנהל קשרי החוץ במרכז שמעון ויזנטל, שמעון סמואלס, קרא לסמינר: “שלב חדש בהסתה הנורבגית לשנאת יהודים" ו-"שנאה אנטי-ישראלית מקוממת".

מורטן לוין, פרופסור ב-NTNU ואחד משלושת חברי הוועדה המארגנת, קידם את סדרת ההרצאות באופן דומה, כשתיאר אותה כ"בדיקה קריטית וזהירה, המבוססת על שיטות מדעיות". אולם איש מהמרצים האורחים אינו מייצג נקודת מבט אובייקטיבית, ורבים מהם ידועים יותר בשל עיוותי המחקר והעובדות שהם מבצעים כדי להכפיש את ישראל, ולא בשל מחקרם המדעי והמדוקדק בנושא.

לדוגמא, הפרופסור אילן פפה מאוניברסיטת אקסטר – ישראלי לשעבר שבשנת 2005, שעה שכיהן כפרופסור באוניברסיטת חיפה, יזם את ניסיון החרם מצד האגודה הבריטית למרצים אוניברסיטאים על מוסדות אקדמיים בישראל, כולל על המוסד בו הוא עבד – דחה בציבור את עקרון ההיסטוריה "מבוססת העובדות". עפ"י פפה:

[…] הסכסוך הוא על אידיאולוגיה, לא על עובדות. מי יודע מהן העובדות? אנו מנסים לשכנע כמה שיותר אנשים שהפירוש שלנו של העובדות הוא הנכון, ואנו עושים זאת מסיבות אידיאולוגיות, ולא מפני שאנו מחפשים את האמת (“ראיון עם אילן פפה,” באודוין לוס, לה סוויר[בריסל], 29 בנובמבר, 1999)

פפה היה דמות מפתח בקידום תזה שקרית של סטודנט לתואר שני באוניברסיטת חיפה אודות טבח ישראלי בפלסטינים, שלמעשה לא התרחש מעולם (ראו "החרם האקדמי על ישראל, תקרית טנטורה ואילן פפה" ו-"רקע על הפרופסור אילן פפה: כשהאידאולוגיה גוברת על ההשכלה").

פפה יעביר את ההרצאה הרביעית בסדרה: “טיהור אתני בפלסטין – בסיס לבניית ישראל?”

סטפן וולט – חבר בצוות הידוע לשמצה של וולט ומירשהיימר (אשר פרסמו ספר על "הלובי הישראלי" בארה"ב) – עשה שימוש בציטוטים מזויפים ומידע שקרי כדי לקדם את טענתו כי מדיניות החוץ האמריקנית נשלטת ע"י "הלובי הישראלי" שמקריב אינטרסים לאומיים אמריקנים לטובת אלו של ישראל (ראו "המחקר המזויף של הפרופסורים וולט ומירשהיימר" ו-"מחקר המבכה את 'הלובי הישראלי' חדור טעויות רבות").

וולט העביר את ההרצאה השניה בסדרה: “הלובי הישראלי ומדיניות החוץ האמריקנית".

משה צוקרמן, העומד בראש המכון להיסטוריה גרמנית באוניברסיטת תל אביב, הינו אנטי-ציוני מוצהר, ומתנגד לרעיון של מדינה יהודית. הוא כותב עבור יונגה וולט, עיתון מרקסיסטי, אנטי-ישראלי היוצא לאור בברלין (העיתון ספג ביקורת על כך שהוא משמש פה לתנועת החמאס), ומבצע דמוניזציה של ישראל ע"י טענות שקר. לדוגמא, בראיון ב-2 לינואר, 2009 ברדיו הגרמני (בתחילת מבצע עופרת יצוקה בעזה), הוא הודיע למאזינים שישראל כבר הרגה 400,000 פלסטינים (כשלמעשה, המספר האמיתי היה בערך אלפית מהמספר הנ"ל).

צוקרמן יעביר את ההרצאה השלישית בסדרה: “אנטישמיות ומדינת ישראל כשחקן פוליטי".

המשתתפים הנורבגים גם ידועים בשל דעותיהם הפרו-פלסטיניות או אנטי-ישראליות. לדוגמא, נילס בוטנסצ'ורן מהמרכז הנורבגי לזכויות אדם באוניברסיטת אוסלו, היה במשך שנים פעיל פרו-אש"פ. בשנת 1976, הוא התמודד על ראשות פלפרונט, ארגון פרו-פלסטיני נורבגי, כדי "לגייס מפלגות וארגונים שלמים למען פלסטין". הוא הואשם בהלבנת כספים למען אש"פ וארגון פגישות בין פעילי אש"פ ותנועת "הפנתרים השחורים" הישראלית במהלך שנות ה-70 (ראו "נילס בוטנסצ'ורן, הפנתרים השחורים ואש"פ" ו-"המטרה הייתה לגייס מפלגות וארגונים שלמים למען פלסטין").

ססיל הלסטווייט, עמיתתו של בוטנסצ'ורן במרכז הנורבגי לזכויות אדם באוניברסיטת אוסלו, ידועה לשמצה בשל מאמר שכתבה בשבועון הנורבגי מורגנבלדט, בו ניסתה להגן על ראש מועצת הפתווה האירופית, השייח' יוסוף אל-קרדאווי, לאחר שהצהרות אנטישמיות שלו, שכללו שבחים להיטלר על כך ש"שם את [היהודים] במקומם", ואת רצונו להפוך לשהיד בישראל ע"י הרג יהודים, התפרסמו בעיתונות הנורבגית (ראו ממר"י: "שייח' יוסוף אל-קרדאווי: אללה שלח את היטלר ליהודים כדי להעניש אותם – 'בעזרת אללה, בפעם הבאה יהיה זה ביד המאמינים'”).

הלסטווייט טענה שדבריו של השייח' לא הובנו כהלכה והאשימה את העיתונות הנורבגית ואת ארגון ממר"י, שתרגם את נאומיו של קרדאווי, על הוצאת המילים מהקשרן ופרסום תרגומים "מגמתיים". היא גם האשימה את העיתונים הנורבגיים בהצגת כיסוי חד-צדדי ופרו ישראלי. לגבי הצהרתו של קרדאווי שברצונו לנסוע לישראל כדי להרוג יהודים – אפילו אם יהיה בכסא גלגלים – כדי להרוג יהודים ולהפוך ל"שהיד", היא הפכה את היוצרות וגינתה את ישראל. היא הסבירה שהשייח' השווה עצמו לשייח' אחמד יאסין – במילותיה "איש זקן וחכם בכסא גלגלים" – ו"מציע עצמו כקורבן" של "הברוטליות והפחדנות" הישראלית.

הלסטווייט העבירה את ההרצאה הראשונה בסמינר: “הפרות של החוק הבינלאומי, זכויות אדם, ואמנת ז'נבה במלחמות המזרח התיכון".

הפרופסור הילדה הנריקסן ואאגה מאוניברסיטת אוסלו, תוקפת את אלו המבקרים באופן לגיטימי את האנטישמיות הנורבגית. כשסופר נורבגי פרסם מאמר מערכת בעיתון אפטנפוסטן תחת הכותרת "עמו הנבחר של האל" בו נכתב "אנו כבר איננו מכירים במדינת ישראל… אנו לא מאמינים בעקרון העם הנבחר של האל… להתנהג כעמו הנבחר של האל הוא מעשה שאינו רק טפשי ויהיר, אלא פשע כנגד האנושות…” הוא הואשם בכתיבת הערות אנטישמיות וברמיזה לכך שישראל אינה צריכה להמשיך להתקיים. הפרופסור ואאגה תקפה את המאשימים, וטענה שהכותב יאלץ כעת לקבל הגנה מהמשטרה, וש"תווית [האנטישמיות] נועדה כדי לדכא דיון".

לאחר שהג'רוזלם פוסט פרסם תיקון שגיאה לכתבה בה נטען כי שרת האוצר הנורבגית, קריסטין הלפורסן צעקה "מוות ליהודים" בהפגנה אנטי-ישראלית באוסלו (הלבורסן אכן השתתפה בהפגנה בה נשמעו קריאות אנטישמיות, אבל היא לא קראה אותן בעצמה), ואאגה תיארה זאת כחלק מ"קמפיין השמצה נגד נורבגיה".

פרופסור ואאגה תעביר את ההרצאה החמישית בסדרה: “תפקידה של נורבגיה בסכסוך הישראלי-פלסטיני".

בעוד המארגן, מורטן לוין, הכחיש שהסמינר נועד להיות צעד מקדים להצבעה על החרם, או שלוועדה המארגנת שלו יש "קשרים רשמיים לארגונים העובדים למען חרם על מוסדות אקדמיים ישראלים,” הוא ושני החברים האחרים בוועדה המארגנת – אן רודינוב ורונה סקרסטיין – היו בין החותמים על הצעת החרם.